ראובן כהן-רז
פרופ' ראובן כהן-רז (28 באפריל 1921 - 25 באפריל 2014)[1] היה פסיכולוג תאורטי.
קורות חייו
כהן-רז חקר נושאים רבים הקשורים הן לנוירולוגיה והן לפסיכולוגיה ולחינוך. נחשב למומחה בחינוך מיוחד [1], כתב ספרים עבור תלמידי הוראה, עבור פסיכולוגים ונירולוגים (האחרון שבהם יצא ב-1986) ומעט עבור הציבור הרחב [2].
כהן-רז היה ראש בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראש ועדת כהן-רז לשינוי פני החינוך המיוחד בישראל בשנת 1976 [3]. ועדה זו המליצה לשלוח כל תלמיד עם צרכים מיוחדים אל המסגרת החינוכית שהמומחים סבורים שהיא המתאימה לו ביותר ולא בהכרח אל המסגרת המרכזת תלמידים עם לקויות דומות לשלו.
היה נשוי לציירת והפסיכולוגית צפורת כהן-רז עד למותה בספטמבר 2010. התגורר ליד ירושלים.
נפטר ב-25 באפריל 2014.
נושאי מחקרו
כהן-רז (החתום על מחקריו כ-R. Kohen-Raz) מרבה לחקור את הקשר שבין פגמים בעיצבוב המערכת הלימבית הכוללת את אברי שיווי המשקל (המערכת הווסטיבולרית) שבאוזניים התיכונות לבין ההתנהגות. למרות זאת ניתן למצוא בין מחקריו גם נושאים כגון הקשר בין מניעת שינה לתאונות דרכים [4] ולתפקוד רופאי חדרי המיון [5] ולתפקוד כללי [6]. על נזקי מחלות שונות למוח [7], [8], [9], [10], [11], [12]. על מיון ליחידות צבא [13], [14]. ליקויי למידה [15], [16], [17]. נוער עבריין [18], [19]. ועל התפתחות באופן כללי [20], [21], [22], [23], [24], [25], [26].
ניסיון פענוח חידת הדיסלקסיה
המנגנונים הפתולוגיים השונים המחוללים הפרעות רבות שסיבתן היא רפואית-נוירולוגית אינם מובנים. לגבי רבות מהפרעות אלה מצטברים נתונים המראים אנומליה במבנה ותפקוד של חלקי מוח אחדים אולם לא ניתן לדעת מי מאנומליות אלה מחוללת את ההפרעה ואילו מהן נגרמות כתוצאה מההפרעה. כיום, בשנת 2007, ידוע, לדוגמה, לפחות על חמישה הבדלים שונים בין חלקי מוח של אנשים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות לבין אלה של אנשים חסרי לקויות אך לרוב החוקרים אין דעה בדבר המנגנון הפתולוגי המחולל הפרעות אלה. גם המנגנון המחולל את הדיסלקסיה אינו מובן, נכון לשנת 2007.
בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים עסקו רבים ממחקריו של כהן רז בקשר בין הפרעות שונות היוצרות ליקויי למידה ובין אברי שיווי המשקל שבאוזן התיכונה ולצרבלום שמקבל קלט רב מאיברים אלה (ראה הסעיף על מחקריו של כהן רז). חלק ממחקרים אלה קוראים להפרעות בשמן וחלק אינם מזכירים את המילים "ליקויי למידה" אף על פי שהם עוסקים בבירור בלקויות כאלה. דוגמה למחקר כזה היא Relations of basic arithmetic and motor skills in deaf elementary school children [27] שגילה קשר מובהק בין פגמים בשיווי המשקל לבין יכולות חישוב ולמידת מתמטיקה אצל חירשים ואצל שומעים אך לא מזכיר כלל את המושגים דיסקלקוליה ו-ליקויי למידה.
בשנת 1986 הוציא כהן-רז ספר עבור רופאים נוירולוגים שנקרא Learning Disabilities and Postural Control [28] ובו הוא סקר את התחום מנקודות שונות והעלה השערות שונות לסיבת התופעות דיסלקסיה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה ו-הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות לפי העדויות שהצטברו עד אז. בניגוד לעמדתו הבלתי נחרצת של ספר זה, טען חוקר הפסיכולוגיה והנוירולוגיה הטיפולי הרולד נ' לוינסון (Levinson, H.N) כי מחקריו של כהן רז מורים כי המקור לארבע הפרעות אלה חייב להיות פגם בצרבלום שנגרם מקלט לקויי מאברי שיווי המשקל. לוינסון פרסם דברים אלה בשנת 1980 בספר A Solution to the Riddle of Dyslexia, שנכתב עבור נוירולוגים ולאחר מכן בספרים נוספים שנכתבו לציבור הרחב כגון Smart but Filling Dumb [29]. לוינסון חיזק את דבריו גם במחקרי תצפית (להבדיל ממחקרים ניסויים) שערך במטופלים דיסלקטיים שלו שקיבלו תרופות בעלות השפעה על אברי האוזן הפנימית כגון טראוומין וסינופד [30], [31], [32], [33]. אולם לוינסון מעולם לא גיבה את דבריו במחקר ניסויי ולא שכנע את הקהילה הרפואית.
לאחרונה נחקר הנושא באופן תצפיתי גם בידי חוקרים אחרים [34], [35]. יתרה מזאת, בשנת 2004, כתב הנוירולוג חביב ספר המסכם את כלל הממצאים המחקריים בתחום הנוירופתולוגיה של הדיסלקסיה ובדיון בממצאים הוא מציע תאוריה דומה מאד לזו של לוינסון [36].
הערות שוליים
