רבי יוסף בן וואליד
| לידה |
1830 ה'תק"ץ תטואן |
|---|---|
| פטירה |
1906 (בגיל 76 בערך) ב' בתמוז ה'תרס"ו |
| מקום פעילות | אוראן |
| רבותיו | הרב שמואל ברג'ילון, הרב יצחן בו וואליד |
| חיבוריו | שמו יוסף |
הרב יוסף בן וואליד (סביב ה'תק"ץ, 1830[1] - ב' תמוז ה'תרס"ו, 1906) היה פוסק הלכה בולט ודיין בעיר אוראן שבאלג'יריה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
קורות חייו
נולד בתטואן לאביו רבי יצחק, רבה של העיר. נשא את ריקא בת רבי ברוך לעסרי, אך לא זכה לילדים. בשנת ה'תר"ל, לאחר מות אביו הרב יצחק, נדד לעיר אוראן.[2] למד אצל אביו רבי יצחק ואצל רבו הרב שמואל ברג'ילון.[3] למד בישיבת 'וזאת ליהודה' שנתמכה ע"י הגביר הרב יהודה חסאן. החל משנת ה'תר"ס, למד שם חברותא יחד עם הרב דוד הכהן סקלי.[4] סירב להתפרנס מהרבנות, ולפרנסתו עבד כסוחר.[5] עם זאת, השתתף תדיר בדיוני ההלכה שהתקיימו בין דייני העיר.[6] בין הרבנים שהתכתב עמהם, יש למנות את הרב חיים בלייח רבה של תלמסאן,[7] הרב אברהם אנקווה רבה של אלמעסכר,[8] והרב מרדכי בן ג'ו רבה של טנג'יר.[9]
חיבורו
בלימודו כתב חידושים על התנ"ך, על התלמוד, ופסקי הלכה העוסקים בארבעת חלקי השולחן ערוך. מכתביו עולה, שהחל לכתוב את חידושיו משנת ה'תר"י לכל הפחות.[10] כשנה לאחר פטירתו, יצא ספרו 'שמו יוסף' המכרז את כתביו, ביוזמתה של אשתו. הספר זכה להסכמות מרבני ירושלים ומרבני צפון אפריקה. הספר נדפס במהדורה שניה ע"י הרב שלמה דיין, ופעם שלישית במהדורה חלקית, ע"י איחוד יהודי טיטואן.
הערות שוליים
- ^ אין מידע אודות תאריך לידתו המדוייק. אך מהקדמת רבי דוד הכהן סקלי עולה כי חמותו הייתה חיה עוד לאחר פטירתו בשנת ה'תרס"ו. וא"כ קשה להניח שנפטר זקן. מצד שני, רבי יוסף התחיל לכתוב תשובות הלכתיות החל משנת ה'תר"י (ראו: שמו יוסף סי' רמ"ב). וא"כ, יש להניח שנולד סביב ה'תק"ץ (1830).
- ^ ראו בהקדמת הרב דוד עובדיה למהדורה שניה של ספר 'שמו יוסף', עמ' 26.
- ^ ראו למשל: ספר שמו יוסף סימן קמ"ה.
- ^ ראו בספר 'שמו יוסף' סימן רס"ה. ורוא עוד בהקדמת הרד"ך לספר 'שמו יוסף'.
- ^ ספר מלכי ישורון עמ' 63 בערכו.
- ^ הקדמת רבי שמואל ן' קיקי לספר 'שמו יוסף'.
- ^ ראו למשל: שמו יוסף סימן רי"ז.
- ^ ראו למשל בספר 'שמו יוסף' (מהדורה שניה) סימן ר"ט.
- ^ ראו למשל: שו"ת רבי מרדכי בן ג'ו, יורה דעה סימנים א-ג.
- ^ ראו: שמו יוסף סימן קל"ב וקמ"ב. וראו בהקדמת הרב דוד עובדיה למהדורה שניה של הספר, עמ' 26.
