רבי יוסף יהודה חכים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב יוסף יהודה (יאודה) חכים (ה'תק"ף, 1820 - י"ח בכסלו ה'תרנ"ז, 23 בנובמבר 1896) היה רב ומקובל, שכיהן במשרת החכם באשי של איזמיר לתקופה קצרה ולאחר מכן היה חכם באשי בצפת ורבה הראשי של העדה הספרדית בעיר.

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תק"ף (1820) בטורקיה. הרב חיים פלאג'י מינה אותו ליורשו במשרת החכם באשי של איזמיר[1], ואכן בשנת ה'תרכ"ח (1868), לאחר פטירת הרב פלאג'י הוא התמנה לתפקיד, מינוי שהוכר על ידי הסולטאן אבדילאזיז. אולם, הרב חכים פרש מתפקידו זמן קצר לאחר מכן, משום שהתנגד לשורת רפורמות בהנהגת הקהילה שביקש לבצע מושל המחוז ביד אחת עם ראשי הקהילה, בהם הכנסת לימודי שפות לבתי הספר היהודיים. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישב בצפת. על פי המסופר, בתחילה התבודד במרתף בית הכנסת בנאה ועסק בתורה, ובהמשך התמנה לרב ראשי של העדה הספרדית וחכם באשי, עד לפטירתו בי"ח בכסלו ה'תרנ"ז, 23 בנובמבר 1896. נקבר בבית הקברות היהודי העתיק בצפת, במערת רבי משה אלשיך.

משפחתו

נשא את גרסיא. בסמיכות לקברו בצפת נתגלתה מצבה של אשה בשם גרסיא, אשר תוארה כ"רבנית" ו"מסתופפת בצל הרב". משפחת חכים זיהתה אותה עם גרסיא חכים, ואף ציינה זאת במצבה חדשה שהקימה לצד המצבה הקדומה. אמנם, ניתוח פלאוגרפי של הכיתוב שעל גבי המצבה וכן מיקומו של הקבר בבית העלמין מלמדים כי המצבה קדומה יותר, ככל הנראה מהמאה ה-16. לאור זאת, מספר חוקרים הציעו שזו מצבתה של אשת הרב יוסף מטראני, שנטמן בסמוך[2].

בנו רבי שלמה, שכיהן בחייו כדיין בבית הדין בצפת, התמנה לממלא מקומו. נהרג בתאונת רכבת במצרים בשנת 1907.

לקריאה נוספת

  • שמעון ואנונו, אנציקלופדיה לחכמי טורקיה, ירושלים, ה'תשס"ו, עמ' 327–328.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הוא התכתב עם הרב פלאג'י: חיים ושלום חלק ב' סימן נה; ולב חיים אורח חיים חלק ב' סימן צח. שני מכתבים אלו נכתבו ממגניסיה.
  2. ^ יוסף סטפנסקי ואליהו בן טובים, בית הקברות היהודי העתיק בצפת בתוך: ציונה גרוסמרק ואחרים (עורכים), מחקרים חדשים של הגליל ספר שני, זכרון יעקב 2016, עמ' 241-240.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0