רבי משה ויינברגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי משה ויינברגר
הרב משה ויינברגר
הרב משה ויינברגר
לידה 7 במאי 1852
י"ח באייר ה'תרי"ב
זבורוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 13 ביוני 1940 (בגיל 88)
ז' בסיוון ה'ת"ש
מקום פעילות ניו יורק, פילדלפיה
רבותיו אלעזר לעוו

הרב משה ויינברגר (ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תרי"ב, 7 במאי 1852 - ז' בסיוון ה'ת"ש, 13 ביוני 1940) היה רב, דרשן ופובליציסט הונגרי-אמריקאי.

ביוגרפיה

נולד ליששכר דוב ויינברגר בעיירה זבורוב (שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית), בבחרותו למד אצל רבי אלעזר לעוו באונגוואר.

בשנת ה'תר"ם, 1880, היגר לארצות הברית וזמן מה לאחר בואו התמנה כרבם של המהגרים היהודים יוצאי הונגריה בניו יורק, כרב בית המדרש הגדול "אנשי אונגארן" [=הונגריה]. לחוגים מסוימים בין יהודי העיר, נחשב כרב ראשי לניו יורק[1]. ומאוחר יותר כיהן כרב קהילת "אוהב שלום" בפילדלפיה.

בתקופת הקמת ישיבת רבינו יצחק אלחנן, תמך בהקמתה וסבר שעל כל עדות החרדים להתאחד סביבה, הוא עודד בחורים ממוצא הונגרי שלמדו בישיבת רבינו שלמה קלוגר, להמשיך את לימודיהם בישיבה הליטאית. אך לאחר 1915 ומינויו של הרב דב רבל לעמוד בראש הישיבה, התנגד הרב ויינברגר למהלך הכנסת ההשכלה הכללית לתוכנית הלימודים בישיבה, למרות שנעשתה בתחילה בבית ספר שסונף לה ולא בישיבה עצמה; הוא נעשה מתנגד של הישיבה ופעל בקרב תלמידי ישיבת רבינו שלמה קלוגר שלא יבואו ללמוד בה[1].

ב-1915 התפטר מתפקידיו הרבניים וחזר לניו יורק, הוא הקים מאפיית מצות לפסח ברחוב פיט וממנה התפרנס.

הוא כיהן כמזכיר האגודה הציונית "ציון המצוינת" שבראשה עמד הרב ד"ר הלל קליין, אך בשנת ה'תרפ"ב, 1922, התגלעה ביניהם מחלוקת חריפה על רקע היתר שנתן הרב ויינברגר, שלטעמו של הרב קליין היה שגוי.[2]

בתו נישאה לצבי הירש אייזנשטיין, אחיו של יהודה דוד אייזנשטיין[3].

כתביו

הרב ויינברגר הדפיס ספרים וקונטרסים:

מלבד ספריו, כתב הרב ויינברגר מאמרים בכתבי עת כמו: המאסף בעריכת הרב בן ציון אברהם קואינקה, "הפסגה" ו"העברי".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 חיים דובער גולבסקי, חקר תולדות ישיבת רבינו יצחק אלחנן, בספרו דו יובלין, עמ' מח, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ ראו על כך: הרב יהודה אלטמן, שו"ת מי יהודה - או"ח חלק א, סימנים צ"ב-צ"ג, בלקני תקצ"ד, באתר היברובוקס, וקונטרסו של הרב ויינברגר, "הואיל משה", להלן "ספריו".
  3. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, הוספות (1880), בספרו אוצר זכרונותי, עמ' 191, באתר היברובוקס.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0