רבי משה רפאל אגילר
רבי משה רפאל דה אגילר (בלועזית: Moses Raphael De Aguilar; לעיתים: Aguylar; נפטר בי"ב בטבת ה'ת"מ, 15 בדצמבר 1679) היה רב, מדקדק וחוקר יהודי הולנדי ממוצא פורטוגזי. היגר לתקופה מסוימת לברזיל, שם שימש רב וחזן[1] עד שובו לאמסטרדם. מתומכי שבתי צבי.
תולדות חייו
נולד ככל הנראה בליסבון שבפורטוגל למשפחת אנוסים. השם "אגילר", יש מקשרים אותו לאזור בחבל ולנסיה שבספרד, שבו גרו יהודים לפחות מהמאה ה-13. חי ופעל באמסטרדם, בה שימש רב ומלמד בתלמוד התורה המקומי[2]. באותן השנים הרפובליקה ההולנדית והאימפריה הפורטוגזית היו נתונות בסכסוך על ריבונות ומסחר באזורים שונים, ובשנים ה'שצ"ח-ה'ת' (1638–1640) הצליחו ההולנדים ליטול מידי הפורטוגזים את השליטה על חלק מצפון ברזיל (בעיקר צפון-מזרח). בשנת ה'ת"ב (1642) נסע רבי משה רפאל עם רבי יצחק אבוהב דה-פונסיקה לההתיישבות ההולנדית בברזיל הקולוניאלית, שם פעלו לביסוס הקהילות היהודיות ובעיקר בבירה האזורית ההולנדית, רסיפה שבמדינת פרנמבוקו, בה שימשו ברבנות לשתי הקהילות המקומיות: "צור ישראל" ו"מגן אברהם". רבי משה רפאל שימש שם גם בתפקיד חזן. עם כניעת ההולנדים וכיבוש ברזיל בידי צבא פורטוגל בשנת ה'תי"ד (1654), בו החריבו הפורטוגזים את המושבות ההולנדיות, הם נמלטו מאימת האינקוויזיציה הפורטוגזית בחזרה לאמסטרדם יחד עם רבים מהקהילה היהודית המקומית (אחרים נמלטו לניו יורק והיוו בה את הגרעין היהודי הראשון במקום, ורבים אחרים נותרו במקום כאנוסים)[3]. באמסטרדם שב לרבנות ולהוראה בתלמוד התורה. מתלמידיהם המשותפים של החכמים דה-פונסיקה ואגילר, הסופר והנדבן היהודי יוסף דה לה וגה.
באמסטרדם עסק בדקדוק עברי ובהוראת התלמוד. הוא נהג לשוחח עם תלמידיו בלשון הקודש גם בשיחות החולין שלהם, שליטתו בשפה אִפשרה לו להביא את תלמידיו לידיעה מושלמת בה בצורה זו[2].
החזיק באמסטרדם ספרייה גדולה של ספרים עבריים (קטלוג הספרייה הודפס באמסטרדם סמוך לאחר פטירתו, 1680[2]), שהייתה מפורסמת בין חכמי דורו. רבי שבתי בס (מחבר הספר שפתי חכמים על פירוש רש"י לתורה), שהיה בקשר קרוב עמו, עשה שימוש בספרייה זו לצורך חיבורו הביבליוגרפי "שפתי ישנים"[4].
הוא המשיך ללמד את תלמידיו לאחר שובו לאמסטרדם במשך ארבעים שנה עד פטירתו בשנת ה'ת"ם.
חיבוריו
הדפיס בחייו שני חיבורים, ספר בפורטוגזית על יסודות הדקדוק העברי עם מסה על השירה העברית ותורת המשקלים (הודפס בליידן, 1660, ושנה לאחר מכן באמסטרדם), וכן ספר על דיני שחיטה ובדיקה (הודפס באמסטרדם מעט לאחר פטירתו, 1681)[2]. מחיבורו "שפתי ישנים" של רבי שבתי בס, ידוע על שני חיבורים נוספים שכתב רבי משה רפאל אגילר: "זכר רב" ו"ספר המעשים". חיבורים אלו נותרו בכתב יד, ולא ידוע עליהם כיום[4].
השתתף, יחד עם רבי יצחק אבוהב דה-פונסיקה ורבי אהרן צרפתי, בכתיבת הקדמה למהדורה מפוארת של התנ"ך שהודפסה באמסטרדם בזמנו[5].
יחסיו עם בני וגדולי דורו
היה בקשר קרוב עם בן עירו באמסטרדם רבי שאול מורטירה. רבי משה רבקש ששהה באמסטרדם כ-10 שנים, כתב והוציא בה את חיבורו "באר הגולה" על פי בקשת רבי משה רפאל אגילר.
היה ידידו של הגביר והנדיב הנודע אברהם ישראל פריירה, שניהם היו במשך תקופה חסידיו של משיח השקר שבתי צבי[2]. בשנת ה'תכ"ז (1667), למרות התאסלמותו של שבתי צבי תקופה קצרה סמוכה לכן, שיגר לשבתי צבי "איגרת הודיה" (או "איגרת מלוכה") יחד עם שאר מנהיגי הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם, רבי יצחק אבוהב דה-פונסיקה ורבי אהרן צרפתי, וכן מופיע בהסכמה על מהדורה מפוארת של התנ"ך (ה'תכ"ז, 1667), בה אף השתתף בכתיבת הקדמה לתנ"ך. מהדורה זו של התנ"ך מכילה מעט רמזים משיחיים של התנועה השבתאית[5].
כמו כן מופיע בהסכמה על הספר מנחת כהן של רבי אברהם פימינטיל (ה'תכ"ח).
לקריאה נוספת
- יובל קמרט (עורך), יודאיקה: לקסיקון, מהדורת דבר, ירושלים: כתר, 1976, עמ' 8
- האנציקלופדיה העברית, ערך "אגילר, ר' משה רפאל", כרך א', תל אביב תשכ"ו, עמ' 406
קישורים חיצוניים
- מאיר קייזרלינג, אגילר, משה רפאל דה, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ תפקיד זה כלל בדרך כלל גם שחיטה ובדיקה.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 מאיר קייזרלינג, אגילר, משה רפאל דה, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ הרב ישעיהו רפאלוביץ, ציונים ותמרורים, תל אביב תשי"ב, עמ' 166–167.
- ^ 4.0 4.1 מנחם מנדל זלאטקין, ראשית בכורי הביבליוגרפיה בספרות העברית, תל אביב תשי"ח, עמ' 37–38.
- ^ 5.0 5.1 ראו יודאיקה ירושלים, ירושלים קיץ תשס"ד, פריט 345, עמ' 258–259.
