רבי שלמה בן תאמצות
רבי שלמה בן תאמצוּת[1] היה מרבני מרקש במאה ה-16, ונחשב לאחד מקדושי מרוקו.
ביוגרפיה
תאריך לידתו ופטירתו של רבי שלמה אינם ידועים. כל המידע אודותיו, שאוב ממסורות העוברות מאב לבן בקרב בני עירו ומשפחתו.
התיעוד הקדום ביותר שבכתובים אודותיו, נמצא במסמך שהועתק מתוך ספר 'קורא הדורות'[2]. שם מספר הכותב על הגעת רבני ספרד למרקש, ובתוכם רבי שלמה, המכונה על ידו "הרב הגדול מלאך אלד'ים מרנא ורבנא כמוהר"ר שלמה טאמצות זלה"ה". אחר שמותיהם של הרבנים מסיים הכותב 'כל אלה הרבנים, רובם באו מקשטילייא מגורשים הם ונשיהם ובניהם במלבוש האלפלאמינגו"ס'. מכאן אפשר להניח שמקורו בחבל קסטיליה שבספרד.
הוא נשדד ונהרג על ידי ערבי. אחר פטירתו נודע כקדוש, ושמקום קברו מועיל לישועה, ובפרט לחולי קדחת[3]. יהודי המקום פקדו רבות את קברו שבמרקש.
אגדות ומסורות
בידי חכמי מרקש הייתה מסורת על ביקורו של הרב יוסף קארו במרוקו, כנראה בצעירותו לפני שעלה לארץ ישראל. מסורת זו מספרת על מפגש בינו לרבי שלמה תאמצות, עליה מספר רבי יוסף בן נאיים[4]:
ושמעתי שבהיותו קטן (=רבי שלמה) בא מרן הקדוש ז"ל (=רבי יוסף קארו) למראכש, והיה שקיל וטרי עם מו"ה יצחק (דלויה) ועם רבנים אחרים שהיו בימיו בפירוש לשון הרמב"ם ז"ל, וכל מה שפירשו מלשון המרב"ם ז"ל היה מר"ן ז"ל מקשה להם ממקומות אחרים, ותכף הלך מו"ה שלמה לביהמ"ד ופתח ספר הרמב"ם לעיין בו ונתקשה לו והיה בוכה לידע פירוש הלשון, ונתמלא בית המדרש אורה ונגלה אליו הרמב"ם, ואמר לו אני הרמב"ם ופירוש דברי כך הוא, והלך תכף לפני החכמים ומצאם שעדיין עסוקים בלשון הרמב"ם, ואמר להם כך הוא פירוש דברי הרמב"ם, ואמר לו מר"ן הקדוש זהו פירוש אמיתי בלשון הרמב"ם, ולזה ראוי שיהיה רב.
ומו"ה יצחק (דלויה) נקט בליבו על זה, ומר"ן עליו השלום לא הרגיש בזה. וכשהלך לבית האכסניא גילה דעתו על זה (=רבי שלמה העיר את דעתו של הרי"ק על הקפדתו של הרב יצחק דלויה), ואמר לו מרן ע"ה אני אלך לבקש ממנו מחילה, והלך לחצר מוהר"י דילויה זצ"ל, וכשנכנס לחצר נצרך לנקביו והלך לבאר למלאות מים לרחוץ ידיו ועלו מי הבאר לקראתו, וכשראה מוהר"י דילויה שכל זה גודל כח קדושתו של מר"ן זצ"ל, תיכף יצא לקראתו להקביל פניו, ואמ"ל בעת בעת הזאת נגלה אלי הרמב"ם וא"ל למה אתה עצב שפירש את דברי מוהר"ש טמסות, אני שנגליתי אליו ופירשתי לו דבריי...
בפי בני העיר ובני משפחתו, נשמרו מסורות מעניינות אודותיו, ובעיקר אודות הריגתו.
רבי יוסף בן נאיים מספר את סיפור הריגתו, ובין היתר מזכיר את דברי רבי שלמה לאשתו בחלום שהוא 'ניצוץ מעשרה הרוגי מלכות':
מו"ה שלמה הנזכר מת הרוג במראכש הי"ן (=ה' יקום נקמתו), שהוא היה מסתחר עם גוי אחד, ויום אחד הוליך עמו איזה סך ממון לבית הגוי, והגוי נתן עיניו בו והרגו וחתכו לארבעה נתחים וקברו בארבע פינות הבית, ותיקן רצפת הבית לבלתי יוודע הדבר. אשתו של החכם המתינה אותו לבוא, וכשנתעכב מלבוא בערב, הלכה לבית הגוי לבקש על בעלה, ואמרו לה שבבוקר בא לכאן והלך לו, וחפשה בכל העיר באותה הלילה עד שידה מגעת ולא מצאה אותו. ובלילה היא ישנה על גבי מטתה, ובא אליה בחלום ואמר לה: לא תבקשי אחרי עוד, שפלוני הרגני, והנה אני קבור בארבע פינות ביתו. ומן השמים גזרו עלי, שנשמתי ניצוץ מעשרה הרוגי מלכות וזה תיקון לנשמתי. הבוקר אור, ואשתו הלכה לקבול לפני שר העיר וספרה לו כל הענין. ושלחו אחר הגוי והכחיש הענין. והלכו לבית הגוי ונעשה נס שאשתו צעקה במרירות ליבה בעלי הראה את עצמך היכן אתה גויתך, ותיכף נודעו המקומות שבהם קבור שיש בהם שינוי[5], והוציאו משם מיטתו וקברוהו בית החיים, ועד היום מי שיש לו קדחת משתטח על קברו ומתרפא.
צאצאים
ידוע במסורת כל משפחות טמסוט מאזורים שונים במרוקו, כי רבי שלמה הוא אבי המשפחה והראשון שכונה בשם זה[6].
מבין צאצאיו:
- החכם רבי שלמה תאמצות בן יעקב. נפטר ב-1947 במוגדור.
- החכם רבי שלמה תאמצות בן מסעוד. נפטר בתיזגין באזור 1930.
- נכדו של האחרון, הרב חיים טמסוט, מרבני טבריה.
לקריאה נוספת
רבי שלמה תמצות או רבי יצחק אלחנן? מפורום אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ נֶהֶגה 'תמסות', ונכתב היום בארץ 'טמסוט'.
- ^ ספר זה נכתב במרקש באזור 1760, ושרד ממנו מסמך בהעתקת ר' שמואל קונקי, המתאר את סדר החכמים שבמרקש מגירוש ספרד והלאה. פורסם מכתב יד ע"י ר' יוסף אביב"י בפעמים 38.
- ^ מלכי רבנן. הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, יששכר בן עמי.
- ^ מלכי רבנן, ירושלים תרצ"א.
- ^ בידי משפחתו מסורת שאחד מאבריו או ידו יצאה מן הקיר. עיתון עונג שבת, יום ליום ג' באייר תשע"ב.
- ^ לשם המשפחה ניתנו כמה הסברים. יש אומרים כי הוא עיוות של המילים תם-סוד.
