רבי שמריה בן רבי אלחנן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי שמריה בן רבי אלחנן
לידה המאה ה-10
פטירה 1011
ד'תשע"ב
פוסטאט
כינוי "הרב הראש" ו"אב בית דין שלכל ישראל"
מדינה מצרים
תחומי עיסוק רב הקהילה בפוסטאט
רבותיו רב שרירא גאון
בני דורו רב האי גאון, רבנו חושיאל
אב רבי אלחנן (אבי רבי שמריה)
צאצאים רבי אלחנן בן רבי שמריה

רבי שמריה בן רבי אלחנן (מכונה גם הרב הראש ואב בית דין שלכל ישראל; נפטר בשנת ד'תשע"ב, סוף 1011[1]) היה מארבעת השבויים, הרב הראשי בקהילת יהודי מצרים בקהיר (אז "פוסטאט") בסוף המאה ה-10 ובתחילת המאה ה-11, ואב בית דין של ישיבת ארץ ישראל במצרים.

ביוגרפיה

אביו רבי אלחנן כבר כיהן כראש הקהילה הבבלית בפוסטאט, ותואר כ"הרב הראש שלכל[2] ישראל".

רבי אברהם אבן דאוד ("הראב"ד הראשון") מונה בספרו "ספר הקבלה" את רבי שמריה כאחד מארבעת השבויים שנשבו בדרכם מאיטליה ונפדו בארצות המגרב, ואלו ייסדו בארצות שנפדו מרכזי תורה. את רב שמריה פדו במצרים: "והשליש מכר את רב שמריה באלכסנדריא של מצרים, ומשם עלה למצרים והיה לראש".

חוקרים רבים עוררו על העובדה שאביו של רבי שמריה - רבי אלחנן - כבר כיהן בפוסטאט, דבר הנוגד את דברי הראב"ד שהגעת רבי שמריה למצרים היתה בשל מאורע ארבעת השבויים. יש שניסו להסביר שאכן מוצאו של רבי שמריה ממצרים, אך בצעירותו כבר נדד משם כשהלך ללמוד בישיבות בבל, וכן פעל שם במשך תקופה, והיה בין הרבנים שעסקו בצרכי הכלל, ובאחת ממסעותיהם לטובת הכנסת כלה[3] - נשבו, והתמזל מזלו של רבי שמריה להיפדות בארץ מכורתו - מצרים, וכך חזר לפוסטאט.

הנהגת הקהילה בפוסטאט

כמנהג הגאונים נכנס לתפקיד ראש בית הדין בפוסטאט עוד בחיי אביו, בערך בשנת ד'תש"ל (970), ולאחר פטירת אביו ירש את מקומו כמנהיג הקהילה הבבלית במצרים.

בסוף ימיו, בשנת ד'תשס"ו (1006) הוכתר על ידי ישיבת ארץ ישראל בתואר "אב בית דין שלכל ישראל", ומאוחר יותר כ"הרב הראש". במסגרת זו כיהן כמנהיג הקהילה היהודית במצרים כולה, בהכרה רשמית מהשלטון הפאטמי שכינוהו "ראיס אליהוד" (ראש היהודים), והשפעתו חרגה והייתה על כל המרחב הארץ-ישראלי.

רבי שמריה התייחד מבין מנהיגי הקהילות בפוסטאט בפרסומו בעולם היהודי, בעיקר בזכות פירושיו למקרא.

כמו כן הקים בית מדרש עצמאי בפוסטאט, באופן יוצא דופן, על אף הקרבה הגיאוגרפית לארץ ישראל ולישיבתה. במסגרת זו הפנו אליו שאלות הלכתיות, דבר שהיה בסמכותו של ראש הישיבה. עם זאת לא היתה זו ישיבה שוות ערך לישיבות ארץ ישראל ובבל, עם סדרי היררכיה ברורים בראשות ראש המתיבתא, ורבי שמריה לא ערער על מרותה ההלכתית הקובעת של ישיבת ארץ ישראל.

נהג בגינוני הנהגה כמנהג הגאונים. תוארו הבולט היה "אב בית דין שלכל ישראל". כן נזכר בתארים: הרב הראש, ראש הסדר, הראש, אלרייס, הרב הגדול ואדוננו הרב. במכתב אחד הוא מתואר "גדולת קדושת אור עינינו מאיר אפלתנו רבנא שמריה ראש מתיבתא..."

נפטר במגיפה שהיתה בפוסטאט בשנת ד'תשע"ב (סוף 1011)[1]. ידידו רבי שמואל בן הושענא הגיע במיוחד להלוויתו ואף קונן עליו בקינה מיוחדת. בנו רבי אלחנן בן רבי שמריה ירש את מקומו כמנהיג הקהילה. בן נוסף רבי עזרא, ניהל גם בית דין בהמשך[4].

קשריו עם ישיבות בבל

כאמור בצעירותו הלך ללמוד בישיבת פומבדיתא אצל רב שרירא גאון, והיה בכיר תלמידיו, ראשון היושבים בשורה הראשונה שכונתה "שורת נהרדעאי", ואף הסמיכו לדון ולהורות. הישיבה אף העניקה לו את התואר "גדול הישיבה", והכתירוהו בתואר "משנה"[5].

רב שרירא מינהו לעמוד בראש בית הדין ולנציג הישיבה בקהילות המגרב, כלומר לאחראי להעברת שאלות הלכתיות, תרומות ומכתבים מן המגרב לבבל, ותשובות מבבל למגרב. בתפקידו כמנהיג שמר על יחסים קרובים עם גאוני ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא, ונהג להתכתב עמם לעיתים קרובות.

הוא זכה להערכה רבה מאת רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון: "משבחו של רב המובהק אדירנו איתננו רבנו שמריה ראש שורת נהרדעאי בישיבה שלנו, יאמצהו קדושנו ויסדעהו ויעזהו ויעודדהו... ומי לנו כמהו ממזרח שמש ומערב ארי שבחבורה גדול הישיב, ודעתנו בפלאון חכמותיו וחדרי תבונותיו וקושייו ופירוקיו ותרביציו וכחו בתורה יותר מדעת זולתו, ולולי כן לא שמנוהו לנו למשנה, ולא שתנוהו לראש בשורה גדולה משלש השורות של ישיבה כי שבחו עדינו רב מן הכל"

כמו כן היה בקשר גם עם גאוני ישיבת סורא, וניהל יחסים קרובים עם רב שמואל בן חפני, שכינהו במכתב בשנת ד'תשל"ז (977) "אדירנו אצול מהדרינו מר רב שמריה ראש קהל". כמו כן מפורסמת מכתבו אליו של רבינו חושיאל ראש ישיבת קירואן, בו הוא מתאר שרצה להגיע ללמוד אצלו, אך התעכב בקירואן ונותר שם[6].

קשריו עם ישיבת ארץ ישראל

כאמור, בשנת ד'תשס"ו נטש את קשריו עם ישיבות בבל, לטובת ישיבת ארץ ישראל, כשהם הכתירוהו בתארים הבכירים ביותר, כ"אב בית דין שלכל ישראל", ומאוחר יותר כ"הרב הראש", תארים השמורים לגאוני ארץ ישראל בלבד. אם כי לא ידוע אם בתארו זה כיהן כאב בית דין של הקהילה המצרית בלבד, או שלאחר פטירת חנניה, אב בית הדין של הישיבה, מונה רבי שמריה לאב בית הדין של הישיבה, התפקיד השני בחשיבותו אחרי 'גאון הישיבה'.

ובין השאר ניהל קשר קרוב עם רבי שמואל בן הושענא, 'השלישי' ב"חבורת הצדק" של ישיבת ארץ ישראל.

קשריו עם ישיבת ארץ ישראל עוררו עליו את חמתם של גאוני בבל וראש הגולה, ואלו אף שלחו מכתבים נזעמים לקהילה הבבלית בפוסטאט במחאה על צעדים אלו[7].

חיבוריו

התפרסם בפירושיו למקרא, מהם נותרו אזכורים לחמשה חיבורים: פירוש לשיר השירים, רות, דניאל, פרשת חיי שרה ופרשת כי תשא.

לקריאה נוספת

  • אלינוער ברקת, המנהיגים של קהל הבבלים, אלחנן בן שמריה, בתוך: "שפריר מצרים", ההנהגה היהודית בפוסטאט, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה, פרק ה'-2, עמ' 153-164

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 משה גיל היה סבור שרבי שמריה נפטר באותו יום בו נפטר פלטיאל החזן והחלו המהומות המתוארות במגילת מצרים (ג' בשבט ד'תשע"ב). אולם, יהלום הראה כי אין קשר בין הפטירות, וכי רבי שמריה נפטר לפני כ"ד באב ד'תשע"א. (יוסף יהלום, משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואל בן הושענא, עמ' 35)
  2. ^ הצמדת המילים "שלכל" במקור.
  3. ^ צבי גרץ ובעקבותיו אייזיק הירש וייס כתבו ש"הכנסת כלה" הכוונה שאספו תרומות למען תלמידי הישיבה המכונה "כלה" על שם ירחי כלה - החודשים בו נאספים כל תלמידי הישיבה לברר את הספיקות במסכת הנלמדת.
  4. ^ נפתלי יעקב הכהן, ‏רבנא שמריה, בתוך "אוצר הגדולים", חלק ט', עמוד נח, באתר HebrewBooks
  5. ^ יש ששיערו שהוא שני לאחר אב בית הדין (בו כיהן רב האי גאון), או שהוא תואר כבוד בכיר. יש ששיערו, בשל נדירות התואר, שהוא תפקיד ייחודי בתקופה בה ניהל רב שרירא בית מדרש ייחודי, בתקופת גאונותו של רב נחמיה גאון לפני ד'תשכ"ח, ובישיבה זו הוא הונהגו סדרים שונים מהמתיבתא המרכזית, ראו נפתלי יעקב הכהן, ‏רבנא שמריה, בתוך "אוצר הגדולים", חלק ט', עמוד נז, באתר HebrewBooks
  6. ^ מכתבו של רבי חושיאל בן אלחנן לרבי שמריה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  7. ^ יוסף יהלום, משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואל בן הושענא, עמוד 43.