רוברט אסרף
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עמוס בסופרלטיבים לא אנציקלופדיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עמוס בסופרלטיבים לא אנציקלופדיים. |
רוברט אסרף (שמו הפרטי נכתב לעיתים בעברית כ"רובר" - כפי שהוא מבוטא בצרפתית); בערבית: روبرت الصراف; 1936, רבאט[1] - 5 במרץ 2018) היה איש עסקים, סופר והיסטוריון, חוקר של יהדות מרוקו, כיהן כנשיא "המרכז לחקר יהדות מרוקו" בפריז ובמרוקו ונשיא האיחוד העולמי של יהודי מרוקו. אסרף מילא תפקידים חשובים ובכירים באדמיניסטרציה ובכלכלה של הממלכה המרוקנית וסייע לעיצוב פניה לאחר קבלת העצמאות. כיהן כנשיא "המרכז לחקר יהדות מרוקו" בפריז[2] ונשיא האיחוד העולמי של יהודי מרוקו[1]. אסרף כיהן כיועץ למלך חסן השני לענייני ישראל[3] ובתפקידים בכירים נוספים בממלכה[4], שעל שרותיו ארוכות השנים זכה לעיטור הגבוה של הממלכה המרוקנית[5].
ביוגרפיה
אסרף נולד ב-1936 ברבאט ועלה לבדו לישראל לאחר קום המדינה, בגיל 17 אחרי מספר חודשים, בלחצה של אמו, רחל אסרף (לבית אזוגי), שנסעה בעקבותיו עד לקיבוץ עין גב, נאלץ לחזור למרוקו כדי להשלים את לימודיו בתיכון.
ערב קבלת העצמאות של מרוקו, נסע ללמוד בפריז, באוניברסיטת סורבון, מדע המדינה ומשפטים. במהלך לימודיו שם התיידד עם הבכירים לעתיד של השלטון במרוקו, בהם חסן זמורי, לימים סגן שר הפנים. אחרי סיום לימודיו ב-1959 חזר למרוקו ועשה את ההתמחות שלו (סטאז') במשרד הפנים, תחת זמורי ולאחר מכן, קיבל מזמורי משימה כבדה של הכנת הבחירות הראשונות שנערכו במרוקו לרשויות המקומיות, שהתקיימו במאי 1960.
כאשר עבר זמורי מאוחר יותר למשרד החקלאות, הצטרף אליו אסרף. במהלך העבודה שם הכיר אסרף את נסיך הכתר, מולאי חסן (לימים המלך חסן השני) ואת עוזרו האישי של מולאי חסן, אחמד רדא גדירה, האיש מס' 2 בעוצמתו (אחרי יורש העצר), בממשלתו של מוחמד ה-5. גדירה שגם הוא התרשם מיכולותיו הנדירות של אסרף, הפך אותו ליד ימינו. מאז, בכל התפקידים שגדירה מילא, הן כשר הפנים, שר החקלאות, מנהל כללי של הקבינט ועוד, היה שם אסרף, של לצידם של חסן השני ושל גדירה, עד 1966.
ב-1966, פיזר חסן השני את הפרלמנט וגדירה עזב את הממשלה ואילו רוברט אסרף הפך ליועץ המשפטי של יו"ר הפרלמנט. עם זאת, לאחר תקופה מסוימת - לאחר פרישת גדירה מן הממשלה, עזב אסרף את השירות הציבורי ועבר לעולם העסקי.
בכל השנים המכוננות הללו במרוקו, היה רוברט אסרף קרוב מאוד למקבלי ההחלטות בחצר המלוכה ובממשלת מרוקו והיה חשוף להתפתחויות הדרמטיות בהתארגנות של יהודי מרוקו ובגיבוש השאיפות הציוניות שלהם. זאת, הגם שנזהר מאוד, מטבע הדברים, מלקחת חלק ישיר או גלוי במגעים שהתנהלו עם הגופים היהודיים המקומיים והעולמיים שפעלו ליציאת היהודים ממרוקו. תקופה מיוחדת זו, לצד התפתחות השאיפות הציוניות והפעילות למען היציאה ממרוקו, תיאר רוברט אסרף בספרו "יהודי מרוקו בארץ ובעולם - הגירה, תפוצה וזהות".
כאשר נשבו במרוקו רוחות מאיימות בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, עקר לפריז ואף התגורר עם משפחתו תקופה מסוימת בישראל ופתח מפעל בעיירה שדרות, במטרה לסייע לפיתוח הכלכלה דווקא בפריפריה, שאוישה ביוצאי מרוקו ולספק להם מקומות עבודה.
מספר שנים אחר כך חזר לפריז, שם החל לעבוד באחת החברות של דוד עמר, ראש הקהילה היהודית במרוקו ומהיהודים העשירים והמשפיעים ביותר. משם נקרא לשוב למרוקו, לשוב ולעבוד עם בכירי השלטון - ואף זכה להיות יועץ בכיר למלך מרוקו, חסן השני.
אסרף המשיך לעבוד בתחום הכלכלי והתמנה לתפקידים כלכליים ועשה קריירה עשירה ומלאת הישגים בקונצרן המלכותי ONA - תחילה לצידו של דוד עמר, שהיה אז מנכ"ל הקונצרן ויחד איתו פעל לביסוס מקומה של יהדות מרוקו ולצירופה לקונגרס היהודי העולמי.
תקופה זו, שהייתה החשובה בחייו מבחינה כלכלית, הגיעה לשיאה כאשר התמנה לתפקיד מנכ"ל הקונצרן. אסרף פיתח והפך את הקונצרן לקונצרן בינלאומי, שכלל עשרות חברות מקומיות ובינלאומיות וניהל עסקים חובקי עולם. במסגרת זו היה אסרף משתתף קבוע בכינוס הכלכלי בדאבוס ובכינוסים כלכליים רבים אחרים.
המלך חסן השני שהיה אדם חכם ובעל שאר רוח, ראה בבניית קשרים עם ישראל כאבן דרך חשובה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והטיל על רוברט אסרף את התפקיד ליצירת הקשר עם מנהיגי ישראל. ואכן, אסרף עמד מאחורי ארגון הביקור של רבין במרוקו, שהוביל לחתימת הסכם השלום עם מצרים ואחר כך, בסיועו של ידידו השר רפי אדרי, עמד מאחורי הגעתו של שמעון פרס לוועידת איפראן ב-1986 וביקורי משלחות כלכליות ואישים פוליטיים רבים מישראל.
מפעל חשוב נוסף שלו היה הקמת "האיחוד העולמי של יהודי מרוקו", שהיה בברכתו של המלך חסן השני. "האיחוד העולמי", נועד ליצור גוף אחד מרכזי, של הפעילים היהודים המרכזיים במרוקו ובתפוצותיהם של יהודי מרוקו בעולם, שערך מספר כינוסים חשובים במרוקו, בישראל ובקנדה, שהובילו להתפתחות קשרים גלויים בין ישראל למרוקו.
בחסות גוף זה הגיעה משלחת של בכירי המשק והכלכלה הישראלית, יחד עם עיתונאים בכירים, לביקור ראשון מסוגו במרוקו, ב-1984. בהקשר זה יצוין, כי ביתו של רוברט אסרף במרקש והיה מוקד עליה לרגל של ישראלים רבים שהגיעו לביקור במרוקו. בבית זה, לבקשת המלך חסן השני, לן שמעון פרס, בביקורו במרוקו - בקשה שרוברט אסרף ראה בה כבוד גדול ונענה לה בחפץ לב.
תרומה אדירה נוספת שלו, שצריכה לחקוק את מקומו בהיסטוריה של מדינת ישראל ויהדות מרוקו, היה חלקו המרכזי, ב-1992, בהעלאת עצמות הנספים באניית המעפילים "אגוז" בסיועו של השר רפי אדרי.
רוברט אסרף היה אדם בעל מודעות היסטורית עמוקה ומחויב לקשר הדורות העמוק בין יהדות מרוקו למרוקו. ככזה, היה ציוני נלהב וגם פטריוט מרוקאי. מורכבות זו, לצד הזהות היהודית-מרוקאית שלו ויחד עם אש הציונות שבערה בו, הובילה אותו כבר ב-1974 לייסד יחד אנדריי אזולאי (לימים יועצו היהודי הקרוב של המלך חסן השני ולאחריו המלך מוחמד השישי) את הארגון "זהות ודיאלוג", שביקשה לקדם את השלום בין ישראל לעולם הערבי – אך גם לקדם את ההכרה בתרומתה העצומה של יהדות מרוקו למרוקו - אך גם לתקומתה ולבניינה של מדינת ישראל - שלא זכתה להכרה ולהערכה הראויה.
אחרי פרישתו לגמלאות, בשני העשורים האחרונים של חייו, המשיך רוברט אסרף לפתח את עסקיו הפרטיים, אך יותר מכל התמקד בעיסוקים שהיו קרובים לליבו, תקשורת, ההיסטוריה של יהדות מרוקו ופילנתרופיה.
את עיקר פעילותו ריכז בחקר וקידום מורשת יהדות מרוקו ובין השאר הקים ב-1995 את "המרכז לחקר יהדות מרוקו", מרכז אקדמי בעל שלוש שלוחות מרכזיות: ברבאט בירת מרוקו, בפריז ובירושלים. המרכז מימן מחקרים רבים שנעשו באקדמיה המרוקנית והעניק מלגות לימוד ומחקר לתלמידי מחקר מוסלמים באוניברסיטאות במרוקו - ושמו נישא עדיין לתהילה בפיהם עד היום.
רוברט אסרף היה גם לוחם גדול למען השלום בין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי והטיף לו בכל לב ובכל פורום ולשם כך רכש את רישיון ההפעלה של תחנת רדיו יהודית בפריז, אותה קרא בשם "רדיו שלום". הוא היה בין מקימי שבועון החדשות החשוב "מאריאן" ושימש בתפקיד סגן יו"ר מועצת המנהלים של השבועון. בתוכנית הפרשנות היומית שלו ב"רדיו שלום", שידר פרשנות על הפוליטיקה הישראלית, על בסיס קטעי העיתונות שטרח לקבל מדי יום והרצה את דעותיו בנושא השלום, שאותן הרבה להביע גם במאמרים רבים בעיתונות המרוקאית.
במקביל לתרומות רבות לגופים שונים, בנושאי תרבות, אמנות ורוח, לא דחה כמעט שום בקשה לסיוע ולעזרה לנזקקים, כל זאת לצד תרומות נדיבות לחוקרים ישראלים ותלמידי מחקר מרוקאים מוסלמים, שנועדו להעמיק ולקדם את המחקר על יהדות מרוקו. במקביל, כתב בעצמו ספרי מחקר חשובים על יהדות מרוקו, חלקם בשיתוף עם ההיסטוריון פרופ' מישל אביטבול, חוקר גדול של יהדות מרוקו ותמך וסייע רבות לקידום המחקרים הבלשניים של פרופ' משה בר-אשר, שעמד בראש האקדמיה ללשון העברית.
ספרים נוספים כתב בתחום שהיה אהוב עליו לא פחות, הפוליטיקה הישראלית שבה גילה עניין רב וידע מעמיק.
לצד הכספים הרבים שתרם באופן פרטי עבור מלגות לסטודנטים בארץ, במרוקו ובצרפת, תרם רוברט אסרף גם לבית התפוצות באוניברסיטת ת"א ולאוניברסיטה העברית וזכה לקבל, ב-4 בדצמבר 2006, את התואר עמית כבוד מן האקדמיה ללשון העברית.
תרומותיו לא נעצרו בנושא חקר יהדות מרוקו. ב-2009 יסד עם האקדמיה ללשון העברית, בראשות פרופ' משה בר-אשר, קרן הנושאת את שמו ואת שם רעייתו מישל. הקרן העניקה מדי שנה פרס כספי והזוכים לקבלו היו בין השאר הסופר אהרון אפלפלד, ד"ר עפרה תירוש־בקר, ד"ר יהודית הנשקה, פרופ' אהרן ממן, פרופ' אלישע קימרון ועוד.
השנים האחרונות של חייו היו תחת ההשפעה של הטרגדיה הקשה שפקדה אותו ביוני 2011 - וממנה לא התאושש - מותה של בתו, יעל אלמלא-אסרף, בת 48 בלבד ממחלה קשה, בפריז שבה התגוררה בסמוך אליו. בשנת 2015, כאשר הוא במצב בריאותי קשה, עלה סופסוף רוברט אסרף ארצה והתגורר ברמת השרון, קרוב לבתו תניה מנשה, והלך לעולמו, בגיל 82, בראשית חודש מארס 2018. הוא נטמן באותו בית עלמין שבו נטמנו הוריו, סימון (שמעון) ורחל באשדוד.
סיפור חייו המרתקים של שאסרף הוא סיפורו של ענק בדורו. זהו סיפור שלא יסופר כנראה אף פעם במלואו, מאחר שרוברט אסרף היה בסופו של דבר ג'נטלמן ואיש סוד, דבר שהיה בבסיס האמון הגדול שנתנו בו מלכי מרוקו.
ההספדים שהושמעו בלווייתו, מפי אישים כמו רפי אדרי, השר אריה דרעי, מאיר שטרית ורבים אחרים, יחד עם הדברים שסופרו עליו בערב שהוקדש לזכרו בחודש מרץ 2018, במרכז העולמי ליהדות צפון אפריקה בירושלים וכן בערב לזכרו, שנערך במרכז היהודי בפריז, ביוני 2018, הדגישו את גודל החלל שנפער בחייה של קהילת יהודי מרוקו בישראל ומחוצה לה. מנגד, דברים אלה ממש ממחישים את תרומתו העצומה והמורשת שהנחיל להמשך קידום המחקר של יהדות מרוקו וקידום מקומה בחברה הישראלית.
ספרים
- מוחמד החמישי והיהודים ("Mohammed V et les juifs du Maroc", 1997)
- ההיסטוריה המיוחדת של יהדות מרוקו ("Une certaine histoire des juifs du Maroc", 2005)
- יהדות מרוקו ברחבי העולם ("Juifs du Maroc à travers le monde", 2008)
- מספריו של רוברט אסרף:
- מוחמד החמישי והיהודים Mohammed V et les Juifs du Maroc, Plan, 1997 (épuise, trd. En Hébreu par Yediot Ahronot, 1977, et en Arabe par le CRJM, 1998).
- Une Certaine histoire des Juifs du Maroc. 1860-1999. Jean-Claude Gawsewich Editeur, 2005.
- Juifs du Maroc a travers le monde. Emigration et identité retrouvée, Suger Press/CRJM, 2008. 2eme ed., Bouregreg, Rababt, 2009), (traduit en Arabe par Mohammed Hatmi, ed. Bouregerg, Rabat, 2009). "יהודי מרוקו בארץ ובעולם - הגירה, תפוצה וזהות', תיאר רוברט את התפתחות השאיפות הציוניות של יהודי מרוקו והפעילות למען היציאה ממרוקו. המהדורה בעברית של הספר יצאה לאור בהוצאת במת השרון, תשס"ח-2000, על ידי דויד מנשה, חתנו של רוברט.
- Eléments de l'histoire des juifs de Fès de 808 jusqu’à nos jours, préface du Professeur Mohammed Mezzine, CRJM, 2009.
- Eléments de l'histoire des Juifs de Marrakech, CRJM, 2009
- Eléments de l'histoire des Juifs de Meknès, CRJM, 2009
- חלק מן הספרים והמאמרים בנושא יהודי מרוקו כתב רוברט אסרף בשיתוף עם ההיסטוריון פרופסור מישל אביטבול, חוקר גדול של יהדות צפון-אפריקה, בהם:
- Relations Judéo-Musulmanes au Maroc – Perceptions et Réalités (Stavit-CRJM, 1997). Monothéisme et Tolérance (Albin Michel, 1998)
- רוברט, שגילה עניין רב בחיים הפוליטיים של ישראל ושידר מאות תוכניות פרשנות ב'רדיו שלום', כתב שלושה ספרים שעסקו בפוליטיקה ובאישים הפוליטיים בישראל: Une crise et des hommes. Israël, 1995-1999, plon,1999, épuise.
- Le Drame d'Israel. De la paix a la guerre. Ramsay, 2001.
- Ariel Sharon et ses batailles politiques, Jean-Claude Gawsewich Editeur, 2006
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רוברט אסרף מציג ספר חדש 'יהודי מרוקו ברחבי העולם', "ערב מגראב פרס", 19 בספטמבר 2008(הקישור אינו פעיל, 20.2.2019)
- ^ אוניברסיטת בר-אילן, 'והאיש משה' כינוס לכבוד הרב ד"ר משה עמאר, מרכז "דהאום" למורשת יהדות ספרד, פרסום הכנס באתר המרכז למנהיגות יהודית חברתית "ממזרח שמש", 24 במרץ 2008(הקישור אינו פעיל, 20.2.2019)
- ^ אריק וייס, מרוקאים חסרי מנוח, מדור "תיירות בעולם"-"המגזין", עיתון מעריב, 18 בנובמבר 2008
- ^ יהדות מרוקו ופזורתה, חוג הנשיא לתפוצות (תיאור), פרסום באתר "המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן" - אוניברסיטת ירושלים, 2 בנובמבר 2005(הקישור אינו פעיל, 28.1.2019)
- ^ עיריית אשקלון, יום הצדעה ליהדות מרוקו בחוה"מ סוכות באשקלון, הודעה עיתונאית מטעם עיריית אשקלון, אתר news1.co.il, 3 באוקטובר 2006
