רוברט נוזיק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוברט נוזיק
Robert Nozick
רוברט נוזיק
רוברט נוזיק
לידה 16 בנובמבר 1938
פטירה 23 בינואר 2002 (בגיל 63)
זרם פילוסופיה אנליטית, ליברטריאניזם
תחומי עניין אתיקה
הושפע מ עמנואל קאנט, פרידריך האייק, לוק, קרל המפל, ג'ון סטיוארט מיל, מארי רות'בארד

רוברט נוזיקאנגלית: Robert Nozick; ‏16 בנובמבר 1938 - 23 בינואר 2002) היה פילוסוף יהודי-אמריקאי ופרופסור באוניברסיטת הרווארד, ונשיא האגודה הפילוסופית האמריקאית. בין ספריו הידועים: "חקירות פילוסופיות" (1981), ששימש כטיעון-נגד לתאוריה של הידע, ו"אנרכיה, מדינה ואוטופיה" (1974), שסיפק תשובה ליברטריאנית לחיבורו של ג'ון רולס "תאוריה של צדק" ובו הוא הציג את הגרסה שלו לאוטופיה, שהיא לטעמו מקום בו אנשים יכולים בקלות ובחופשיות לבחור את החוקים של החברה שאליה הם בוחרים להיכנס.

בנוסף עסק גם באתיקה, במטאפיזיקה, בתורת ההחלטות ובפילוסופיה של הנפש.

חייו

נולד בברוקלין כבן יחיד. אביו היה יהודי שהגיע מהשטעטל הרוסי וניהל עסק קטן, אימו הגיעה ממשפחת כוהנים. בשנותיו הראשונות בתיכון היה סוציאליסט נלהב והשתלב כחלק מהשמאל החדש. למד באוניברסיטת קולומביה וקיבל תואר ראשון בפילוסופיה בשנת 1959, ובאותה תקופה הקים את הסניף המקומי של "ליגת הסטודנטים לדמוקרטיה תעשייתית". השלים דוקטורט בפרינסטון בהנחייתו של הפילוסוף קרל המפל בשנת 1963 בנושא תורת ההחלטות. ב-1969, כשהיה בן 30, החל ללמד פילוסופיה בהרווארד, והיה לאחד הפרופסורים הצעירים בתולדות האוניברסיטה.

היה נשוי פעמיים עם שני ילדים. נוזיק נפטר בשנת 2002 מסרטן הבטן.

פילוסופיה פוליטית

עבור ספרו "אנרכיה, מדינה ואוטופיה" קיבל נוזיק את "פרס הספר השנתי" בקטגוריית פילוסופיה ודת[1]. נוזיק טוען שרק ממשל מוגבל שמתעסק בפונקציות כמו הגנה נגד אלימות, הונאה, גנבה ואכיפת חוזים יוכל להיות מוצדק מבלי להפר את הזכויות הטבעיות של האזרחים במדינה. לטענתו, חלוקת העושר יכולה להיחשב כהוגנת וצודקת רק אם נעשתה במסגרת סחר מוסכם של אנשים בוגרים, אפילו במקרה בו חלוקת העושר הביאה לגידול באי-שוויון כתוצאה מהסחר הזה. בהקשר הזה נוזיק פנה אל הרעיון הקאנטיאני בו ראוי להתייחס לאנשים כאל מטרה בפני עצמה ולא כאמצעי לשם השגת שום מטרה אחרת.

בהמשך הספר, נוזיק מקשה על המסקנה של "עקרון הצדק השני" של רולס; הטיעון המרכזי בספרו הוא שאי-שוויון נחשב מוצדק וראוי כל עוד התהליכים שהובילו אליו החלו מנקודת פתיחה ראויה והוגנת, ובמהלכם נעשו חליפין הוגנים על ידי בני אדם בוגרים בהסכמה. נוזיק חוזר שוב אל המוסר הקאנטיאני על פיו אין להתייחס לבני האדם כאל אמצעים אלא כאל מטרות בלבד. לדוגמה: היחס לאנשים מסוימים, על פי תאוריות חלוקה אחרות, כאל מקור לכסף, הופך אותם לאמצעים למטרת העל של שוויון. נוזיק קורא תיגר על התאוריה של רולס, הגורסת כי מצב מוסרי יותר הוא רק מצב בו האדם שהיה במצב הגרוע ביותר קודם - משפר את מצבו.

במסקנתו הכי מעוררת מחלוקת, נוזיק טוען שהליכה עקבית עם עקרון אי-התוקפנות תרשה לחברה להתייחס לחוזי השתעבדות מבחירה בין בוגרים שנכנסו אליו בצורה וולונטרית כחוזה חוקי ובעל קונצנזוס, ולכן דחה את הרעיון של זכויות חיוביות ושליליות, בניגוד מוחלט לג'ון לוק ולרוב האקדמאים הליברטריאנים-קפיטליסטיים בזמנו.

עבודתו

נוזיק הכניס את התאוריה הליברטריאנית אל תוך הזרם המרכזי של המחשבה המדינית כשפרסם את ספרו "אנרכיה, מדינה ואוטופיה" בשנת 1974.

נוזיק היה ידוע בסגנונו הסקרני והחקרני. לעיתים קרובות פיתח רעיונות בצורה "רציונלית", במנותק מהמציאות, והשאיר את ההכרעה בעניינם לקוראיו. הוא נודע גם בזכות גישתו החדשנית והבינתחומית (שאב רעיונות מתחומי הכלכלה, הפיזיקה והביולוגיה), שהפכה את משנתו למרעננת ורלוונטית.

ספריו

נוזיק נמנה עם מובילי ההגות הפילוסופית האנגלו-אמריקאית של המאה העשרים, ותרם כמעט לכל תחומי הדיון הפילוסופי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0