אהבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זוג כפות ידיים יוצרות יחד צורה של לב, סמל של האהבה

אהבה היא חיבור שנלווים אליו רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי עצם כלשהו: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף רעיון.

אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. האהבה יכולה גם להתבטא בצורה רכושנית ולפעמים אף אובססיבית כלפי הנאהב. אהבה לרוב אינה כפופה לרצונו של האוהב. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה.

במקורות

חז"ל אמרו: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם, איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן"[1].

שלוש מצוות הקשורות לאהבה הן:

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אמר התנא רבי עקיבא "זהו כלל גדול בתורה"[2]. כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו.

חז"ל לא הסתפקו בהדרכה כללית לאהבה, אלא גזרו מכך הלכות שונות ובהם להעניש חוטא באהבה ולא בשנאה ובנקמה. (בבלי, סנהדרין נב/ב) ולבחור לאדם שראוי לעונש, עונש שיסבול בו פחות. (מסכת פסחים, דף עה א') חז"ל הורו לגבר לא לקדש אישה מבלי שראה אותה, למשל על ידי שליח, בגלל החשש שהיא תתגנה עליו ברגע שיראה אותה, והוא יפגע בה בניגוד לצו של ואהבת לרעך כמוך. (מסכת קידושין, מ"א א').

אהבת ה' נמצאת בפרשיה מרכזית שמושמת בתפילין ונקראת כמה פעמים ביום בקריאת שמע. מגילת שיר השירים היא קודש קודשים, בשל שהיא מבטאת את האהבה אל ה'. הרמב"ם קובע שהדרך הראויה בעבודת ה' היא האהבה, כלומר אמונה לשמה, ואילו היראה, כלומר אמונה שלא לשמה, היא בדרגה פחותה יותר.

החסידות הדגישה את חשיבותה של העשייה מאהבה בעבודת ה'[3].

האהבה ברמה הגבוהה והעמוקה ביותר היא האהבה בין הקב"ה לעם ישראל, והיא מתוארת בשיר השירים:

"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ,
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ,
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ."
( שיר השירים ח' 6–7 )

סוגי האהבות

ילדה בת שלוש מחזיקה ומנשקת את אחיה פחות מיממה מרגע היוולדו, בבית החולים הדסה עין כרם

התפיסה הרווחת בעולם כי אהבה היא 'משיכה' הנובעת לפעמים מנתונים חיצוניים זמניים וחולפים, הוגי הדיעות ביהדות (וגם מחכמי אומות העולם) מציינים כי אהבת אמת נובעת מנתינה וכל אהבה שאינה כזו אינה אלא אהבה עצמית להנאת עצמו, ולכן אינה מחזקת לאורך זמן כי כשתהא האהבה לנטל תפוג האהבה. כמו כן אהבה שמבוססת על נתינה לא יכולה להיווצר בזמן מועט אלא בנתינה ממושכת.[4] כמו כן הוגי הדעות ביהדות מבדילים בין אהבה לתאוה, שאהבה הורית אין בה תאוה כלל אבל הרבה 'משיכות' עיקרם אינו אהבה אלא תאוה. עם זאת לפעמים התאוה מהוה כפוטנציאל ליצור אהבה טהורה עם הזמן.[5]

ניתן לחלק את האהבה לכמה קטגוריות, כל אחת עם מאפיינים משלה. אם מגדירים את האהבה כיחסים בין החיים בלבד, אזי ישנם חמישה סוגים של אהבות עיקריות:

  • אהבה הורית - בין הורים לבין ילדיהם. לרוב נתפסת אהבה זו כבלתי מותנית, ומתקיימת כתוצאה מכך שהאדם רואה בצאצאיו בבואה של עצמו[6].
  • אהבה משפחתית - בין ילדים להורים, אחים וקרובי משפחה, הקיימת בשל קרבת הדם ותחושת השייכות הטבעית.
  • אהבה חברית - בין חברים, הקיימת בשל תחומי עניין משותפים, רעות וחברות ותחושת שיתוף ושייכות.
  • אהבה עצמית - בין אדם לבין עצמו.

אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, יכולים להיות סוגי אהבה נוספים, ואצל בני-אדם מסוימים אותן אהבות תופסות חלק גדול יותר מאהבתם לקרובים אליהם, לדוגמה:

  • אהבת ה' - אהבה בין אדם לאלוקיו, ובה האדם מרגיש מחובר ודבק בה'.
  • אהבת ישראל - אהבה לכל יהודי באשר הוא, הנובעת מאהבת ה' (שהאוהב את ה' אוהב גם את בניו)
  • אהבה לעיסוק מסוים - בין אם זה לחוכמה (פילוסופיה ביוונית – "אהבת חוכמה"), אמנות, וכו'.


מודל נוסף של אהבה פותח בידי הפסיכולוג אריך פרום, שראה באהבה את הדחף החזק והמשמעותי ביותר באדם, להתאחד עם הזולת, ובה ראה את הפתרון האידיאלי לבעיית הבדילות הקיומית שהאדם חווה בחייו. על פיו יש שלשה סוגים של אהבה :

  • אהבה מזוכיסטית, שבו האוהב מתבטל כלפי מושא אהבתו ומוכן לעשות הכול בשבילו. בהתבטלותו, האדם נפרד מקיומו העצמי המכאיב והופך להיות חלק מהוויה אחרת, אותה הוא מעריך כגדולה וחזקה יותר. בדרגות גבוהות אהבה זו יכולה להגיע להערצה ואף לפולחן אישיות.
  • אהבה סדיסטית, שבו האוהב מבטל את מושא אהבתו כלפי עצמו. האוהב מעצים את אישיותו בכך שהוא "בולע" את הזולת ושולט עליו, מכיוון שהוא רואה בו מכשיר להעצמה אישית ולבריחה מהחדלון ושאלות הקיום שלו. בדרגות הגבוהות אפשר למצוא אהבה זו אצל מנהיגים ו"גורוים" כלפי עדת מעריצים.
  • ואהבה בוגרת שהיא האידיאלית, שבו שני בני אדם עומדים זה מול זה במלוא אישיותם הלא מתבטלת, ומשלימים אחד את השני באופן הדדי, באופן שאינם מבטלים את עצמם אחד כלפי השני.

הסבר ביולוגי

לפי מחקר המבוסס על מיפוי פעילות במוחם של אנשים כשהם מתבוננים בתמונות אהוביהם, מופעלת במוח אותה מערכת האחראית למנגנוני תגמול וכמיהה, אותם מסלולים עצביים הפעילים בהתמכרות לסמים דוגמת קוקאין[7].

ההורמון אוקסיטוצין אחראי על הגברת הקשר הרגשי. אנדורפינים והורמון הוזופרסין אחראים להתמוגגות סממני האהבה הראשונים ולייסוד קשרים ארוכי טווח. השפעת הכימיקלים שהוזכרו מתעמעמת בדרך כלל לאחר תקופת זמן מסוימת.

ראו גם

הערות שוליים

  1. מסכת אבות פרק ה משנה טז
  2. תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף ל, עמוד ב')
  3. ראו יואל כהן, ספר הערכים חב"ד, חלק א', ערכים: אהבה, אהבת ה' (עמודים רכג - תריב)
  4. מבוסס על דברי המכתב מאליהו חלק א עמוד 35, ומובא גם בספר מפתחות לחיים של הרב זמיר כהן עמוד 192.
  5. מקובל בקרב מדריכי החתנים ממדריכיהם בשם כמה מגדולי ישראל
  6. לביקורת על רעיון ההכרח שבאהבת-אם, ראו ספרה של אליזבת בדינטר, "גם אהבה".
  7. H. E. Fisher, L. L. Brown, A. Aron, G. Strong, D. Mashek. Reward, Addiction and Emotion Regulation Systems Associated with Rejection in Love. Journal of Neurophysiology, 2010


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0