רודולף שטיינר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הניסוח, התוכן, התמקדות היתר בפרטים והציטוטים הארוכים מתאימים יותר לספר או מאמר עיתונאי מאשר לאנציקלופדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הניסוח, התוכן, התמקדות היתר בפרטים והציטוטים הארוכים מתאימים יותר לספר או מאמר עיתונאי מאשר לאנציקלופדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
רודולף שטיינר
Steiner um 1905.jpg
לידה 27 בפברואר 1861
פטירה 30 במרץ 1925 (בגיל 64)
זרם פנומנולוגיה, הוליזם
תחומי עניין מטאפיזיקה, אפיסטמולוגיה
הושפע מ אריסטו, הגל, ניטשה, גתה, תאוסופיה
השפיע על קנדינסקי, שווייצר
מדינה אוסטרו-הונגריה (קרואטיה), שווייץ

רודולף יוזף לורנץ שטיינרגרמנית: Rudolf Joseph Lorenz Steiner; ‏27 בפברואר 1861 - 30 במרץ 1925), היה פילוסוף, מורה רוחני ואדריכל אוסטרי, מייסד האנתרופוסופיה. נולד בקראלייביצה שבאימפריה האוסטרית (כיום קרואטיה). בן להורים בני מעמד הביניים, אביו היה מנהל תחנת רכבת, את השכלתו רכש שטיינר בווינה שם למד בבית ספר ריאלי והמשיך את חוק לימודיו במכון הטכנולוגי של וינה בו קנה השכלה בעלת זיקה למדעי הטבע, אך לא סיים את לימודיו שם.

קאלי (פלייצ'ה)

התשתית הרעיונית

רודולף שטיינר עסק בהגות בימים בהם שלטו מדעי הטבע בדעת הקהל על המשמעויות החברתיות הפילוסופיות הנגזרות מכך- מעט סבלנות וסובלנות ביחס ל"רוחני". שטיינר אשר היה מצוי במדעי הטבע הכיר והתמחה במחקריו של גתה במדעי הטבע. (תרומתו וחקירותיו של גתה היו שנויות במחלוקת כבר אז כמו גם היום.) שטיינר סבר ואף טען בלהט כי ראיית העולם הנשקפת ממדעי הטבע אינה מתאימה אלא לתיאור חלק צר של ההוויה והמציאות כולה. יתר על כן - טען כי כל עוד נבסס את היכרותנו את העולם וההוויה על מה שנמסר לנו מחושינו - לעולם לא נכיר ולא נבין את האדם והעולם.

לפי שטיינר, חיי האדם, מהלידה ועד המוות, הם רק קטע מקיום רחב יותר, המתחיל הרבה לפני לידת האדם ונמשך אל מעבר למוות. מכאן שתודעת האדם, השוכנת בגופו הפיסי, גם היא רק חלק מתודעה רחבה, שגבולותיה חורגים הרחק מן הגבולות של הגוף הפיזי, ועל כן מרבית תודעתנו נסתרת מאיתנו.

על יסוד התפיסה הזאת, ניסה שטיינר לבסס שיטה שתאפשר רכישת ידע שלא דרך החושים, אלא על ידי קבלתו מ"עולמות עליונים", שבהם ממילא שוכן חלק מתודעתנו.

שטיינר נמשך אחר חקירותיו של גתה במדעי הטבע, לא רק בגלל תוצאותיהן, אלא גם בגלל המתודולוגיה שאפיינה את חקירותיו, כלומר, חיפוש אחר "אידאות" הפועלות בבסיס הטבע. שיטת החקירה של גתה סיפקה השראה וסימוכין, לדעתו של שטיינר, לאופן שבו יש לחקור את העולם, כלומר, העולם החושי אינו הצוהר היחיד הפתוח לנו להבנת המציאות.

עמדותיו ודעותיו הקימו עליו מתנגדים רבים מן הכנסייה ומקרב זרמים רעיוניים שונים. מול מחנה מתנגדים עצום זה עמדו לשטיינר קומץ חסידים נלהבים.

יסוד התנועה האנתרופוסופית

במהלך גיבוש רעיונותיו, שהלכו ונשאו אופי מיסטי יותר ויותר, פרסם שטיינר חיבורים רבים שבהם התעמת עם שיטתו הפילוסופית של קאנט, שלפיה כל הקיים מעבר לעולם החושי, במהותו, לא יוכל להיות ידוע וגלוי לנו לעולם.

שטיינר טען כי העולם "הרוחי" גלוי ואינו חסום בפני תודעתנו. בתוך כך התנתק שטיינר יותר ויותר מן הזרם התרבותי שממנו צמח, נטה אל המיסטיקה והצטרף לחברה התיאוסופית. בתקופה זו רבו עימותיו גם עם התיאוסופים עצמם. שטיינר יצא נגד נטייתם ל"ספירטיזים" בלבד והסתפקותם בקבלת השראה מהעולם התת-מודע. לדידו של שטיינר, קניית הדעת "הרוחית" היא תהליך מתודי, המעוגן בנהלים ברורים, בעל הסדרי חקירה מסודרים, הדומים לחקירה מדעית רגילה. כתוצאה מחילוקי דעות אלה, פרש שטיינר מן החברה התאוסופית והקים בשנת 1913 את החברה האנתרופוסופית, אשר קבעה את מרכזה ליד בזל. האנתרופוסופיה, לפי שטיינר, הוגדרה כ"שביל הדעת אל ה'רוחי' שבעולם". לפי תפיסתו, "חוקר הרוח" חייב שתתעורר בו כמיהה לדעת, כצורך פנימי עמוק. רק אלה המונעים מצורך פנימי זה יכולים לצעוד בנתיבותיה של האנתרופוסופיה.

אידאולוגיות שהגה

  • האנתרופוסופיה, כמו התיאוסופיה, מקבלת את תורת גלגול הנשמות - גלגול עוקב גלגול ומהווה את תוצאתו, מה שרכשה הנשמה בגלגולה הקודם נישא עימה אל גילגולה הבא מכוח חוקי ה"קארמה" המבוססים על סדר עניינים מוסרי, ואין לו לאדם דרך הימלטות מסדרי עולם אלה. אישיות האדם היא מבנה מורכב מגוף חומרי, גוף אתרי, גוף אסטראלי ו"האני" - חלקים אלה מתחברים זה לזה עם לידת האדם ונפרדים זה מזה עם מותו. בספרו "גוף, נפש, רוח" דן שטיינר בנושאים אלה, ספרו זה ספג ביקורת קשה עם פרסומו בין היתר מקרב יהודים אחדים אשר ראו בו פרסום אסור של תורת הנסתר ברבים, לעומת מבקריו טען שטיינר כי אנו חיים בתקופה בה האדם כבר בשל לקבלת תורות אלה.
  • המדינה המשולשת, על פי התוכנית הפוליטית המהפכנית שהגה, הציע שטיינר מבנה חברתי / מדיני חדש. במקום המדינה בצורת הארגון המוכרת שלה, יקום אורגניזם חברתי המורכב משלושה מישורים - המישור הכלכלי, המישור הפוליטי-המדינה והמישור הרוחני-תרבותי (דת, חינוך, אמנות, מדע, השכלה, רוחניות). כל מישור פועל למעשה באופן אוטונומי, על פי הלך חשיבה האופייני לו (חשיבה על פי אינטרסים רב צדדיים בכלכלה, חשיבת זכויות-דמוקרטית במישור הפוליטי וחשיבה רוחנית, חדורת חירות, במישור הרוחני) ונמנע מהתערב בפעילות המשתייכת למישור אחר. בכל מישור זיהה שטיינר ערך המצוי בגרעינו ושלאורו מתקיימת הפעילות באותו המישור. ערכים אלו הם למעשה אותם הערכים שהתגבשו כסיסמת המהפכה הצרפתית: אחווה (מצוי בגרעין האימפולס של תופעת הכלכלה המודרנית), שוויון (מצוי בגרעין האימפולס של תופעת הדמוקרטיה) וחירות (בגרעין האימפולס של חיי הרוח והתרבות), על פי תפיסה זו של החברה כמורכבת משלושה חלקים מובחנים מהותית ונפרדים בפעילותם, כתב שטיינר, יכולים שלושת האידיאלים לבוא לידי מימוש מבלי לסתור אלו את אלו. כך באופן טבעי, אחדות האורגניזם החברתי מתקבלת כתוצאה מיחסי הגומלין המתקיימים בין שלושת המישורים. שטיינר ראה בצורת ארגון זו מזור לסבלי האנושות - שכן מבנה זה מאפשר הימנעות משיבושים רבים הנגרמים כתוצאה מערבובם של המישורים - על הערכים ואופני החשיבה המובחנים שלהם. בנוסף, מבנה זה מכיל בתוכו מענה לצורך בהתארגנויות כלכליות גדולות כדי לאפשר פיתוח וקידמה מצד אחד ועם זאת אפשרות שמירה ופיתוח של הפעילות הרוחנית כפעילות מאזנת לזו הכלכלית. שכן הרוח זוכה להכרה ולמעמד מחודש כאשר היא מתייצבת לצידן של המדינה והכלכלה כשחקן נוסף ועצמאי המהווה כוח פעיל ופרגמטי בגוף החברתי. בישראל קיימת תנועה פוליטית חוץ-פרלמנטרית בשם "המשולש החברתי" הקוראת ליישום עקרונות המשולש החברתי בישראל.[1]
  • חינוך, לשטיינר היו שאיפות חינוכיות מרחיקות לכת, בין פעליו הרבים הקים שטיינר בתי ספר אשר חינכו לאור תפיסות העולם האנתרופוסופיות, בנוסף הוקמו על ידי שטיינר גם בתי ספר מיוחדים למפגרים ולמקופחי גורל. החינוך האנתרופוסופי קנה לו מקום במדינות רבות בהן גם ישראל.

ביקורת על שטיינר

ביקורת מהמפלגה הנאצית

בנוסף לחסידים ותומכים, חוג מתרחב של אויבים נהיה מודע יותר ויותר לפעילות של רודולף שטיינר. מאמר של אדולף היטלר מן ה-15 במרץ 1921, בעיתון הנציונאל סוציאליסטי פלקישר באובכטר, היווה את ההתקפה החריפה ביותר בדפוס על דרכו של שטיינר:

זהו שקר ברור לעם הגרמני, בצו הממשלה הגרמנית, כשמישהו טוען שסיימון סרב. האמת היא שסיימון הכריז שהוא מוכן לקבל את הסכם ורסאי לחמש שנים, ובכך, למעשה לתמיד. זוהי פזיזות מפלצתית כאשר מר סיימון זה, שאינו איש ראקציוני של האל אלא, נהפוך הוא, עובד שכיר של העם הגרמני, מתיימר להכריז שהעם הגרמני אינו יכול להעריך נכונה את יכולת העבודה שלו. ייתכן וסיימון יכול למעשה להעריך זאת טוב יותר; האיש מופיע כמי שכבר מעריך בדיוק את כושר העבודה של העם הגרמני. במהלך האירוע בלונדון עלו על פני השטח, בהדרגה, נסיבות כה מסתוריות שאין זה רק הולם לאלא גם נחוץ לבדוק מקרוב יותר את האדון המיניסטר הזה – החבר האינטימי של האנתרופוסוף הגנוסטי רודולף שטיינר, שהוא בעצמו חסיד של הסדר החברתי המשולש שהוא אחד מן השיטות הרבות היהודיות לחלוטין להרוס את מצב התודעה הנורמלי של האנשים – לראות האם פניו חסרות הבינה, חסרות הבינה לפי דעתו של לויד גורג, הן באמת רק תוצאה של מחסור ברוח או אולי זוהי תולעת שמאחוריה מסתתר משהו אחר...

פולין תשתלט על שלזיה עילית. גרמניה תתמרד. צרפת תתפוס את חבל הרור במקרה של אופוזיציה גרמנית, ואז מר סיימון עם פניו המטופשים, חסרי הדעת, כפי שאמר מר לויד גורג, ייצג שוב את העם הגרמני. ואז ידיד זה של גרמניה ושל רודולף שטיינר יגרום לנו שוב לראות, שכדי לשמור את חבל הרור אנו יכולים להתפשר על שלזיה עילית מהר יותר כי שלזיה עילית מייצרת 43 מיליון טון פחם וחבל הרור 115 מיליון טון. ובכך הוא ישכנע אותנו, אנשים יראי שמיים ושוחרי טוב שכמונו, לשם שמיים לא תהיה שום אופוזיציה אמיתית, רק שלום ותבונה, נהי המלחמה המוכר והידוע של העתון הגרמני ליון והלויט. למען השלום והשקט ולמען חבל הרור נוותר על שלזיה עילית וששה חודשים מאוחר יותר, בזכות סיבה אחרת, נאבד את חבל הרור בכל מקרה להנאת העולם כולו. למר סיימון עדיין יהיה אותו מבט מטופש. כפי שאמר לויד גורג, הוא חסר דעה.

וזוהי אחת מן הסיבות העיקריות לפירוק הנשק של העם הגרמני. זוהי הכוונה לעשות את העם הגרמני לחסר מגן וזה אינו נוגע רק במיליציה הבווארית. ולכן אנו מוחים כנגד זה ולא מפרספקטיבה צרת מוחין. ומהו הכוח המניע מאחורי כל השטניות הזו? היהודים, חבריו של ד'ר רודולף שטיינר, שהוא ידידו של סיימון חסר הדעת.

אויביו של שטיינר, ובראשם בתקופתו, אדולף היטלר, לא עצרו במתקפה בדפוס. הם ערכו גם ניסיון התנקשות בחייו שדווח כתקרית מגוחכת בניו יורק טיימס ב-17 במאי 1922. שטיינר הוזמן להרצות במלון ארבע העונות במינכן. מלון זה שימש, אם לצטט מתוך ספרו של ראובני בשם "הסדר העולמי החדש" להתכנסויות של 'האמא של הנציונל-סוציאליזים' התולֵה סוסייטי. כאשר שטיינר למד את הסיטואציה הוא סירב לבטל את הרצאתו. ה. באוכנבשר לקח על עצמו את האחריות לביטחונו של שטיינר. הדיווח שלו מראה את הסכנה האמיתית שעמדה בפני שטיינר כאשר הנציונאל סוציאליסטים כיבו את האורות ותקפו את הבמה. בניו יורק טיימס דווח כי:

מינכן נהנתה מהפגנה פרועה כאשר הכהן הגרמני הגדול של התאוסופיה, רודולף שטיינר, הרצה על 'החייאת החשיבה', בפני קהל שיותר ממחציתו היה מורכב מנשים. ראקציונרים מאורגנים, נאצים ואנטישמים נכנסו להרצאה בכוח, ולקראת הסוף כיבו את האורות והשתררה מהומה. חזיזים ופצצות סירחון הושלכו בתאוסופיות ואז זרמו אויביו של שטיינר לבמה ופתחו בקטטה עד שהמשטרה פינתה את האולם.

ואז צעדו המפגינים אל כיכר תחנת הרכבת בכוונה להשחית את דגלי הרפובליקה. אבל אלו הוסתרו עכשיו באפלה ובחשאי במקומות בטוחים. המפגינים המאוכזבים הסתפקו בשירת 'שיר הדגל' האימפריאליסטי מסביב לתרנים החשופים.

נכתב בידי סטפן י. ופורסם בניו יורק טיימס בשנת 2001

אנטישמיות

נכתבו מספר מאמרים על ההשקפה האנטישמית של שטיינר מתוך סקירה של דבריו לאורך השנים.[2]

תומכיו טוענים שכל חייו יצא שטיינר נגד האנטישמיות, ואף יצר קשר עם הוגי דעות ואנשי מקצוע יהודיים במהלך דרכו, וביניהם פרופסור הוגו ברגמן. על כך ניתן לקרוא בספר שיצא לאור בעברית: "יהדות ואנתרופוסופיה", המפגש של פרופ' ש"ה ברגמן עם ד"ר רודולף שטיינר.[3]

ספרים

חלק מבין כתביו של שטיינר שראו אור בעברית.

בהוצאת אסטרולוג
  • אנתרופוסופיה בחיי היום יום
  • חקלאות ביו-דינאמית
  • התגשמות שנייה וקרמה
  • מחשבה אנושית ומחשבה קוסמית
  • מיתוסים קדומים
  • צבע - התפתחות דרך עבודה עם צבע
  • הממד הרביעי - הגאומטריה הקדושה של האלכימיה והמתמטיקה
בהוצאות אחרות
  • הוצאת חירות, יצאו לאור מעל 140 ספרים מכל תחומי האנתרופוסופיה: http://daniel-zahavi.co.il/
  • היוולדות חוזרת וחוק הגורל, הוצאת מיכאל תל אביב
  • כיצד קונים דעת העולמות העליונים, הוצאת מיכאל
  • גוף, נפש, רוח.
  • הכשרת החשיבה לשימוש מעשי - על מדיטציה.
  • חינוך הילד לאור מדע הרוח.
  • אסתטיקה של העתיד - פרי רוחו של גתה.
  • לוח שנה לנפש.
  • הפילוסופיה של החרות, בהוצאת תג.

מחזות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף שטיינר בוויקישיתוף
  • ארכיב חינמי של כתבי רודולף שטיינר בעברית באתר של דניאל זהבי http://daniel-zahavi.co.il

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0