רוז שניידרמן
רוז שניידרמן (באנגלית: Rose Schneiderman; 6 באפריל 1882 - 11 באוגוסט 1972) הייתה סוציאליסטית ופמיניסטית יהודיה-אמריקאית ואחת הנשים הבולטות בהנהגת האיגודים המקצועיים בארצות הברית. כחברה בליגת נשות האיגוד המקצועי (WTUL) בניו יורק נאבקה על בטיחות במקומות העבודה לאחר השריפה הגדולה שפרצה במפעל הטקסטיל טריאנגל בניו יורק ב-1911, אשר גבתה את חייהם של 146 בני אדם, רובן נשים. כמו כן נאבקה עבור קיום משאל העם ב-1917 אשר העניק לנשים במדינת ניו יורק את זכות ההצבעה. הביטוי "לחם ושושנים" מיוחס לשניידרמן, בעקבות נאום שלה משביתת הטקסטיל של לורנס כביטוי לזכות הטבעית של הפועל והפועלת לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי.
ראשית חייה
נולדה בשם רחל שניידרמן ב-6 באפריל 1882, הבכורה מבין ארבעה ילדים בבית יהודי-דתי בעיירה סאווין, כ-14 ק"מ מצפון לחלם שבפולין. הוריה, שמואל ודבורה (רוטמן) שניידרמן עסקו בעסקי התפירה. הלכה לבית ספר יהודי בסאווין, שרוב הלומדים בו היו בנים, ולאחר מכן לבית ספר ציבורי רוסי בחלם. ב-1890 היגרה המשפחה ללואר איסט סייד של ניו יורק סיטי. אביה של שניידרמן נפטר ב-1892 והותיר את המשפחה בעוני. אמא עבדה כתופרת וניסתה להחזיק את המשפחה, אולם המצב הכלכלי אילץ אותה להשאיר את ילדיה בבית יתומים יהודי לתקופה מסוימת. שניידרמן נאלצה לעזוב את ספסל הלימודים ב-1895 לאחר שהשלימה בית ספר יסודי, על אף שרצתה להמשיך וללמוד. היא יצאה לעבודה, תחילה בתור קופאית בחנות כלבו, וב-1898 כתופרת על פס ייצור במפעל לכובעים בלואר איסט סייד. ב-1902 היא ויתר בני משפחתה עברו בחופזה למונטריאול שם פיתחה את תפיסותיה הסוציאליסטיות-רדיקליות ואת העניין באיגוד מקצועי.
באיגוד העובדים
שניידרמן שבה לניו יורק ב-1903 והחלה לארגן את נשות המפעל שלה יחד עם עמיתה לעבודה. כשביקשו לצרף את עובדות המפעל לסניף המקומי של איגוד ייצרני הכובעים - השיבו להם באיגוד כי עליהן לשוב רק לאחר שיצליחו לארגן 25 נשים נוספות, וכך עשו בתוך מספר ימים. הייתה זו התאגדות הנשים הראשונה בסניף המקומי.
שניידרמן זכתה להכרה רחבה במהלך שביתת ייצרני הכובעים ב-1905, כנבחרה כמזכירת הסניף המקומי וכצירה באיגוד העבודה המרכזי של ניו יורק. שם התוודעה לליגת נשות האיגוד המקצועי בניו יורק, ארגון אשר פעל לגיוס וריכוז משאבים לטובת איגודן של פועלות. במהרה הפכה לאחת הפעילות הבולטות ונבחרה כסגנית הנשיא המחוזית ב-1908. היא עזבה את המפעל על מנת לעבוד בליגה, כשהיא משלימה את לימודיה באמצעות מלגה מצד אחת התומכות העשירות של הארגון. היא שיחקה תפקיד מרכזי בהתקוממות ה-20 אלף - שביתה גדולה של עובדות תעשיית הטקסטיל בעיר ניו יורק שהוביל האיגוד הבינלאומי של עובדות תעשיית בגדי הנשים ב-1909. היא הייתה גם חברת מפתח בקונגרס הנשים העובדות העולמי ב-1919 ששם לעצמו למטרה לקדם את תנאי עבודתן של נשים באמנת ארגון העבודה העולמי.
השריפה שפרצה ב-25 במרץ 1911 וגבתה את חייהם של 123 עובדות ו-23 עובדים, אשר נשרפו חיים, נחנקו מהעשן ונספו כשקפצו מן הקומה התשיעית של המפעל, הדגישה את תנאי העבודה הקשים והמסוכנים נגדם נאבקה שניידרמן יחד עם ליגת נשות האיגוד המקצועי, ותנועת האיגודים. הליגה תיעדה תנאי עבודה דומים בעשרות מפעלים נוספים בניו יורק סיטי ובסביבותיה - ללא נתיבי מילוט מאש, או כאלה בהם דלתות המפעל ננעלו על העובדים והעובדות במטרה למנוע גנבות. 25 עובדות נוספות נהרגו בשריפה שפרצה בסדנת יזע בניוארק שבניו ג'רזי, רק תקופה קצרה לפני השריפה בטריאנגל.
שניידרמן הביעה את כעסה בנאום שנשאה בכינוס זיכרון לנספות שנערך במטרופוליטן אופרה ב-2 באפריל, מול קהל גדול שהורכב בעיקר מהנשים העמידות, תורמות הליגה:
הייתי בוגדת בגופות השרופות של אומללות אלו, לו הייתי באה הנה לדבר מילות אחווה וטוב. ניסינו אתכם האנשים הטובים בציבור, ולא נסתייענו. לאינקוויזיציה בעבר היה את לוח-המתיחה, סד-האצבעות ומכשירי העינויים חדי השיניים. אנו יודעים מהם כלים אלו כיום: צרכינו הם שיני הברזל, סד-האצבעות הוא המכונות רבות הכוח ומהירות התנועה שבקרבתן מוכרחות אנו לעבוד, ולוח-המתיחה הוא מלכודת האש אשר תחסל אותנו ברגע שתדלק. אין זו הפעם הראשונה שנשים נשרפות חיים בעיר זו. בכל שבוע אני שומעת על מותה בטרם עת של אחת מאחיותי לעבודה. בכל שנה באלפים מאיתנו מוטלים מומים. חייהם של נשים וגברים כה זולים, והרכוש כל כך קדוש. יש רבים כל כך מאיתנו על כל משרה שזה משנה אך מעט אם 146 מאיתנו נשרפו למוות. ניסינו אתכם אזרחים, אנו מנסים אתכם כעת שוב - ויש לכם כמה דולרים, אחים ואחיות, לתת כמתנות צדקה לאלמנות השכולות. אך בכל פעם שהעובדים קמים למחות, בדרכם היחידה, כנגד התנאים הבלתי נסבלים - יד החוק החזקה מורשית לרמוס אותנו. לבכירי הציבור יש עבורנו רק מילות אזהרה - שעלינו לקיים מחאה שקטה, ומאחורי איומיהם עומדים בתי הכליאה. ידו החזקה של החוק מכה אותנו בכל פעם שאנו מתרוממים, חזרה אל התנאים הבלתי נסבלים. איני יכולה לדבר אחווה אתכם, דם רב מדי נשפך. אני יודעת מניסיוני שעל הפועלות לגאול את עצמן, והדרך היחידה שיוכלו לעשות זאת היא באמצעות תנועה חזקה של מעמד העובדים.
על אף מילותיה הקשות, שבה שניידרמן לעבוד בליגה כמארגנת, והפכה לנשיאת הסניף בניו-יורק, ולאחר מכן ב-1926 נבחרה כנשיאתה הארצית למשך למעלה מ-20 שנה, עד התפרקותה ב-1950. ב-1920 התמודדה שניידרמן לסנאט האמריקאי כמועמדת מפלגת העבודה של ניו-יורק, אולם הפסידה. המצע שלה כלל בניית דיור ציבורי לעובדים, שיפור בתי הספר השכונתיים, הקמת מערך אנרגיה ושוקי מוצרי יסוד בבעלות המדינה, בריאות ממלכתית ודמי אבטלה.
שניידרמן הייתה ממקימי איגוד חירויות האזרח האמריקני ונהייתה לידידתה של אלינור רוזוולט ובעלה פרנקלין רוזוולט. בשנת 1933 הייתה לאישה היחידה אשר מונתה לוועדת השיקום האדמיניסטרטיבית לעבודה המייעצת לנשיא רוזוולט, והייתה ממקורבי הנשיא לאורך העשור. בשנים 1937–1944 הייתה שרת העבודה של מדינת ניו-יורק וניהלה קמפיין להחלת ביטוח לאומי על עקרות בית ולתשלום שווה לנשים. בסוף שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 הייתה מעורבת בניסיונות הצלה של יהודים אירופיים מציפורני הנאצים, אולם הצליחה להציל אך מעט.
זכות ההצבעה
שניידרמן הייתה פעילה בתנועה הסופרז'יסטית, וחברת האיגוד הלאומי למען זכות הצבעה לנשים בארצות הברית. היא ראתה בזכות הבחירה חלק בלתי נפרד ממאבקה לשוויון כלכלי. כשמחוקק ניו-יורקי הצהיר ב-1912 כי כניסתן של נשים לשדה הפוליטי רווי המתחים תסרס נשים ותוביל להיעלמות עדינותן וקסמן, השיבה:
יש אצלנו נשים העובדות ביציקה... אולם הסנטור אינו פוצה פה על נשים אלו ה'מאבדות את קסמן'. הן חייבות לשמר את קסמן ועדינותן ולעבוד ביציקה. אתם יודעים שהסיבה בגללה הן עובדות ביציקה היא שהן זולות יותר ועובדות יותר שעות מהגברים. נשים במכבסות לדוגמה, עומדות 13–14 שעות בתוך האדים החמים, ידיהן טבולות בעמילן החם. לא סביר שנשים אלו יאבדו מיופיין או קסמן כיוון שיטילו פתק הצבעה בקלפי אחת לשנה, יותר מכפי שהן עתידות לאבד לאורך כל השנה בבתי היציקה והמכבסות.
שניידרמן עזרה לנסח את משאל העם שנתן לנשים את זכות ההצבעה בניו-יורק ב-1917. מנגד, התנגדה לתיקון "שוויון הזכויות" בחוקה האמריקנית, מהטעם שהתיקון הסיר שורת הגנות שעמדו לנשים עובדות, עליהן נאבקה קשה ליגת נשות האיגודים.
מורשת
מייחסים לשניידרמן את הנאום בשביתת הטקסטיל של לורנס ב-1912:
מה שהפועלת רוצה הוא לחיות. לא להתקיים בלבד - זכות לחיים כפי שלאישה העשירה יש הזכות לחיים, לשמש, למוזיקה ולאמנות. אין דבר שלעובדת הצנועה אינו מגיע גם כן. לפועלת חייב להיות לחם, אך מגיע לה גם שושנים. עיזרו, נשים עם יתר זכויות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו
סיסמה זו, שימשה השראה לשירו של ג'יימס אופנהיים 'לחם ושושנים'. ב-1949 פרשה שניידרמן מן החיים הציבוריים, הוסיפה במספר נאומי רדיו מזדמנים, והקדישה זמנה לכתיבת זיכרונותיה אשר פורסמו בספר ב-1967. שניידרמן מעולם לא נישאה, והתייחסה לאחייניה ואחייניותיה כאל ילדיה. הייתה לה קשר ארוך עם מוד או'פרל שוורץ (Maud O'Farrell Swartz, 1879-1937), אישה עובדת ופעילה אף היא בליגת נשות האיגודים. שניידרמן נפטרה בגיל 90 ב-11 באוגוסט 1972 בניו יורק.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוז שניידרמן |
- פת וורד - ביצוע עברי לשיר Bread and Roses מאת ג'יימס אופנהיים (Youtube).
