רוטב חמוץ-מתוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוטב חמוץ-מתוק
דג בגריל על רוטב חמוץ מתוק

רוטב חמוץ-מתוקסינית מסורתית: 甜酸醬, בסינית מפושטת: 甜酸酱; תעתיק: טיאם-סון-ג'יאונג; מילולית: רוטב חמוץ מתוק; באנגלית: Sweet and Sour) הוא רוטב המשלב טעם חמוץ עם טעם מתוק. רוטב זה הפך פופולרי בצפון אמריקה ובאירופה בעקבות השפעות של המטבח הסיני.

היסטוריה

המטבח הסיני

מקורו של רוטב מודרני זה ברוטב מהמטבח הסיני אשר הכיל שילוב של חומץ אורז עדין, רוטב סויה עם סוכר או דבש. לעיתים הרוטב כולל גם זנגוויל כתוש. רוטב זה שימש במטבח הסיני כמטבל עבור מאכלי דגים או בשר (ולא כרוטב המשמש בבישול עצמו). רוטב זה השתנה בהתאם לסוג השימוש, כך שלחסילון הוכן הרוטב עם פלפל צ'ילי ורוטב סויה, ולבשר אווז הרוטב כלל גם שום.

הרוטב נפוץ בעיקר במטבח הקנטונזי בו משמש הרוטב לתיבול חזיר חמוץ מתוק, מנה המסמלת את המטבח, והפכה פופולרית ביותר במסעדות סיניות במערב.

השפעות על המטבח המערבי

הרוטב החמוץ מתוק המקובל במטבח המערבי מקורו ברוטב מהמטבח הקנטונזי. מסעדות סיניות במערב, אשר לרוב הגישו אוכל במטבח זה, עשו שימוש ברוטב לתיבול מאכל בשר עוף או בשר חזיר. בהמשך נוספו לתבשילים המסורתיים מרכיבים כגון רסק עגבניות (בעיקר קטשופ) ואננס ומאכלים מערביים שבושלו בניסיון להידמות לאוכל סיני מסורתי עשוי שימוש ברוטב זה ובשני מרכיבים אלה. בנוסף הרוטב שימש לתיבול מאכלים מטוגנים כגון אגרולים (והוא מוגש לצידם בשקיות קטנות). תיבול זה הפך פופולרי והחל להופיע גם במסעדות אמריקאיות לצד מתבלים אחרים.

עם הגידול בפופולריות הרוטב ובתפוצתו במערב החל שיווק של רוטב מוכן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0