רומן פון אונגרן-שטרנברג
 | |
| לידה |
10 בינואר 1888 גראץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
15 בספטמבר 1921 (בגיל 33) נובוסיבירסק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| בת זוג | אלנה פבלובנה (ג'י) |
| עיטורים | |
| |
ניקולאי רוברט מקסימילאן פירהר פון אונגרן-שטרנברג (ברוסית: Роман Фёдорович фон Унгерн-Штернбер, רוֹמָן פְדוֹרוֹבִיץ' פוֹן אוּנְגֶרְן-שְטָרְנבֶרְג; 10 בינואר 15-1888 בספטמבר 1921) ידוע גם כ"רומן פון שרנברג" היה גנרל אנטי קומוניסטי שלחם במלחמת האזרחים הרוסית, וידוע בעיקר בתקיפה הצבאית שלו במונגוליה החיצונה, בה רצח אלפי אנשים. אונגרן היה מונרכיסט שמרני, שתמך בהחזרת האימפריה המונגולית לימי תפארתה תחת שלטונו של בוגד חאן. אהבתו המשונה כלפי בודהיזם ואופיו האלים כלפי אויביו, חייליו ואף עימתיו קנו לו את הכינוי "הברון המטורף".
נעוריו
רומן פון שטרנברג נולד בגראץ שבאוסטריה למשפחה בלטית עשירה ומיוחסת. בחייו המאוחרים טען אונגרן כי הוא מצאצאי באטו חאן, לכאורה מנכדיו של ג'ינגיס חאן. בשנת 1888 עברה משפחתו לטאלין שהייתה בירת מחוז אסטוניה באיפריה הרוסית, שם התגרשו הוריו.
כבר מגיל צעיר נודע אונגרן כבריון אכזרי עד כדי כך שבריונים אחרים חששו ממנו, וכמה מהורי חבריו אסרו להם לשחק עימו. אונגרן אהב להתאכזר לחיות, ובגיל 12 ניסה לחנוק למוות את ינשוף המחמד של בן דודו. בשנת 1898 אביו נכלא לזמן קצר בגין הונאה ובשנת 1899 פונה לבית המשוגעים המקומי.
ישומי בית הספר של אונגרן מראים שהוא היה צעיר סורר, שהסתבך כל הזמן בצרות עם מוריו בגלל מריבות תכופות עם תלמידים אחרים ושבירת חוקי בית ספר אחרים כגון: עישון במיטה, גידול שיער ארוך, עזיבה ללא רשות וכו', דבר שהוביל לבסוף לכך שמנהל בית הספר כתב בפברואר 1905 מכתב לאביו החורג ולאמו בקשה שיוציאו אותו מבית הספר או שיגורש.
קריירה צבאית מוקדמת
בשנת 1905 עזב את בית הספר כדי להצטרף ללחימה במזרח רוסיה במהלך מלחמת רוסיה-יפן, אך לא ברור אם הוא השתתף במבצעים נגד היפנים או שכל הפעולות הצבאיות פסקו לפני הגעתו למנצ'וריה, אם כי הוענק לו אות המלחמה הרוסי-יפני ב-1913.
בשנת 1906 הועבר אונגרן לשירות בבית הספר הצבאי פבלובסק, בסנט פטרבורג. כצוער בצבא, הוא הוכיח את כשרונותיו בחיל הים, והוא למעשה למד את חומרי הקורס שלו, אף על פי שהעידו עליו כי עדיין המשיך במעשיו. במהלך אותה תקופה, אונגרן הפך לאובססיבי לתורת הנסתר והתעניין במיוחד בבודהיזם. מאוחר יותר, במונגוליה, אונגרן הפך לבודהיסט אך לא עזב את האמונה הלותרנית. ישנה דעה רווחת לפיה הוא נתפס על ידי המונגולים כגלגולו של "אליל המלחמה" (הדמות של ג'מסראן בפולקלור הטיבטי והמונגולי). אף על פי שמונגולים רבים אולי האמינו שהוא אליל או לכל הפחות גלגול מחדש של ג'ינגיס חאן, אונגרן מעולם לא הוכרז רשמית כאחד מאותם גלגולים.
מלחמת העולם הראשונה
ב-19 ביולי 1914 אונגרן הצטרף לכוחות החזית כחלק מהגדוד ה-34 של הכוחות הקוזקים, והוצב על הגבול האוסטרו-הונגרי בגליציה. הוא השתתף במתקפה הרוסית בפרוסיה המזרחית מ-1915 עד 1916.
במהלך המלחמה אונגרן צבר מוניטין של קצין אמיץ במיוחד אך מעט פזיז ולא יציב נפשית, והוא עוטר במספר עיטורים צבאיים. למרות העיטורים הרבים שלו, הוא שוחרר בסופו של דבר בשל תקיפת קצין, מה שהוביל לעמדתו בבית המשפט ונידון לחודשיים מאסר.
לאחר שחרורו בינואר 1917 הוא חזר לצבא הרוסי, ותקופה קצרה לחם נגד הצבא העות'מאני.
מלחמת האזרחים הרוסית
לאחר מהפכת אוקטובר בראשות הבולשביקים ב-1917, הצהיר אונגרן על נאמנותו לתנועה הלבנה ונשבע להילחם במהפכנים. בעקבות פעולותיו הצבאיות המוצלחות קיבל אונגרן דרגת אלוף, וסמיונוב, שהיה מראשי מתנגדי הבולשביקים, הפקיד אותו בהקמת יחידות צבאיות למלחמה בכוחות הבולשביקים.
ביולי 1919 התחתן אונגרן עם הנסיכה המנצ'ורית ג'י בטקס אורתודוקסי בחרבין. הנסיכה קיבלה את השם אלנה פבלובנה.
אונגרן ומונגוליה
לאחר תבוסתו של קולצ'ק, אחד מראשי התנועה הלבנה, תכנן סמיונוב נסיגה למנצ'וריה, מכיוון שלא היה יכול לעמוד נגד הכוחות הבולשביקים. אולם אונגרן ראה בכך הזדמנות ליישם את תוכניתו המלוכנית. ב-7 באוגוסט 1920, הוא שבר את נאמנותו לתנועה והפך את דיוויזיית הפרשים האסייתית שלו ליחידת גרילה. חייליו של אונגרן החלו לנוע לעבר הגבול של מונגוליה החיצונית. לאחר שחצה את הגבול המונגולי, עבר אונגרן מערבה לבירת מונגוליה אורגה (כיום אולן בטור), שם הוא נכנס למשא ומתן עם כוחות הכיבוש הסיניים, אך כל בקשותיו נדחו.
כתגובה, חייליו של אונגרן תקפו את אורגה - אך ספגו אבדות הרות אסון. לאחר התבוסה, נסוגו כוחותיו אל מחוז במזרח מונגוליה החיצונית שנתמך על ידי מונגולים שביקשו עצמאות מהכיבוש הסיני. מהבולטים שבהם היה המנהיג הרוחני והחילוני של המונגולים, בוגד חאן, ששלח בסתר לאונגרן את ברכתו על גירוש הסינים ממונגוליה.
ב-3 בפברואר אונגרן נתן לחייליו הפוגה. בהשאלה טקטיקה מג'ינגיס חאן, הוא הורה לכוחותיו להדליק מספר גדול של מדורות בגבעות המקיפות את אורגה. זה גרם לעיר להיראות מוקפת בכוח מוחץ.
בתחילת ה-4 בפברואר פתח אונגרן בהסתערות על הסינים ממזרח, כבש אותם וחילק את כוחותיו לשני חלקים. הגדוד הראשון פתח במתקפה גדולה על העמדות הסיניות הנותרות בהסדר הסחר הסיני. השני נע מערבה לעבר היישוב הקונסולרי. כשהגיע למימייצ'ינג, אונגרן גרם לאנשיו לרסק את דרכם פנימה על ידי פיצוץ השערים בחומרי נפץ מאולתרים. לאחר שכבש את מיימצ'נג, אונגרן הצטרף לגדודו השני. לאחר מתקפת נגד סינית, חייליו של אונגרן נסוגו מעט, ולאחר מכן פתחו במתקפה נוספת בתמיכת קוזקים ומונגולים, שהחלה במתקפה מצפון-מזרח ומצפון-מערב. חייליו של אונגרן נעו בהדרגה מערבה באורגה, רודפים אחר חיילים סינים נסוגים.
עיר הבירה נכבשה לבסוף בערב ה-4 בפברואר. מפקדי הצבא הסינים נטשו את חייליהם ונמלטו צפונה מאורגה, לילה אחד לפני הכיבוש הסופי. הכוחות הסינים ברחו צפונה רק ב-4 וב-5 בפברואר. במהלך הכיבוש אונגרן ואנשיו טבחו באנשי העיר ועשו כעוות נפשם.
כאשר הכוחות הסיניים הנותרים ניסו להקיף את אורגה מערבה כדי להגיע לסין, הרוסים והמונגולים חששו שהם מנסים לכבוש מחדש את אורגה. כמה מאות חיילים קוזאקים ומונגולים נשלחו לעצור את הכוחות הסיניים, שמנו כמה אלפים, באזור גבעת טאלין ליד דרך אורגה במרכז מונגוליה. לאחר קרב שהתחולל בין ה-30 במרץ ל-2 באפריל בו נהרגו יותר מ-1000 סינים וכ-100 מונגולים, רוסים ובוריאטים, הסינים נותבו ונרדפו לגבול הדרומי של המדינה. כך עזבו הכוחות הסיניים את מונגוליה החיצונית.
ב-21 בפברואר 1921 הביאו את הבוגד חאן ממנזר מנג'וסרי לאורגה. ב-22 בפברואר התקיים טקס חגיגי להחזרת הבוגד חאן לכס המלכות. כפרס על הדחת הסינים מאורגה, העניק בוגד חאן לאונגרן את התואר התורשתי הגבוה "דרחאן חושויי שינג וואנג", ועל תפיסת אוגרה קיבל את הדרגה לוטננט-גנרל. גם חייליו קיבלו פרסים ועיטורים רבים.
ב-22 בפברואר 1921, מונגוליה הוכרזה כמונרכיה עצמאית. הכוח העליון על מונגוליה היה שייך לבוגד חאן.
יחסו של אונגרן כלפי היהודים
אונגרן היה אנטישמי קיצוני. הוא הורה לטבוח בכל יהודי מונגוליה, וכשכבש את אורגה בזז והרס חנויות יהודיות. גם בין חייליו הוא לא הסס להרוג ולענות אם מצא בהם יהודים. לאחר 3 ימים לכיבושו באורגה הוא הורה לחייליו להפסיק את הטבח שהתחולל בעיר, אך לא כלל בהוראה זו את היהודים, מפני שטען כי אין שום חוק שמגן עליהם.
לכידתו של אונגרן וסופו
הבולשביקים החלו להסתנן למונגוליה זמן קצר לאחר מהפכת אוקטובר. בשנת 1921 פלשו יחידות שונות של הצבא האדום למונגוליה כדי להביס את אונגרן. הכוחות כללו את המנהיג המונגולי האדום דמדין סוחבאטאר. מרגלים ויחידות הסחה קטנות יותר המשיכו להפיץ טרור כדי להחליש את כוחותיו של אונגרן. אונגרן ארגן משלחת לפגוש את הכוחות הללו בסיביר ולתמוך במרידות אנטי-בולשביקיות מתמשכות. אונגרן האמין שיש לו את התמיכה העממית הבלתי מעורערת של המקומיים בסיביר ובמונגוליה, אבל הוא לא הצליח לחזק את חייליו כראוי. על אף שמספרם היה גדול בהרבה והכוחות האדומים, הם סבלו תבוסות הולכות ונשנות. אונגרן לא ידע כלל כי המרידות בסיביר כבר רוסקו ושהמדיניות הכלכלית הסובייטית הוחלפה במדיניות הכלכלית החדשה של לנין. עם הגעתו של אונגרן לסיביר, כמה איכרים וקוזקים מקומיים התנדבו להצטרף אליו.
בינתיים, האדומים העבירו מספר רב של חיילים לעבר מונגוליה מכיוונים שונים. היה להם יתרון עצום (בטנקים, מטוסים, רכבת, סירות משוריונות, תחמושת וכו') ובמספר החיילים. כתוצאה מכך הובס אונגרן בקרבות שהתרחשו בין ה-11 ל-13 ביוני, והוא לא הצליח לכבוש את טרויצקוסבסק. למרות כל זאת אונגרן שלח כ-3,000 חיילים לתוך ברית המועצות.
הסובייטים הכריזו על חוק צבאי באזורים שבהם היו צפויים ללבנים, כולל ורכנודינסק (כיום אולן-אודה, בירת בוריאטיה). חייליו של אונגרן כבשו יישובים רבים. עד אז, אונגרן הבין שהמתקפה שלו לא הייתה מוכנה, והוא שמע על התקרבותם של כוחות אדומים גדולים. ב-2 באוגוסט 1921 החל את נסיגתו למונגוליה, שם הצהיר על נחישותו להילחם בקומוניזם. יש שטוענים שבתקופה זו שטנברג גם ניסה לתקוף ולכבוש את טורקסטן.
כל הזמן הזה חייליו של אונגרן רצו לנטוש את המאמץ המלחמתי, ללכת לכיוון מנצ'וריה ולהצטרף למהגרים רוסים אחרים. אבל עד מהרה התברר שלאונגרן היו רעיונות אחרים. הוא רצה לסגת לטיבט. כוחות תחת אונגרן ביצעו למעשה מרד ורקמו מזימות להרוג את מפקדיהם.
לאחר ניסיון להתנקשות בחייו, אונגרן הצליח להתחמק ונסוג ליחידה שהורכבה אך ורק מחיילים מונגולים מקומיים. הם לא רצו להסתכן, הם לא רצו למסור את אונגרן אך גם לא לשמור עליו או להרוג אותו. הם השאירו אותו משותק ונמלטו. ב-20 באוגוסט, אונגרן נתפס על ידי יחידה צבאית מברית המועצות. לאחר משפט ראווה של 6 שעות ו-15 דקות, ב-15 בספטמבר 1921, הועמד לדין אונגרן נידון להוצאה להורג על ידי כיתת יורים. גזר הדין בוצע באותו לילה בנובוניקולייבסק (כיום נובוסיבירסק).
קישורים חיצוניים
