רומנסה (מוזיקה)
למונח רומנסה (באנגלית: romance, בספרדית ובאיטלקית: romanza, בגרמנית: Romanze, בצרפתית: romance, ברוסית: романс, בפורטוגזית: romance וברומנית: romanţă, יש היסטוריה של מאות בשנים. ראשיתו בספרד, שם התייחס לבאלאדות סיפוריות, ובמאה ה-18 התחיל לשמש ליצירות ליריות פשוטות, לא רק לקול, אלא גם לכלים בלבד.[1] קובע, כי "בדרך כלל חדורה הרומנסה באיכות אישית או עדינה במיוחד".
מוזיקה אינסטרומנטאלית בכותרת "רומנסה"
יצירה קלאסית או פרק מיצירה בשם "רומנסה" מתאפיינים במשקל משולש, כלומר, שלוש פעמות בתיבה.
- לודוויג ואן בטהובן: שתי רומנסות ("Romanzen") לכינור ותזמורת, רומנסה לכינור מס' 1 בסול מז'ור, אפוס 40; רומנסה לכינור מס' 2 בפה מז'ור, אופוס 50, בצורת נושא חופשי ווריאציות.
- יוהנס ברהמס: "רומנצה" בפה מז'ור לפסנתר, שישה קטעים לפסנתר אופוס 118 מס' 5 (1893)
- מקס ברוך: "רומנסה לוויולה ותזמורת בפה מז'ור"
- אנטונין דבוז'אק: רומנסה בפה מינור לכינור ותזמורת אופוס 11 (1877/1873)
- אדוארד אלגר: רומנסה לבסון ותזמורת, אופוס 62 (1910)
- אדוורד גריג: פרק שני מרביעיית מיתרים אופוס 27 מס' 1 בסול מינור (1878)
- וולפגנג אמדאוס מוצרט: "רומנצה" מתוך מוזיקת לילה זעירה, הפרק השני; קונצ'רטו לפסנתר מס' 20, פרק שני
- יוזף היידן: "רומנסה: אלגרטו" מתוך סימפוניה מס' 85 בסי במול מז'ור, "הריינית", פרק שני
- קאמי סן-סאנס: רומנסה, ברה מז'ור לצ'לו ותזמורת, אופוס 51 (1877)
- קלרה שומאן: שלוש רומנסות לכינור ופסנתר, אופוס 22 (1853)
- רוברט שומאן: "Drei Romanzen" לפסנתר, אופוס 28 (1839)
- רוברט שומאן: "Drei Romanzen" לאבוב או כינור ופסנתר, אופוס 94, (1849)
- דמיטרי שוסטקוביץ': "רומנסה" מתוך "סוויטת זבוב הסוסים"
- יאן סיבליוס: רומנסות לפסנתר אופוס 24, מס' 9, אופוס 78, מס' 2
- יוהאן סוונדסן: רומנסה לכינור ותזמורת, אופוס 26 (1881)
- ראלף ווהן ויליאמס: "רומנצה" בקונצ'רטו שלו בפה מינור לטובה בס, מס' 2 (1954)
- אנונימי: רומנסה לגיטרה קלאסית, מוכרת בשמות שונים, כגון "רומנסה ספרדית", "רומנס ד'אמור" וכו'.
מוצרט כינה בכותרת משנה "רומנצה" את הפרק השני של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 20 ברה מינור (K.466), ובקונצ'רטו שלו לקרן יש "רומנסה ורונדו",
רוברט שומאן אהב במיוחד לכנות בשם רומנסה קטעי פסנתר ליריים
"Je crois entendre encore" ב"שולי הפנינים" של ז'ורז' ביזה משנת 1863 מכונה רומנסה בפרטיטורה
לידר
לידר מאת פרנץ שוברט:
- 114 ברשימת דויטש, "רומנצה" Ein Fräulein klagt’ im finstern Turm' (1814; 2 גרסאות)
- 144 ברשימת דויטש, "רומנצה" 'In 'der Väter Hallen ruhte לקול ופסנתר (1816, סקיצה)
- 907 ברשימת דויטש "הרומנצה של ריכרד לוונהרץ" 'Großer Taten tat der Ritter fern im heiligen Lande vie' לקול ופסנתר (1826?, שתי גרסאות, הגרסה השנייה היא אופוס 86)
גם מס' 3ב' של "רוזמונדה" מאת שוברט היא רומנצה.
רומנסות ללא מילים (Romances sans paroles)
מלחינים רבים כל כך במסורת הצרפתית כתבו "רומנסות ללא מילים", משנות ה-40' של המאה ה-19 ואילך[2] שהמשורר הרדיקלי פול ורלן פרסם מצדו אוסף של הפואמות האימפרסיוניסטיות שלו בשם "רומנסות ללא מילים" (1874)
רומנסה רוסית
במהלך המאה ה-19 פיתחו אלכסנדר אלייבייב (1851-1787), אלכסנדר ורלאמוב (1848-1801) ואלכסנדר גוריליוב (1858-1805) את הזן הצרפתי של הרומנסה כקטגוריה סנטימנטלית של השיר האמנותי הרוסי. "עיניים שחורות" הוא אולי הדוגמה המוכרת ביותר לסוגה זו. דוגמאות ידועות אחרות לרומנסה הרוסית הן "זרח, זרח כוכבי" ו"אלה היו הימים". ,
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מילון אוקספורד למוזיקה בעריכת מייקל קנדי, 1985, ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, רומנסה
- ^ זיגיסמונד תאלברג, אנרי וייטאן, גבריאל פורה, קאמי סן-סאנס, ז'ורז' ביזה, אלכסנדר גילמן, אלכסנדר דריישוק, ססיל שמינאד, זיגמונט סטוייובסקי
