רחל אלבק-גדרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. רחל אַלבֶּק-גדרוֹן (נולדה בירושלים ב-20 באפריל 1960) היא חוקרת אינטרדיסציפלינרית של ספרות עברית וכללית, פילוסופיה כללית ואמנות. נכדתו של חוקר התלמוד חנוך אלבק, בת לחוקר התלמוד שלום אלבק והמשפטנית פליאה אלבק.

מחקריה

אלבק-גדרון התמחתה בתחום מחקר אינטרדיסציפלינרי המשלב באופן ייחודי פילוסופיה, ספרות ואמנות. עניינו של מחקר זה הוא מידול תשתיות פרדיגמאטיות של המודרניזם על-פי תבנית מונדולוגית, שאותה הציגה בספרה המאה של המונאדות: לייבניץ והמודרניות של המאה העשרים. פיתחה מודל תאורטי לתיאור הגנריקה של היווצרות גרסאות-טקסט ומתודה להשוואתן בשם 'הטקסט השלישי'.

אלבק-גדרון חוקרת את סוגיית הפוליטיקה של ההגייה האשכנזית בקריאת הפרוזה העברית בראשית המאה העשרים כחלק מדיון רחב של מחקר בהבחנות סוציולוגיות הקשורות בתופעת ה- Invention of Tradition בשיח הפוסט-מודרני הנוגע להיסטוריוגרפיה של הפרוזה העברית. חשיבותם של מחקריה נעוצה בזווית החדשה שהיא מקנה לשיח על הישראליוּת, כזהות האוצרת בתוכה מתחים בלתי-פתורים של מסורות אבודות או מושכחות ובעיקר של פחדים קמאיים הפורצים ממחוזות של טאבו אל הסימבוליקה הגלויה של הספרות הישראלית.

בנוסף, היא חוקרת את יצירתו של יואל הופמן על רקע סוגיות יסוד של הפואטיקה המערבית המודרנית והפוסט-מודרנית, ולצדן סוגיות מרכזיות של פואטיקה מזרחית, בעיקר כפי שהתגבשה כאסתטיקה המקושרת לזן-בודהיזם יפני[1]. לתחום מחקר זה מוקדש ספרה: השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי על עבודתו של יואל הופמן (2016). חיבור זה זיכה אותה בפרס ע"ש ס' יזהר לחקר הספרות והוראתה.

כיום ד"ר אלבק-גדרון היא מרצה בכירה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2007-2006 שימשה כפרופסור אורח במרכז טאובה לחקר היהדות שבאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה.

אלבק-גדרון למדה ציור ריאליסטי אצל הצייר ישראל הירשברג בבית ספרו בירושלים (Jerusalem Studio School). עבודותיה הן בסגנון ריאליסטי, בטכניקות שונות: פחם, פסטל ושמן על בד.

חיים אישיים

נשואה לאבידב ליפסקר ואמא לבת ולבן.

בין מחקריה בעברית

  • המאה של המונאדות: המטפיזיקה של לייבניץ והמודרניות של המאה העשרים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז.
  • השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי על עבודתו של יואל הופמן, הקשרים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ודביר, תשע"ו. (זוכה פרס ס.יזהר 2017).
  • " 'הטקסט השלישי'- עיקרון תאורטי ומתודולוגי בחקר השוואת גרסאות, ויישומו בהשוואת גרסאות הסיפור 'עורבא פרח' לברדיצ'בסקי", סדן - מחקרים בספרות עברית, [עורך: אבנר הולצמן], כרך ד', אוניברסיטת תל אביב, תש"ס, עמ' 323–352 .
  • "גניזין אלף היכלין דכסיפין – מפתח לספר הזוהר של אורי צבי גרינברג", ממתכת השכל חצוב: קובץ מחקרים ביצירת אורי צבי גרינברג, [עורך: חנן חבר], מוסד ביאליק, תשס"ט, עמ' 172–292.
  • "אידיאות פאטיות ואפאטיות", בקורת ופרשנות 37, שפה-הגות-תרבות (תשס"ג), עמ' 195 - 206
  • "מהי המולדת בה מדברים הופמנית? – סוגה וקהיליית מוצא בלקסיקון-אפוס של יואל הופמן", צפון 7, כתב עת לספרות, אגודת הסופרים (תשס"ד), עמ' 67–77 .
  • "טוטם ועיוורון בישראל של 1998: תהליכי ברירה תרבותיים המיוצגים ברומן 'הכלה המשחררת' של יהושע". מכאן ד (תשס"ה), עמ' 5–19.
  • "קולות גולים ומושכחים: ההגייה האשכנזית של העברית כשאלה פוסטמודרנית", מחקרי ירושלים בספרות עברית יט (תשס"ג), עמ' 65–90. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0