רחל גרין
רחל לאה גרין (1861, יפו - 20 באוקטובר 1934, ירושלים) הייתה מהדמויות הבולטות בקרב הקהילה היהודית המתדלדלת שהתגוררה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים בשנות ה-20 של המאה ה-20, והיהודיה האחרונה שנותרה בו לאחר מאורעות תרפ"ט. המקום בו גרה כונה על ידי ועד הקהילה של ירושלים "חצר רחל גרין".
רחל נולדה לפטר קלאסן, גר צדק שעלה לארץ ישראל מטיגנהוף, דנציג, פרוסיה, בגיל 40, ומירקה בת שמעון לבית שטיינר, אלמנה ירושלמית שבעלה הראשון, יודל שמיד, נרצח בידי ערבים בירושלים. קלאסן ניהל את פרדסו של משה מונטפיורי ביפו, ונפטר כשרחל בתו הייתה בת 4. בבגרותה התגוררה רחל גרין בשכונת באב אל חוטה, במקום בו נמצא היום מתחם שער הפרחים.
חוקר ירושלים פנחס גרייבסקי תיעד אותה בכתביו:
- ”וריב ומדון דינים ומשפטים, היו לה תמיד עם שכניה הגויים. ובכל זאת כולם מוקירים אותה, וגם היותר עזים שבהם מרכינים ראש לפניה וקוראים לה בשם "רחל אמנו". בכל כוחה ומאודה השתדלה לתמוך ביהודים היושבים בשכנותה...”[1]
- ”חצר רחל גרין. הזקנה הזאת נולדה בירושלים מלפני כשבעים שנה, ובכל כחה מתאמצת היא להחזיק את חצרה היחידה, שארית הפליטה שלא תפול גם היא בידי זרים, כמו כל אותם הבתים שהיו שייכים מקודם ליהודים.”[2]
בגיל 19 נישאה רחל למשה גרין ונולדו להם 6 ילדים. אחת מבנותיה, חיה דבורה גיטל, נישאה לברוך מרדכי ויטנברג אשר עלה עם דודו, משה ויטנברג (בתי ויטנברג) לירושלים.
רחל עסקה בריפוי בצמחי מרפא והייתה אהודה מאוד על התושבים המקומיים שכיבדו אותה.
לא פעם הופיעה בפני בית הדין השרעי של ירושלים, כגון בתביעה נגדה על כך שנהגה להשתמש בגג ההקדש של אחד מתושבי שכונת באב אל עמוד, כמעבר אל הגג של ביתה[3].
לאחר מאורעות תרפ"ט ב-1929, עזבו היהודים תושבי הרובע המוסלמי את בתיהם, מחשש לחייהם, רק רחל גרין נשארה לשמור על ההתיישבות היהודית במקום.
רחל גרין נספתה ב-20 באוקטובר 1934, בשנתה, כתוצאה משריפה שפרצה בגלל מנורת נפט. לאחר מותה פסקה ההתיישבות היהודית ברובע המוסלמי, עד לחידוש ההתיישבות היהודית לאחר איחוד ירושלים.
הערות שוליים
- ^ מדור מגנזי ירושלים -"הגר צדק מהתקופה הראשונה", והמשך הכתבה כאן, בעיתון דואר היום 30 בנובמבר 1928, מאת פנחס גרייבסקי.
- ^ גראייבסקי, פנחס מרדכי בן צבי, חוברת המאה לזכרונות ציון וירושלם, דפוס סלומון, ירושלים, תרצ"ו, עמוד ט"ו, באתר היברובוקס
- ^ אמנון כהן, יהודים בבית המשפט המוסלמי - המאה ה-19, עמוד 286–287, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2003
