ריאליזם מוסרי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ריאליזם מוסרי או ריאליזם אתי זו ההשקפה המטא-אתית מטאפיזית, כי קיימות במציאות עובדות מוסריות (תכונות, ערכים, מהות ה'טוב') כמושאי הידיעה, אותם מתארים מונחי ומשפטי המוסר. עובדות הנושאות ערך אמת וקיומן בלתי תלוי בהכרה ובמחשבה האנושית. 'תורת האידאות' של אפלטון, ריאליסטית במובהק. לאידאות, בהן אידיאת ערך ה'טוב', קיום בעולם נצחי נפרד, כיש מופשט צורני-מהותי. הן אובייקטיביות יותר מהמוחשים המתהווים בדמותן, בעולם המעשה. ניתן להכיר את הערכים ידיעה מלאה. גישות ריאליסטיות נוספות הן; האינטואיציוניזם של ג'ורג' אדוארד מור, המשווה 'טוב' ל'צהוב' להוכחת קיומו של 'טוב' מוסרי כעובדה שניתן להכירה בלתי אמצעית. והנטורליזם, התופס את האתיקה כחלק בלתי נפרד מן המדע, כעובדות מוסריות טבעיות. ומבסס משפטי מוסר על עובדות מציאות. פיליפה פוט מייצגת גישה זו.

האנטי-ריאליסטים, כגון האקספרסיביסטים צ'ארלס סטיבנסון וריצ'רד הייר, והאוחזים בתאוריות טעות כג'ון ג'ון מקי, מתנגדים לריאליזם המוסרי בשל מתח הנביעה בין מונחים אתיים לעובדות, וחילוקי הדעות בנוגע לטיב תפיסת הטוב.

גישה מודרנית של אקספרסיביזם, מציעה את הכעין-ריאליזם כגירסת פשרה, אשר מקבלת את נקודת המוצא האנטי ריאליסטית, אך לתועלת לחיים משותפים תקינים של בני אדם, מוצאת כי ניתן להתייחס פסיכולוגית ובמודע, אל הערכים כאילו היו אובייקטיביים.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0