רידרסדורף
 סמל רידרסדורף | |
 | |
| הכנסייה הפרוטסטנטית | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 ברנדנבורג |
| חבל מרקיש-אודרלנד | |
| ראש העיר | סבין לוזר |
רידרסדורף (בגרמנית: Rüdersdorf) היא עיירה קטנה, בת כ-15,000 תושבים, בחבל מרקיש-אודרלנד שבמדינת ברנדנבורג, גרמניה, 26 ק"מ מזרחית לבירה ברלין. היא ידועה במחצבת אבן הגיר בתחומה ומבנים רבים בברלין נבנו מאבנים אלו.
היסטוריה
רידרסדורף הוקמה על ידי נזירים ציסטרציאנים, מסדר נזירים קתוליים, בשנים 1235–1250 בחלק הדרום-מזרחי של ברנים, כאחד מתוך עשרה כפרים תומכי מנזרים, שהוקמו מתוך מסדר צינא, שרכש שטח אדמה גדול.[1] אבן הגיר המקומית בלטה במקום כבר אז לעיני החקלאים, שימשה להקמת המנזר, ואף להקמת המנזר הדומיניקני בשטראוסברג בשנת 1254. כנסיית אבן השדה הרומנסקית המאוחרת נבנתה בסביבות 1250, ועם מגדל ההגנה שלה היא אחד המבנים העתיקים ביותר באזור, ששרדו בשלמותם. עם קבלת הרפורמציה הפרוטסטנטית אולצו כל המסדרים הקתוליים למסור את רכושם למדינה. רידרסדורף, כשאר המנזרים בבעלות מסדר צינא, הפך לחלק מרכוש המלך בשנת 1553. ברידרסדורף הוקם בית ציד באותה תקופה, לצורך ציד בשעות הפנאי ביערות המקומיים. במהלך מלחמת שלושים השנים, ננטש הכפר על ידי תושביו ונשרף לחלוטין. בהמשך שוקם, אך נותר כפר קטן עם עשרות משפחות.
במהלך מלחמת העולם השנייה, למעלה מ-2,000 עובדי כפייה ושבויי מלחמה מ-16 מדינות נאלצו לעבוד בעבודות כפייה במחצבות פרוסאג, בעבודות הבטון והמלט. אסירים סובייטים במחנה שבויים נפרד שחיו בתנאים דומים לאלה של מחנה ריכוז, כמו גם אסירים צרפתים ואיטלקים, שימשו גם הם ל"ייצור חיוני למלחמה".
ב־21 באפריל 1945 נכבש הכפר על ידי הצבא האדום. 35 בני אדם, בהם מספר ילדים, מתו בהפצצות ולחימה בכפר. 305 חיילים מרידרסדורף נהרגו במלחמת העולם השנייה. עוד 750 איש מתו במחנה השבויים של רידרסדורף שנותר במקום, בבעלות רוסית, לאחר 1945.
הקהילה היהודית בעיר
בעיירה חיו יהודים מעטים, אשר נרדפו על ידי המשטר הנאצי בשנות השלושים חרף ניסיונות ראש העיר למנוע זאת, דבר אשר עלה לו במשרתו.[2]
לא נותרו יהודים ביישוב, ואין בו קהילה יהודית.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של רידרסדורף
הערות שוליים
- ^ על מסדר צינא הקתולי, ראו בוויקיפדיה באנגלית Zinna Abbey.
- ^ ב. סמוליאר, כיצד חיים היהודים בעיירות הגרמניות, הירדן, 18 בנובמבר 1935
