ריו נגרו (פרובינציה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריו נגרו
Río Negro
נהר הריו נגרו, צ'ואלה צ'ואל
נהר הריו נגרו, צ'ואלה צ'ואל
נהר הריו נגרו, צ'ואלה צ'ואל
מדינה ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
חבל ארץ פטגוניה
נפות בפרובינציה 13
בירת הפרובינציה ויידמה
תאריך ייסוד 1955
שטח 203,013 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בפרובינציה 552,822 (2001)
 ‑ צפיפות 2.72 נפש לקמ"ר (2001)
http://www.rionegro.gov.ar/

לחצו כדי להקטין חזרה

צ'ילהבוליביהפרגוואיאורוגוואיברזילאיי פוקלנדחוחויסלטהפורמוסהמיסיונסצ'אקוטוקומאןקטמרקהסנטיאגו דל אסטרוקוריינטסלה ריוחהסנטה פהאנטרה ריוססן חואןקורדובהסן לואיסמנדוסהבואנוס איירסבואנוס איירסלה פמפהנאוקןריו נגרוצ'ובוטסנטה קרוסטיירה דל פואגו
(למפת ריו נגרו רגילה)
 
צ'ואלה צ'ואל
צ'ואלה צ'ואל
סן אנטוניו אואסטה
סן אנטוניו אואסטה
פרובינציית ריו נגרו

מחוזות ריו נגרו
מחוזות ריו נגרו
חנרל רוקה
גשר על הריו נגרו, בין ויידמה לבין קרמן דה פטגונס
אגם נאוול ואפי

ריו נגרוספרדית: Río Negro) הוא שמה של פרובינציה ארגנטינאית בצפון פטגוניה. הפרובינציה משתרעת על פני כ-203 אלף קמ"ר, והיא גובלת בדרום בפרובינציית צ'ובוט (קו הרוחב 42° מהווה את הגבול בין הפרובינציות), במזרח באוקיינוס האטלנטי, בצפון-מזרח בפרובינציית בואנוס איירס, בצפון בלה פמפה, בצפון-מערב בנאוקן ובמערב בצ'ילה. בשנת 2001 התגוררו בפרובינציה כ-550 אלף בני אדם, מהם כ-47 אלף בבירה, ויידמה. מקור שמה של הפרובינציה בנהר הריו נגרו (מילולית: "הנהר השחור") שחוצה אותה.

גאוגרפיה

רוב שטחה של הפרובינציה מישורי וצחיח, וכמויות הגשם השנתיות בו אינן עולות על 200 מ"מ. הצמחייה האופיינית היא עשבונית ונמוכה. יוצא דופן הוא חלקה המערבי של הפרובינציה, באזור בו מתשאים הרי האנדים. אזור זה גשום (למעלה מ-2,000 מ"מ גשם בשנה), מיוער ורווי באגמים, וכמה מפסגות ההרים שבו מושלגות גם בקיץ. הפסגה הגבוהה בפרובינציה היא פסגתו של הר טרונדור, בגבול צ'ילה, 3,478 מ' מעל פני הים.

ריו נגרו הוא הנהר הבולט בפרובינציה, וכל 635 הק"מ שלו זורמים בתחומיה (בסופו הוא משמש גבול בינה לבין פרובינציית בואנוס איירס). האזור שסביב הנהר פורה יחסית לסביבתו הצחיחה, וכמה מהערים הגדולות בפרובינציה, צ'יפולטי, חנרל רוקה והבירה ויידמה שוכנות לגדותיו. מלבד הריו נגרו, זורמים בפרובינציה שני נהרות גדולים נוספים. ריו קולורדו, בצפון הפרובינציה, מהווה את הגבול בינה לבין לה פמפה. נהר לימאי משמש כגבול בינה לבין פרובינציית נאוקן, החל ממוצאו באגם נאוול ואפי ועד שנשפך לריו נגרו.

באזור המערבי של הפרובינציה מספר אגמים, הבולטים שבהם נאוול ואפי (רובו בשטחה של פרובינציית נאוקן), גוטיירס ומסקארדי. לאורך נהר לימאי הוקמו מספר סכרים המשמשים תחנות כוח הידרואלקטריות. הקמת הסכרים הביאה ליציאתם של מאגרי מים גדולים לאורך הנהר: אָלִיקוּרָה, פְּיֶידְרָה דֶל אָגִילָה ואֶסֶקְיֶיל רָאמוֹס מֶקְסִייָה.

בפרובינציה פארק לאומי אחד, נאוול ואפי, המשתרע על פני כ-7,050 קמ"ר הנחלקים בינה לבין פרובינציית נאוקן.

היסטוריה

עד להגעת הספרדים, אכלסו את האזור בני עמים שונים - פּוּאֶלְצֶ'ה, ווּרִילוֹצֶ'ה ופּוֹיוּצֶ'ה - המשויכים לקבוצה אתנית אחת, טֶוֶולְצֶ'ה. הגעת הספרדים דחקה אותם בהדרגה לכיוון צ'ילה של ימינו, מעבר להרי האנדים.

האירופאי הראשון שהגיע לאזור הוא פרדיננד מגלן, שסייר לאורך החוף האטלנטי ב-1520. התיישבות ראשונה הייתה רק ב-1670, עת ניקולאס מסקארדי הקים בסמוך לאגם נאוול ואפי את המיסיון הישועי נואסטרה סניורה דה נאוול ואפי. ב-1779 הקים פרנסיסקו דה ויידמה אי נראווס שתי ערים על שתי גדותיו של הריו נגרו, לא הרחק משפכו - קרמן דה פטגונס (נמצאת כיום בפרובינציית בואנוס איירס) ומרסדס דה פטגונס (לימים ויידמה, בירת הפרובינצינ, הקרויה על שמו).

ניסיונות ראשונים להרחיב את האחיזה בפטגוניה החלו לאחר הכרזת העצמאות הארגנטינאית ב-1810, אך ב-1867 עדיין הגדיר הקונגרס הלאומי את גבולותיה הדרומיים של ארגנטינה בנהרות נאוקן וריו נגרו, כשמרבית הפרובינציה של ימינו מצויה מחוץ להם. פעולות של ממש לכיבושה של פטגוניה נעשו רק במהלך כיבוש המדבר בפיקודו של חוליו ארחנטינו רוקה בשנות ה-70 של המאה ה-19. במהלך השנים 1879-1878 כוננה הפרובינציה של פטגוניה שכללה את האזור שבין הנהרות קולורדו וברנקאס לבין כף הורן. ויידמה נקבעה כבירת הפרובינציה החדשה.

ב-1955 פוצלה הפרובינציה, שהשתרעה על פני כ-787 אלף קמ"ר, וכוננו 4 פרובינציות חדשות: ריו נגרו, נאוקן, צ'ובוט וסנטה קרוס (שפוצלה בעצמה מאוחר יותר, עם כינונה של פרובינציית טיירה דל פואגו).

ב-1957 נחקקה חוקת הפרובינציה שקבעה, בין היתר, כי מוסדות הפרובינציה ישכנו בעיר ויידמה. עם זאת, רק ב-1973 נחקק חוק שקבע כי ויידמה תהיה עיר הבירה.

דמוגרפיה

בריו נגרו מתגוררים כ-550,000 בני אדם. זוהי אחת הפרובינציות הדלילות ביותר במדינה, וצפיפות האוכלוסין בה היא בסך הכל 2.7 בני אדם לקמ"ר. מבחינה מינהלית, מחולקת הפרובינציה ל-13 דפרטמנטוס.

הערים הגדולות בפרובינציה הן:

  1. בארילוצ'ה (כ-91 אלף תושבים)
  2. חנרל רוקה (כ-78 אלף תושבים)
  3. צ'יפולטי (כ-75 אלף תושבים)
  4. ויידמה (כ-47 אלף תושבים)
  5. ויז'ה רחינה (כ-31 אלף תושבים)

כלכלה

כלכלת הפרובינציה מבוססת על חקלאות, תעשייה זעירה ותיירות. התוצר שלה נאמד בשנת 2006 ב-5.4 מיליארד דולרים, שהם כ-9,800 דולר לנפש. שיעור זה גבוה בכ-12% מהממוצע הארצי.

חקלאות

כ-70% מגידולי התפוחים והאפרסקים בארגנטינה מצויים לאורך נהר הריו נגרו. פירות אלה מיועדים ברובם לייצוא. גידולים חשובים נוספים לאורך הנהר כוללים אגסים, עגבניות ובצלים. באזור אל בולסון האנדי, בקצה הדרום-מערבי של הפרובינציה, מרוכזים 70% מגידולי פירות היער של ארגנטינה. רובם של אלה משווקים במדינה עצמה.

מחוץ לאזור הפורה של נהר הריו נגרו, נפוצים גידולי צאן ובקר. הבקר נפוץ בעיקר מצפון לנהר, ואילו העזים והכבשים נפוצים בעיקר דרומית לו. בפרובינציה מיוצרים כ-13% מהצמר ובשר הכבשים בארגנטינה.

במימי האוקיינוס האטלנטי פעילות דייג ענפה, הכוללת בעיקר דגי בקלה, דיונונים וצדפות. רוב הדגה ופירות הים מיועדים לייצוא.

תעשייה

באזור חנרל רוקה מצויות מספר בארות נפט, אך תפוקתן קטנה יחסית למרבצי הנפט הגדולים שבפרובינציית סנטה קרוס. מחצבים נוספים בפרובינציה כוללים גבס, מלח ודיאטומיט.

תיירות

בארילוצ'ה

העיר בארילוצ'ה במערב הפרובינציה היא אחד ממרכזי התיירות הגדולים בארגנטינה. סביב העיר מוקדי משיכה רבים, ובהם מסלולי הטיול בפארק הלאומי נאוול ואפי, אתרי הסקי על הר קתדרל, דרכים נופיות שונות הכוללות תצפיות לאגמים, הרים, קרחונים ויערות, ועוד. בקרבת בארילוצ'ה מצויים גם כמה מאתרי התיירות של פרובינציית נאוקן, ובהם דרך שבעת האגמים וסן מרטין דה לוס אנדס. דרומית לבארילוצ'ה מצויה העיירה אל בולסון, שבה מתקיים שוק עבודות יד גדול, וסביבה מסלולי טיול נוספים. אל בולסון מהווה גם את שער הכניסה לכמה מאתרי התיירות הבולטים של פרובינציית צ'ובוט, ובהם אגם פואלו והפארק הלאומי לוס אלרסס.

חופי הים של הפרובינציה, ובמיוחד חופי לאס גרוטאס, מהווים אף הם מוקד משיכה לתיירים. מרכז הפרובינציה אינו נחשב לאזור תיירותי, אם כי נהרות הריו נגרו והלימאי פופולריים בקרב דייגים חובבים.

מילות ההמנון של ריו נגרו

תרגום לעברית ספרדית

בשמים של ארגנטינה
כוכב אחד מאיר יותר
ריו נגרו לכל הפרובינציות
מוסיפה עוצמה וכוח

השאירה את הזמן מאחור
עכשיו צועדת לכיוון השמש
על הנשמה של הטוולצ'ה (שבט אינדיאני)
הספרדי שם את חותמתו

לכן בואו נלך שמחים ואמינים
לכבוש לנו עתיד טוב יותר
כולם יחד כמו אחים אצילים
בעבודה קשה לחיות או למות

העמק, הנהר, הפאמפה, האנדים
לנוע ולחרוש יחדיו
חייבים להגיע לניצחון זוהר
בחסותו הטובה של אלוקים



En el cielo de Argentina:
una estrella más brilló
¡Río Negro a las provincias
su pujanza incorporó!

Ha dejado atrás el tiempo
ahora marcha rumbo al sol;
sobre el alma del tehuelche
puso el sello el español.

Por eso vamos alegres confiados
a la conquista de un gran porvenir
todos unidos cual nobles hermanos
en arduas bregas vivir y morir.

El valle, el río, la pampa, los andes
arado y pluma bien juntos los dos
han de alzancarnos el triunfo radiante
con el auspicio benigno de Diós.
.
 

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23707125ריו נגרו (פרובינציה)