ריינהולד ניבור
 |
ריינהוֹלד ניבּוּר (באנגלית: Reinhold Niebuhr (יש מעתיקים לעברית את שמו כך: ניבוהר); 21 ביוני 1892 - 1 ביוני 1971) היה תאולוג פרוטסטנטי אמריקאי. עיקר פרסומו בניסיונו לקשר את האמונה הנוצרית עם הפוליטיקה, הדיפלומטיה והריאליה של המציאות המודרנית בת זמננו. תרומה מיוחדת תרם ניבור לתזה בדבר 'מלחמה צודקת'. מחבר תפילת השלווה.
ביוגרפיה
ניבור נולד במדינת מיזורי, ארצות הברית, בן לכומר גרמני מן הכנסייה האוונגלית המאוחדת (לותרנית-קלוויניסטית) מאוחדת שכללה בעיקר מהגרים פרוסים. הוא ואחיו הצעיר החליטו ללכת בעקבות אביהם ולהפוך לכמרים. ריינהולד ניבור למד באלמהורסט קולג' שבאילינוי, וסיים שם את חוק לימודיו בשנת 1910. לאחר מכן למד בסמינר התאולוגי עדן שבמיזורי. לבסוף הגיע לאוניברסיטת ייל, שם רכש תואר ראשון בלימודי דת בשנת 1914. שנה לאחר מכן הוסמך לכמורה, ונשלח על ידי המסיון הגרמני-אבנגלי לכהן בדטרויט, מישיגן. הקהילה שלו מנתה בבואו לשם כשבעים איש, וגדלה לכשבע מאות איש שעה שפרש ממנה בשנת 1928, סימן לגידולה של העיר דטרויט באותן שנים.
בשנות כהונתו ככומר הוטרד ניבור מן ההשלכות השליליות של מהפכת התיעוש על חיי העובדים. הוא הפך למבקר קולני של הנרי פורד ואיפשר לאיגודי עובדים לנצל את במת ההטפה הכנסייתית שלו כדי לקדם את נושא זכויות העובדים. במקביל יצא ניבור כנגד הארגון הגזעני 'קו קלוקס קלאן' (Ku Klux Klan) שבשנות העשרים התעצם בערי המערב והמרכז של ארצות הברית, והיה חזק במיוחד בדטרויט.
בשנת 1923 ביקר ניבור באירופה, בה היה עד למצבה של גרמניה תחת הכיבוש הצרפתי. הביקור גרם לו לחזק את עמדותיו הפציפיסטיות, אותן אימץ בעקבות מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1928 עזב ניבור את דטרויט ונתמנה לפרופסור לתאולוגיה מעשית בסמינר התאולוגי 'יוניון' שבניו יורק. מכאן ולהבא בילה ניבור את רוב הקריירה שלו שם, עד לשנת 1960. במשרתו זו זכה ניבור להשפעה ניכרת על דורות של תלמידי הסמינר.
ניבור פרסם ספר מחוויותיו ככומר בדטרויט בשם "דפים מפנקסו של ציניקן מאולף" (Leaves from the Notebook of a Tamed Cynic). הוא המשיך לכתוב ולפרסם לכל אורך הקריירה שלו, וכן שימש כעורך למגזין 'נצרות ומשבר' (Christianity and Crisis) משנת 1941 עד לשנת 1966. ניבור היה בין החברים המייסדים של הקרן לסיוע בינלאומי, אשר כיום ידועה בשמה International Rescue Committee. משימתה של הקרן (לפי תיאור משנת 1933) הייתה "לסייע לגרמנים הסובלים מן המדיניות של השלטון ההיטלראי".
פעילותו הפוליטית
בשנות השלושים של המאה העשרים שימש ניבור כמנהיג מרכזי של הפלג הרדיקלי במפלגה הסוציאליסטית האמריקאית. הוא צידד בקבלת התוכנית של החזית המאוחדת מטעם המפלגה הקומוניסטית האמריקאית, עמדה העומדת בניגוד חד לעמדותיו המאוחרות יותר. לפי אוטוביוגרפיה של לואיס ולדמן, אחד ממתנגדיו הפוליטיים, ניבור אפילו הנהיג תרגילים כמו-צבאיים בין החברים הצעירים של המפלגה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו מתערערות אמונותיו הפציפיסטיות שהתבטאו עד אז כחלק ממשנתו הליברלית. ניבור החל להתרחק מעמיתיו הפציפיסטיים והפך לתומך מובהק של המלחמה בנאצים. הוא עזב את אגודת שוחרי הפיוס של תאולוגים ואנשי דת שהתנגדו למלחמה, והפך לאחד ממבקריהם החריפים. נטישה זו של עמיתיו הובילה להקמתה של תנועה ל'ריאליזם נוצרי' אשר ניבור נחשב כנציגה הבולט. במסגרת זו הפך ניבור לתומך במעורבותה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, במלחמתה בקומוניזם, ואף בפיתוח הנשק הגרעיני. עם זאת, ניבור התנגד למלחמה בוייטנאם.
השפעתו
מרטין לותר קינג למד את כתביו של ניבור בזמן לימודיו בסמינר התאולוגי קרוזר בפנסילבניה. ואלו תרמו לתזה של "מלחמה צודקת". כתבים אלה יחד עם כתביו של פאול טיליך סייעו לקינג לקשר את האמונה הנוצרית יחד עם המאבק למען זכויות השחורים בארצות הברית.
ביבליוגרפיה
ספרו שתורגם לעברית
ספרים באנגלית
- Leaves from the Notebook of a Tamed Cynic, Richard R. Smith pub, (1930), Westminster John Knox Press 1991 reissue: מסת"ב 0-664-25164-1, diary of a young minister's trials
- Moral Man and Immoral Society: A Study of Ethics and Politics, Charles Scribner's Sons (1932), Westminster John Knox Press 2002: מסת"ב 0-664-22474-1
- Interpretation of Christian Ethics, Harper & Brothers (1935)
- Beyond Tragedy: Essays on the Christian Interpretation of Tragedy, Charles Scribner's Sons (1937), מסת"ב 0-684-71853-7
- The Nature and Destiny of Man: A Christian Interpretation, from the Gifford Lectures, (1941), Volume one: Human Nature, Volume two: Human Destiny, 1980 Prentice Hall vol. 1: מסת"ב 0-02-387510-0, Westminster John Knox Press 1996 set of 2 vols: מסת"ב 0-664-25709-7
- The Children of Light and the Children of Darkness, Charles Scribner's Sons (1944), Prentice Hall 1974 edition: מסת"ב 0-02-387530-5, Macmillan 1985 edition: מסת"ב 0-684-15027-1
- Faith and History (1949) מסת"ב 0-684-15318-1
- The Irony of American History, Charles Scribner’s Sons (1952), 1985 reprint: מסת"ב 0-684-71855-3, Simon and Schuster: מסת"ב 0-684-15122-7, 2008 reprint from The University of Chicago Press, with a new introduction by Andrew J. Bacevich: מסת"ב 978-0-226-58398-3, read an excerpt
- Christian Realism and Political Problems (1953) מסת"ב 0-678-02757-9
- The Self and the Dramas of History, Charles Scribner’s Sons (1955), University Press of America, 1988 edition: מסת"ב 0-8191-6690-1
- Love and Justice: Selections from the Shorter Writings of Reinhold Niebuhr, ed. D. B. Robertson (1957), Westminster John Knox Press 1992 reprint, מסת"ב 0-664-25322-9
- Pious and Secular America (1958) מסת"ב 0-678-02756-0
- A Nation So Conceived: Reflections on the History of America From Its Early Visions to its Present Power with Alan Heimert, Charles Scribner’s Sons (1963)
- The Structure of Nations and Empires (1959) מסת"ב 0-678-02755-2
- The Essential Reinhold Niebuhr: Selected Essays and Addresses, (1987), Yale University Press, מסת"ב 0-300-04001-6
- Remembering Reinhold Niebuhr. Letters of Reinhold & Ursula M. Niebuhr, ed. by Ursula Niebuhr (1991) Harper, 0060662344
- Obama's Theologian, EJ Dionne & David Brooks debate on Speaking of Faith, American Public Media
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ריינהולד ניבור |
- "The Ironic Element in the American Situation", an excerpt from The Irony of American History
- Reinhold Niebuhr: April 27, 1958 Interview, The Mike Wallace Interview collection, The University of Texas at Austin.
- "Reinhold Niebuhr", Time Magazine Cover (Mar. 8 1948)
- Brian Urquhart, "What You Can Learn from Reinhold Niebuhr", The New York Review of Books
- אריק גלסנר, על ריינהולד ניבור, 17 באפריל 2008
- ריינהולד ניבור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אליהו אילת, ריינהולד ניבור והציונות (עם ביקור אלמנתו בישראל), דבר, 3 בדצמבר 1971 (המשך)
