ריקרדו בקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. ריקרדו בנימין בקי (לפעמים גם ריכרדו; באיטלקית: Riccardo Bachi; נולד בטורינו ב-16 ביוני 1875, נפטר ברומא ב-15 בינואר 1951) היה כלכלן וסטטיסטיקאי יהודי-איטלקי.
ביוגרפיה
ריקרדו, בנם של ישראל ואנריקטה לוי, סיים את לימודיו המוקדמים בבית הספר היהודי בטורינו בראיית חשבון בשנת 1894,[1] ובשנת 1896 הוא הוסמך כרואה חשבון, בבית הספר הגבוה למסחר בוונציה. בשנה שלאחר מכן השלים תואר בשפה ובספרות צרפתית.
לאחר שלימד בויצ'נצה במשך שלוש שנים, זכה בשנת 1899 בתפקיד המזכיר הראשי במוזיאון התעשייה המלכותי בטורינו,[1] והחל להשתתף במעבדת הכלכלה הפוליטית שהוקמה בשנת 1893 על ידי סלווטורה קונייטי דה מרטיס, מרצה באוניברסיטת טורינו. שם, הכיר בקי כמה כלכלנים איטלקיים חשובים.[2] בשנת 1904 החליף את ג'ובאני מונטמארטיני בניהול משרד העבודה המרכזי, ובשנת 1908 התמנה למנהל הספרייה במשרד החקלאות, התעשייה והמסחר. בשנת 1915 מונה לפרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטת מצ'רטה, בשנת 1924 עבר לאוניברסיטת פרמה כדי ללמד כלכלה פוליטית, ולאחר מכן, בשנת 1926, לאוניברסיטת ג'נובה כפרופסור לכלכלה ציבורית .
ב-9 במרץ 1930 הוא התקבל כחבר האקדמיה למדעים בטורינו.[3]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, שימש יועץ כלכלי בוועידת השלום בפריס של שנת 1919, בה הקימו המעצמות המנצחות את הסדר הגאופוליטי האירופי החדש, וחקר (מטעם חבר הלאומים, ארגון בין ממשלתי שהוקם במסגרת הוועידה) את המצב הכלכלי האיטלקי בשנים הסוערות של התקופה שלאחר המלחמה. אלברטו דה סטפני, שר האוצר בממשלת מוסוליני, הטיל עליו גם לתכנן רפורמה לארגון הסטטיסטי במשרדו.[1]
בקי התמודד עם בעיות בכוח העבודה, שינויים בכלכלה האיטלקית, מחזורים עסקיים ומתודולוגיה של ניתוח המצב הכלכלי. נושאים אלה נותחו לא רק בהיבטים הכלכליים הטהורים שלהם אלא גם במבט היסטורי. מחקריו על מבנה והתפתחות הכלכלה האיטלקית הציעו תרומה משמעותית לתחום ההיסטוריוגרפיה הכלכלית, והסבו את תשומת ליבם של החוקרים למשקל שנושאים גורמים כלכליים בהיסטוריה.
כתוצאה מפרסום חוקי הגזע באיטליה – שהוכרזו על ידי מוסוליני בנאום בטריאסטה בשנת 1938, והועברו זמן קצר לאחר מכן, ושפגעו קשות בזכויות האזרח של איטלקים ממוצא יהודי – הוא נאלץ לעזוב את ההוראה, ובסתיו שנת 1939 עבר לארץ ישראל.[1] חוויה כואבת זו הביאה אותו, לאחר המלחמה וחזרתו לאיטליה בשנת 1946, להקדיש את האנרגיות שנותרו לו לחקר תולדות עם ישראל.
חבר באגודות מדעיות רבות, לאומיות ובינלאומיות, חבר מקביל (באיטלקית: socio corrispondente, באנגלית: corresponding member) באקדמיה די לינסי, בשנת 1947 הוא הפך לחבר מן המניין.[1]
בנו רוברטו היה גם הוא סטטיסטיקאי. לאחר שלימד באוניברסיטאות ססארי וגנואה, גם הוא נפגע מחוקי הגזע הפשיסטיים שהוחלו ב-1938. רוברטו העתיק את מושבו לירושלים, והחל ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה גם הסטטיסטיקן הממשלתי אשר עומד בראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.[4]
פרסומים עיקריים
- L'Italia economica nell'anno 1909, Torino, Società Tipografico-Editrice Nazionale, 1910.
- פרסומים דומים יצאו גם בשנים הבאות, עד 1921.
- Le fluttuazioni stagionali nella vita economica italiana, Roma, Tip. R. Accademia Dei Lincei, 1919.
- Storia della Cassa di risparmio delle provincie lombarde : 1823-1922, Milano, Stab. arti grafiche Alfieri e Lacroix, 1923.
- L'alimentazione e la politica annonaria in Italia, Bari, Laterza e New Haven, Yale University Press, 1926.
- Sulla costruzione di barometri economici in Italia, Milano, Tipografia sociale Carlo Sironi, 1928.
- La politica della congiuntura : prevenzione e attenuazione degli effetti delle crisi economiche, Roma, F.lli Bocca, 1929.
- L'economia e la finanza delle prime guerre per l'indipendenza d'Italia. Contributo alla storia economica del Risorgimento, Roma, Signorelli, 1930.
- Lezioni di economia generale e corporativa : parte I. Anno scolastico 1934-35, Roma, Off. di Arti Grafiche, 1934.
- Lezioni di economia generale e corporativa : Parte II. Moneta e credito. Dinamica nel Movimento degli Affari. Anno scolastico 1935-36, Roma, Offic. Di Arti Grafiche, 1935.
- Politica doganale fra madrepatria e colonie. Relazione del corrispondente Riccardo Bachi, Roma, Giovanni Bardi Tip. della R. Accademia nazionale dei Lincei, 1937.
- Principii di scienza economica, 2 voll., Torino, Einaudi, 1937-1938. Riedito da Giuffrè nel 1947. Comprende:
- Scambio, produzione, regime di coalizione, economia corporativa, quesiti
- Economia interregionale e internazionale, moneta, credito, variazioni cicliche nel movimento degli affari.
- Colloqui com me stesso, Roma, Tipografia del Senato, 1952.
ביבליוגרפיה
- Anna Maria Ratti, Vita e opere di Riccardo Bachi, Pubblicazioni dell'Istituto di economia della Facolta di economia e commercio dell'Universita di Roma, Milano, A. Giuffre, 1960.
- Franco Bonelli, Riccardo Bachi, in Dizionario biografico degli italiani, vol. 5, Roma, Istituto dell'Enciclopedia Italiana, 1963. URL consultato il 28 settembre 2013.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ריקרדו בקי, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- "Bachi, Riccardo". Istituto dell'Enciclopedia Italiana. 1948. URL consultato il 14 aprile 2019
- "Bachi, Riccardo". Istituto dell'Enciclopedia Italiana. 2012.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Fonte: Franco Bonelli in Dizionario Biografico degli Italiani, riferimenti in Bibliografia.
- ^ Tra questi Luigi Einaudi allora giovane docente all'università torinese e futuro presidente della Repubblica e Achille Loria. Vedi Franco Bonelli in Dizionario Biografico degli Italiani.
- ^ "Riccardo BACHI".
- ^ Jewish Virtual Library
