רפורמת המחשבות והפסיכולוגיה של הטוטליזם
תבנית ספר ריקה "רפורמת המחשבות והפסיכולוגיה של הטוטליזם: מחקר על "שטיפת מוח" בסין", הוא ספר שנכתב על ידי רוברט ג'יי ליפטון ועוסק ב"שטיפת מוח". המחקר של ליפטון עליו התבסס הספר, נעשה על טכניקות כפייה שהיו בשימוש ברפובליקה העממית של סין. המחקר החל בשנת 1953 וכלל סדרת ראיונות עם אנשי שירות אמריקאים שהוחזקו בשבי במהלך מלחמת קוריאה. ליפטון ריאיין 25 אמריקאים, וכן 15 סינים שברחו ממולדתם לאחר שעברו אינדוקטרינציה באוניברסיטאות סיניות. במקרים מסוימים ראיונות אלה התקיימו בקביעות במשך יותר משנה. באמצעות הראיונות זיהה ליפטון את הטקטיקות בהן השתמשו הקומוניסטים הסינים כדי לגרום לשינויים דרסטיים בדעות ובאישיות האדם, ו"שטיפת מוח" של חיילים אמריקאים שהובילו לכך שיישמיעו הצהרות שווא בצורה מופגנת.
ליפטון גילה שאחרי שהשבויים חזרו לארצות הברית, החשיבה שלהם חזרה במהרה לקדמותה, בניגוד לדימוי הפופולרי של "שטיפת מוח" כגורם לשינויים בלתי הפיכים.[1]
הספר פורסם לראשונה ב-1961, בהוצאת נורטון ושות' בניו יורק.[2] המהדורה המחודשת פורסמה בשנת 1989 בהוצאת אוניברסיטת צפון קרוליינה.[3]
נקודות עיקריות
בספרו מתאר ליפטון "שמונה קריטריונים לרפורמת מחשבות" :
- סביבה נשלטת (באנ' Milieu Control) . הקבוצה או מנהיגיה שולטים במידע ובתקשורת שבסביבה החיצונית ובסופו של דבר גם בפנימיות האדם. כתוצאה מכך הוא מבודד במידה משמעותית מהחברה הכללית.
- מניפולציה מיסטית. הקבוצה מפעילה מניפולציות על חוויות שנראות ספונטניות, כדי להפגין סמכות אלוהית, התפתחות רוחנית, כישרון או תובנה יוצאי דופן שמייחדים את המנהיג ו/או הקבוצה מהאנושות. מראית עין זו מאפשרת פרשנות מחודשת של אירועים היסטוריים, של כתבי קודש ושל חוויות נוספות. צירופי מקרים ומוזרויות מקריות מתפרשים כסימנים או כנבואות.
- דרישה לטוהר. הקבוצה ממליצה כל הזמן לחברים לראות את העולם בשחור ולבן, להתאים את עצמם לאידאולוגיה הקבוצתית ולשאוף לשלמות. נעשה שימוש באינדוקציה של אשמה ו/או של בושה כמכשיר שליטה רב עוצמה.
- וידוי . הקבוצה מגדירה חטאים שחבריה צריכים להתוודות עליהם בפני מפקח אישי או בפומבי בפני הקבוצה. אין שמירה על סודיות; המנהיגים מנצלים ודנים ב"חטאים", ב"גישה" וב"פגמים" של החברים.
- מדע קדוש. הדוקטרינה או האידאולוגיה של הקבוצה נחשבת לאמת מוחלטת שנמצאת מעבר לכל שאלה או מחלוקת. אסור לחפש את האמת מחוץ לקבוצה. המנהיג, כדובר האל או האנושות כולה, גם הוא מעל לביקורת.
- שפה עם מטען. הקבוצה מפרשת או משתמשת במילים וביטויים בדרכים חדשות, כך שלעיתים קרובות העולם החיצון אינו מבין אותם. ז'רגון זה מורכב מקלישאות מפסיקות מחשבה, המשמשות לשינוי תהליכי החשיבה של החברים כך שיתאימו לדרך החשיבה של הקבוצה.
- דוקטרינה על חשבון האדם. החוויות האישיות של החברים נחותות יחסית לאידאולוגיה של הקבוצה שנחשבת לקדושה; חברי הקבוצה חייבים להכחיש או לפרש מחדש כל חוויות מנוגדות שלהם כך שיתאימו לאידאולוגיה הקבוצתית.
- חלוקה של הקיום . לקבוצה יש את הזכות המיוחדת להחליט למי יש זכות קיום ולמי לא. זה בדרך כלל לא נאמר באופן מילולי אבל המשמעות היא שלמי שנמצאים בעולם החיצון לא תהיה ישועה, הם לא מוארים, מחוסרי מודעות, וחייבים להיות מומרים לאידאולוגיה של הקבוצה. אם הם לא מצטרפים לקבוצה או שהם ביקורתיים כלפי הקבוצה, אזי הם חייבים להידחות על ידי החברים. כך, העולם שבחוץ מאבד כל אמינות. בנוסף, אם חבר כלשהו יעזוב את הקבוצה, יש לדחות גם אותו.
קלישאה שמפסיקה מחשבה
הספר "רפורמת המחשבות והפסיכולוגיה של הטוטליזם" הפך את המונח "קלישאה שמפסיקה מחשבה" לפופולרי. הביטוי מתייחס לקלישאה נפוצה, או חוכמה עממית, המשמשת לפעמים כדי לדכא דיסוננס קוגניטיבי. המטרה היא לסיים דיון, לדכא חשיבה ביקורת או למנוע שאלות, תוך שימוש בביטוי שנשמע חכם או נחרץ, אבל בפועל לא באמת עונה על השאלה או מתמודד עם הנושא. הביטוי הקלישאתי עשוי להיות תקף בהקשרים מסוימים, אך מה שהופך אותו למפסיק מחשבה הוא השימוש שנעשה בו כאמצעי לביטול התנגדות או להצדקת היגיון שגוי.
דוגמאות: "כל דבר קורה מסיבה", "למה? כי ככה אמרתי" (כשל הטענה החשופה), "כי אני ההורה!" (פנייה לסמכות), "כל אחד והדעה שלו", "זה עניין של דעה", "חיים רק פעם אחת, ו"נצטרך להסכים שלא להסכים".
ליפטון אמר:
שפת הסביבה הטוטליסטית מאופיינת בקלישאה שמפסיקה מחשבה. הבעיות האנושיות מרחיקות הלכת והמורכבות ביותר נדחסות לביטויים קצרים, מצמצמים ביותר, בעלי טון נחרץ, שקל לזכור ולבטא. הדבר קוטע באיבו כל ניתוח אידאולוגי.[4][5]
ברומן של ג'ורג' אורוול משנת 1949, אלף תשע מאות שמונים וארבע, השפה הבדיונית "שיחדש" נועדה לבטל את היכולת להביע מחשבות לא שגרתיות. החברה "העולם החדש והאמיץ" של אלדוס האקסלי משתמשת בקלישאות מפסיקות מחשבה באופן קונבנציונלי יותר, בעיקר בנוגע לסם סומה, וכן בנוגע לגרסאות שונות של פלפולים מהחיים האמיתיים, כגון "רופא ביום מרחיק את הג'ים-ג'אמים". בספרה "אייכמן בירושלים" משנת 1963 תיארה חנה ארנדט את אדולף אייכמן כפסאודו-אינטלקטואל שהשתמש בקלישאות ובאמירות נדושות כדי להצדיק את מעשיו ואת התפקיד שמילא ברצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה. מבחינתה, הביטויים האלה הם סימפטומטיים של היעדר מחשבה. היא כתבה ש:
"כאשר התמודד עם מצבים שעבורם לא היו נהלים שגרתיים כאלה, הוא [אייכמן] היה חסר אונים, והשפה רווית הקלישאות שלו ייצרה על הדוכן, כפי שהיא עשתה כנראה בחייו הרשמיים, מעין קומדיה מקאברית. לקלישאות, ביטויים שבלוניים, הקפדה על קודי ביטוי והתנהגות קונבנציונליים וסטנדרטיים, יש תפקיד חברתי מוכר שמגן מפני המציאות. כלומר מגן מפני הפניית תשומת הלב לחשיבה על אירועים ועובדות הקיימים במציאות"[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רפורמת המחשבה של ליפטון, מתארת את שמונה השיטות של ליפטון (באנגלית)
- רפורמת מחשבות והפסיכולוגיה של הטוטאליזם; מחקר על "שטיפת מוח" בסין (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Lifton, Robert J, . "Home by Ship: Reaction Patterns of American Prisoners of War Repatriated from North Korea", American Journal of Psychiatry. 110 (10), . (באפריל 1954), עמ' 732–739.
- ↑ "CLIO Holdings Information". Clio.cul.columbia.edu:7018. נבדק ב-2013-09-29.
- ↑ Copyright 2006 The University of North Carolina at Chapel Hill, UNC Press - Thought Reform and the Psychology of Totalism, uncpress.unc.edu
- ↑ Lifton, Robert J. (1989). Thought Reform and the Psychology of Totalism: A Study of Brainwashing in China. UNC Press. p. 429. ISBN 978-0-8078-4253-9.
- ↑ Henke, David (2001), "The use of Mind Control in Religious Cults (Part Two)", The Watchman Expositor, Watchman Fellowship ministry, 20, נבדק ב-2012-03-28
- ↑ Arendt, Hannah (1978). Mary McCarthy (ed.). Thinking. The Life of the Mind. Vol. I. Harcourt Brace Jovanovich. p. 4. ISBN 978-0151518951.
רפורמת המחשבות והפסיכולוגיה של הטוטליזם41245530Q17306972