רוברט ליפטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוברט ליפטון

רוברט ג'יי ליפטון (באנגלית: Robert Jay Lifton; נולד ב-16 במאי 1926) הוא פסיכיאטר וסופר אמריקאי, הידוע בעיקר במחקריו על הסיבות וההשפעות הפסיכולוגיות של מלחמות ואלימות פוליטית, ובתורת הרפורמה המחשבתית שלו. מהתומכים הראשונים בטכניקות של הפסיכו-היסטוריה.

קורות חיים

ליפטון נולד בשנת 1926 בברוקלין, ניו יורק. בנם של איש העסקים הרולד א. ליפטון, וסיל ליפטון לבית רוט. בשנת 1942, הוא נרשם לאוניברסיטת קורנל בגיל 16, התקבל לקולג' לרפואה של ניו יורק ב-1944, וסיים את לימודיו ב-1948.[1] ליפטון התמחה בבית החולים היהודי בברוקלין בשנים 1948 עד 1949. הוא עשה את הסטאג' שלו במרכז הרפואי דאונטסטייט, ברוקלין, ניו יורק בשנים 1949 עד 1951.

משנת 1951 עד 1953 שירת ליפטון כפסיכיאטר של חיל האוויר ביפן ובקוריאה, ולימים ייחס לכך את התעניינותו במלחמה ובפוליטיקה. מתקופה זו עבד כמרצה וחוקר בבית הספר לפסיכיאטריה של וושינגטון, אוניברסיטת הרווארד, ובמכללת ג'ון ג'יי למשפט פלילי, שם עזר לייסד את המרכז לחקר אלימות אנושית.

ליפטון התחתן עם סופרת הילדים בטי ז'אן קירשנר ב-1952, ונולדו להם שני ילדים. היא מתה בבוסטון ב-19 בנובמבר 2010 מסיבוכים של דלקת ריאות. ליפטון אמר שקריקטורה היא היעוד שלו; הוא פרסם שני ספרי קריקטורות הומוריסטים על ציפורים.

ליפטון חבר ב־Collegium International, ארגון מנהיגים בעלי מומחיות פוליטית, מדעית ואתית שמטרתו לספק גישות חדשות להתגברות על המכשולים בדרך לעולם שליו, צודק חברתי ובר-קיימא כלכלית. בשנת 2012, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה ניו סקול.[2]

קבוצת "צי הטוב" הפסיכו-היסטורית

במהלך שנות ה-60, הקים ליפטון, יחד עם מורו אריק אריקסון ועם ההיסטוריון ברוס מזליש מ־MIT, קבוצה שמטרתה יישומם של פסיכולוגיה ופסיכואנליזה בחקר ההיסטוריה. מפגשי הקבוצה נערכו בביתו של ליפטון בוולפליט, מסצ'וסטס. הקבוצה נקראה קבוצת "צי הטוב" הפסיכו-היסטורית (אנ' Wellfleet Psychohistory Group). היא התמקדה בעיקר במניעים פסיכולוגיים למלחמה, טרור ורצח עם בתקופות עכשוויות. ב-1965 הם קיבלו חסות מהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים על מנת לבסס את הפסיכו-היסטוריה כתחום לימוד נפרד. אוסף מאמרי מחקר של הקבוצה פורסם בשנת 1975: "מחקר בפסיכו-היסטוריה, מאמרי "צי-הטוב"" (באנ' Explorations in Psychohistory: The Wellfleet Papers). עבודתו של ליפטון בתחום זה הושפעה עמוקות ממחקריו של אריקסון על היטלר ועל דמויות פוליטיות אחרות. היא הושפעה גם מהדאגה של זיגמונד פרויד מההשפעות של דחפים ראשוניים עמוקים, ובמיוחד דחף התוקפנות והמוות על התנהגות חברתית של ההמון. המשתתפים הקבועים שהיוו את ליבת הקבוצה כללו את אריקסון, ליפטון וקנת' קניסטון. בנוסף השתתפו במפגשים ברוס מזליש, נורמן בירנבאום, אלכסנדר ומרגרט מיטשרליך, מרגרט ברנן, פיטר ברוקס, רוברט קולס, לויד וסוזן רודולף, צ'ארלס סטרוזייר, פיליפ ריף, קאי אריקטון, בטי ז'אן לירף, קאי פרדריקטון, בטי ז'אן לירף חומסקי, ריצ'רד סננט, פיטר גיי, אשיס ננדי, ריצ'רד גודווין, הארווי קוקס, פרנק מנואל, ליאו מרקס, ג'ונתן של, ראול הילברג, סודהיר קקר, דייוויד דלינגר, דן בריגן, וונדי דוניגר, קאתי קארות', דייוויד ריסמן, סטיב מרקוס, ריצ'רד בארנט, דניאל אלסברג, ריצ'רד פאלק, רולנד לוין ורבים אחרים. הקבוצה נסגרה בשנת 2015.[3][4]

מחקרים על רפורמת חשיבה

החל משנת 1953, ראיין ליפטון את אנשי שירות אמריקאים שהיו שבויי מלחמה במהלך מלחמת קוריאה, וכן כמרים ותלמידים, או מורים שהוחזקו בכלא בסין לאחר 1951. בנוסף לראיונות עם 25 אמריקאים ואירופאים, ראיין ליפטון 15 סינים שברחו לאחר שעברו אינדוקטרינציה באוניברסיטאות סיניות.[5]

ספרו של ליפטון משנת 1961, "רפורמת המחשבות והפסיכולוגיה של הטוטליזם: מחקר על "שטיפת מוח" בסין", המבוסס על מחקר זה, התבסס על מחקר שנעשה על טכניקות כפייה שהיו בשימוש ברפובליקה העממית של סין. הוא תיאר תהליך זה כ"רפורמת מחשבה" או "שטיפת מוח", אם כי העדיף את המונח הראשון. המונח "קלישאה שמפסיקה מחשבה" זכה לפופולריות בספר זה. ליפטון גילה שאחרי שהשבויים חזרו לארצות הברית, החשיבה שלהם חזרה במהרה לקדמותה, בניגוד לדימוי הפופולרי של "שטיפת מוח" כגורם לשינויים בלתי הפיכים.[6] מהדורה מחודשת של הספר יצאה בשנת 1989 בהוצאת אוניברסיטת צפון קרוליינה.[7]

מחקרים על ניצולי מלחמה ומעשי זוועה

ליפטון עבד עם תושבי יפן שנפגעו בשתי המתקפות הגרעיניות של ארה״ב ב-1945, עם שורדי מחנות ההשמדה של הנאצים ועם חיילים נפגעי טראומה קרבית ממלחמת וייטנאם. כמה מספריו הציגו הסתגלות מנטלית שאנשים עשו בסביבות קיצוניות של תקופות מלחמה: "מוות בחיים: שורדי הירושימה" (1967), "בית מהמלחמה: חיילים יוצאי וייטנאם – לא קורבנות ולא תליינים" (1973), "והרופאים הנאצים: הרג רפואי והפסיכולוגיה של רצח עם" (1986). לגבי ניצולי הירושימה ווייטנאם או הנאצים, ליפטון האמין שהפיצול הנפשי ממנו סובלים נחקריו הוא צורה קיצונית של הפתולוגיות המתעוררות בעתות שלום בעקבות הלחצים והפחדים הקיימים בחברה המודרנית.

מסקנת מחקריו בנוגע להתנהגותם של אנשים שביצעו פשעי מלחמה, הן בנפרד והן בקבוצות, היא כי בעוד שהטבע האנושי אינו אכזרי מלידה ורק סוציופתים נדירים יכולים להשתתף בזוועות מבלי לסבול מנזק רגשי מתמשך, פשעים כאלה אינם דורשים כל מידה חריגה של רוע אישי או מחלת נפש. הוא אומר שכמעט בטוח שהם שיתרחשו בהינתן תנאים מסוימים (מקריים או תנאים שעוצבו במכוון). ליפטון כינה אותם "מצבים מייצרי מעשי זוועה". "הרופאים הנאצים" היה המחקר המעמיק הראשון על האופן שבו אנשי מקצוע מתחום הרפואה עשו רציונליזציה להשתתפותם בשואה, מהשלבים המוקדמים של תוכנית המתת חסד T-4 ועד למחנות ההשמדה.

במחקרי הירושימה ווייטנאם, ליפטון גם הגיע למסקנה שתחושת ההתפוררות האישית שחוו אנשים רבים לאחר שראו מוות והרס בקנה מידה המוני, יכולה להוביל בסופו של דבר לחוסן רגשי חדש. אך ללא התמיכה והייעוץ המתאימים, רוב השורדים יישארו לכודים בתחושה לא מציאותית ובתחושת אשמה. באוטוביוגרפיה שלה מ-2005, "חיי עד כה", ג'יין פונדה תיארה את עבודתו של ליפטון ושל עמיתיו הפסיכיאטרים לאונרד נף, חיים שאטן ושרה היילי, עם ותיקי וייטנאם, כ"בלתי נלאית ואמפתית".[8]

ליפטון היה אחד המארגנים הראשונים של קבוצות דיון טיפוליות בנושאים אלו, בהן מתרגלי בריאות הנפש נפגשו עם חיילים יוצאי וייטנאם פנים אל פנים.

תרומתו נחשבת לאבן דרך בהיסטוריה של חקר PTSD. הוא וד"ר נף פעלו בהצלחה כדי שהפרעת דחק פוסט טראומטית תיכלל במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM).

בספרו בחזרה מהמלחמה (1973) כתב ליפטון על המושג חותם מוות (Death imprint) שניסח במהלך מחקריו על ההישרדות הפסיכולוגית של ניצולי אלימות קיצונית. המושג מתאר מצב בו עדות קרובה למוות יוצרת תמונות חדות של מוות בתודעה. ההשפעה הבלתי נמנעת של חותם המוות היא שהניצול יתעמת שוב ושוב עם התמונות הללו בכל שלב בחייו, מרגע הטראומה והלאה.[9]

ספרו על ניצולי הירושימה זכה בפרס הספר הלאומי במדע לשנת 1969.

תיאוריות של טוטאליזם והאני הפרוטאני

"טוטליזם", מילה שבה השתמש ליפטון לראשונה ב-"רפורמת מחשבות", הוא כינויו של ליפטון למאפיינים של תנועות אידאולוגיות וארגונים המעוניינים בשליטה מוחלטת בהתנהגות ובמחשבה אנושית. השימוש של ליפטון שונה מתיאוריות של טוטליטריות, שכן ניתן ליישם אותו לא רק על האידאולוגיה של קבוצות שמחזיקות בכוח שלטוני. למשל טוטליזם אידאולוגי כמו דתות פונדמנטליסטיות שמכתיבות את כל היבטי החיים וכמו כתות. טוטליזם חברתי ותרבותי שבו קונפורמיזם קיצוני מכתיב את חיי הפרט, טוטליזם פסיכולוגי- חשיבה דיכוטומית או טכניקות שטיפת מוח כמו אצל שבויים או במוסדות מסוימים. טוטליזם טכנולוגי וכלכלי בו נעשה שימוש בטכנולוגיות מעקב ושוק חופשי בלתי מרוסן קובעים את אורח החיים.

לדעתו של ליפטון, אף על פי שניסיונות כאלה תמיד נכשלים, יש להם דפוס משותף והם גורמים לסוגים צפויים מראש של נזק פסיכולוגי ביחידים ובחברות. הוא מוצא שני מניעים משותפים בתנועות טוטליסטיות: המניע הראשון הוא פחד והכחשה של המוות, המתועלים לאלימות נגד קבוצות שעיר לעזאזל, שנועדו לייצג איום מטפורי על ההישרדות. המניע השני הוא פחד ריאקציוני משינוי חברתי.

בעבודתו המאוחרת, התמקד ליפטון בהגדרת סוג השינוי שאליו מתנגד הטוטליזם. הוא טבע עבורו את המונח "העצמי הפרוטיאני". בספר בשם זה, הוא קובע כי התפתחותה של "אישיות גמישה ורבת צדדים" היא מגמה חיובית בחברות מודרניות. בריאות נפשית בעידן המודרני דורשת חקירה מתמדת וניסוי, גמישות בזהות ובדרך החשיבה של האדם תוך שינוי מתמיד והתאמה לסביבה. כדי שאדם יוכל לחיות כך, הוא זקוק לחברה שלא אוחזת באמת מוחלטת אחת, אלא מאפשרת מגוון נקודות מבט וגמישות מחשבתית. ליפטון סבור שהקיום של חברה כזו מחייב ויתור על תרבויות ומסורות מבוססות או לפחות הפחתה שלהן.

ביקורת על מלחמה וטרור מודרניים

בעקבות עבודתו עם ניצולי הירושימה, ליפטון הפך למתנגד בולט של נשק גרעיני, בטענה שהאסטרטגיה הגרעינית ודוקטרינת הלחימה הופכות אפילו רצח עם המוני לבנאלי ומתקבל על הדעת. אף על פי שאינו פציפיסט קפדני, הוא דיבר כנגד פעולות צבאיות של ארצות הברית, במיוחד מלחמת וייטנאם ומלחמת עיראק, מתוך אמונה שהן נבעו מהיבטים לא רציונליים ותוקפניים של הפוליטיקה האמריקנית אשר מונעת מפחד.

בשנת 1993, הוא אמר:

מה שקורה שם [בבוסניה] ראוי להיקרא רצח עם. יש מאמץ להרוס באופן שיטתי קבוצה שלמה. זה אפילו הומשג על ידי לאומנים סרבים בתור מה שמכונה "טיהור אתני". המונח הזה מסמל הרג המוני, טרנספר המוני, וזה אכן מהווה רצח עם.

ליפטון רואה בטרור איום חמור יותר ויותר עקב התפשטות הנשק הגרעיני והכימי והאידאולוגיות הטוטאליסטיות. עם זאת, הוא מתח ביקורת על "המלחמה בטרור" של ממשל בוש כניסיון מוטעה ומסוכן "להרוס את כל הפגיעות" (אנ' destroy all vulnerability).[10] ספרו משנת 1999, "להרוס את העולם על מנת להצילו" תיאר את כת הטרור האפוקליפטית אום שינרריקיו כמבשרת של "הטרור העולמי החדש".

הופעות

ליפטון מופיע בסרט התיעודי "הבריחה מהמוות" משנת 2003, סרט החוקר את הקשר בין אלימות אנושית לפחד ממוות, כקשור להשפעות תת-מודעות. בשנת 2006, ליפטון הופיע בסרט תיעודי על כתות בערוץ ההיסטוריה, "פענוח העבר", יחד עם הפסיכיאטר עמית פיטר א. אולסון. ב-18 במאי 2008, ליפטון נשא את נאום הפתיחה במכללת סטונהיל ודן במה שנראה כ"תסמונת כוח העל" שחוותה ארצות הברית בעידן המודרני.[11] ב-2018 הוא הופיע בסרט התיעודי "מטמורפוזה", שעסק בשינויי אקלים ושינויים חיוביים לקראת עתיד שיהיה יותר בר-קיימא.

פרסים

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט ליפטון בוויקישיתוף
מאמרים
מדיה

ראיונות NPR Fresh Air :

הערות שוליים

  1. ↑ "Lifton, Robert Jay 1926". Encyclopedia.com.
  2. ↑ "The Right Mixture for a New School Commencement". 2012-05-01. אורכב מ-המקור ב-2018-07-06. נבדק ב-2018-07-05.
  3. ↑ Jacobsen, Kurt (באוגוסט 2021). ""The Devil His Due: Psychohistory and Psychosocial Studies" Psychoanalysis, Culture and Politics". Psychoanalysis, Culture & Society. 26 (3): 304–322. doi:10.1057/s41282-021-00223-7. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ↑ Jacobsen, Kurt (ביולי 2020). ""Paradigmatic Saboteurs: Eriksonian Psychohistory and its VIcissitudes." Journal of Psychosocial Studies". Journal of Psychosocial Studies. 13 (2): 165–178. doi:10.1332/147867320X15903843545311. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ↑ A. L. Wilkes, Knowledge in Minds, p. 323, Psychology Press, 1997 מסת"ב 978-0-86377-439-3
  6. ↑ Lifton, Robert J. (באפריל 1954). "Home by Ship: Reaction Patterns of American Prisoners of War Repatriated from North Korea". American Journal of Psychiatry. 110 (10): 732–739. doi:10.1176/ajp.110.10.732. PMID 13138750. נבדק ב-2008-03-30. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ↑ Lifton, Robert Jay. "Thought Reform and the Psychology of Totalism". UNC Press. אורכב מ-המקור ב-2013-10-02. נבדק ב-2013-09-29.
  8. ↑ Jane Fonda (5 באפריל 2005). My Life So Far (with Bonus Content). Random House. p. 349. ISBN 978-1-58836-478-4. נבדק ב-9 בספטמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ↑ eitantamir, חותם מוות | מה זה Death imprint? מחקרי רוברט ליפטון, באתר www.tipulpsychology.co.il
  10. ↑ Albarelli, H. P. (2017-01-27). A Terrible Mistake: The Murder of Frank Olson and the CIA's Secret Cold War Experiments (באנגלית). ReadHowYouWant.com. ISBN 9781458785701.
  11. ↑ "News". www.stonehill.edu. אורכב מ-המקור ב-28 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ "Past Winners". Jewish Book Council (באנגלית). נבדק ב-2020-01-21.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רוברט ליפטון41156394Q711066

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רוברט_ליפטון&oldid=3042414"