שביתת הנהגים (1931)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שביתת הנהגים ב-1931 מהווה דוגמה להתגבשות דפוסי השליטה הפוליטית בכלכלת היישוב, עם השפעות ברורות על דפוסים דומים שהתפתחו מאוחר יותר במדינת ישראל.

ב-3 בנובמבר 1931 פרצה שביתה של נהגי משאיות ואוטובוסים יהודים וערבים נגד ממשל המנדט הבריטי בתביעה לבטל מסים שהוטלו עליהם. השביתה היוותה את המקרה היחיד בו חברות תחבורה ונהגים יהודים וערבים התארגנו ביחד בשל אינטרס כלכלי משותף - אינטרס זה עשוי היה להוביל לשיתוף פעולה רחב יותר נגד הבריטים בהנהגת אותה בורגנות עירונית שנדחקה לפינה. את השביתה הובילו שרגא גורן וחסן אלדג'ני[1].

הארגון המשותף שהכריז על השביתה כלל חברות בעלות צי של כלי רכב, בעיקר בבעלות של ערבים שעסקו בתחבורה ציבורית ובתיירות; קואופרטיבים של יהודים שעסקו בתחבורה ציבורית; ובעלים פרטיים של משאיות או אוטובוסים, ערבים כיהודים. בימי השביתה עצמה הצטרפו גם בעלי המכוניות הפרטיות, שהיוו כרבע מסך כל כלי הרכב בארץ.

הכבדת נטל המסים והמכסים על התחבורה המוטורית ייקרה את שירותי התחבורה וההובלה ואת התחבורה הפרטית, לכן נוצרה עד מהרה חזית רחבה ביותר נגד מדיניות הממשלה. חזית זו כללה את הסוחרים, שהוצאותיהם עלו, ואת הציבור הרחב, שהשתמש בשירותי התחבורה שהתייקרו.

שביתת הנהגים הייתה כוללת והיא שיתקה את התחבורה בארץ לתשעה ימים. בסופה ב-11 בנובמבר 1931 נכנעה הממשלה לנהגים, מתוך חשש שבתוך כמה ימים תתפשט השביתה גם אל מגזר הסוחרים, יהודים וערבים כאחד. במהלך השביתה היו הפגנות משותפות שהדגישו את האינטרס המשותף של כלל התושבים נגד הממשלה הבריטית.

השאיפות להטלת המסים והמכסים, שהביאו לפרוץ השביתה, נבעו מהגירעון של הבריטים שפעלו לפיתוח תשתית תעבורתית, בין היתר באמצעות הנחת מסילות ברזל לרכבות. אולם רוב הציבור העדיף להשתמש בשירותי הסעה של אוטובוסים ומשאיות, שהיו זולים יותר. בתגובה הכבידה ממשלת בריטניה את המסים והמכסים, אולם ההכבדה לא תאמה את המדיניות שננקטה במדינות השכנות, אשר נשלטו על ידי ממשלת המנדט, לכן עוררה התנגדות הולכת וגדלה. הראשונים שהתארגנו בתביעות לממשלה הבריטית היו בעלי החברות הערביות, אולם כשצעדיהם נכשלו הם הבינו שיש לארגן לשביתה גם את המפעילים הבודדים ואת הקואופרטיבים, יהודים וערבים. את המגמה הזאת ניסתה תנועת העבודה הציונית למנוע, באמצעות שליטה פוליטית בכלכלה ועידוד פוליטי של הפרדה כלכלית[דרוש מקור]. בסופו של דבר, הייתה זו ההנהגה הציונית שהביאה את הבריטים לוותר על כוונותיהם, כדי למנוע פריצתה של שביתת מסחר כללית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ א. סדומי, כשפח בנזין עלה 34 גא"י, דבר, 18 ביוני 1972
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0