שרגא גורן
 | |||||
| שרגא גורן, מרץ 1952 | |||||
| לידה |
יולי 1897 מקרוב, האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 12 ביוני 1972 (בגיל 74) | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1921 | ||||
| סיעה | מפא"י | ||||
| |||||
| |||||
שרגא גורן (יולי 1897 - 12 ביוני 1972) היה איש ציבור ותעשיין ישראלי. כיהן כחבר הכנסת הראשונה מטעם מפא"י.
גורן נולד בשם פייבוש גורוחובסקי בשנת 1898 במקרוב שבאוקראינה. את לימודיו קיים בחדר ובבית ספר תיכון בקייב, לאחריהם החל בלימודים אקדמאים באוניברסיטת קייב. בשנים אלו החל בפעילות ציונית כחבר תנועת צעירי ציון (משנת 1913), קבוצת "עת לבנות" (משנת 1914 וכחבר מייסד בתנועת דרור (1917). הוא שירת בצבא האדום בתור מנהל מחלקת הגיוס של הארמייה ה-12[1].
בשנת 1920 נישא לאסתר לבית קליאונר.
בשנת 1921 עלה עם רעייתו לארץ ישראל והזוג הצטרף ל"גדוד העבודה". גורן היה חבר הפועל הצעיר, אל מול רוב חברי הגדוד שהיו חברי אחדות העבודה. התנגדותו לנטיות השמאליות של חבריו הביאו לוויכוחים פוליטיים עד שנתבקש לעזוב את הגדוד[1]. גורן עבר לתל אביב בה החל בפעילות ציבורית, כאשר אירגן חבורה של פועלי בניין. גורן המשיך לעבוד במשרד לעבודות ציבוריות ובניין של הסתדרות העובדים הכללית. גורן התקדם והיה מראשי חברת הבת "סולל בונה" ובין מייסדי המרכז לקואופרציה. במסגרת המרכז שימש יו"ר קואופרטיב התחבורה ובשנים 1924–1929 היה מנהל המרכז. כמו כן כיהן גורן כמנכ"ל חברת "תיעוש" והיה שותף, מטעם ההסתדרות והמרכז לקואופרציה, להקמת מפעלים וחברות ברחבי הארץ, בהם הארגז, פלקרמיק, אליאנס ודלק. בשנת 1931 הוביל את שביתת הנהגים היהודית ערבית[2].
בשנת 1937 נבחר כציר לקונגרס הציוני העשרים. לאחר קום המדינה כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י בכנסת הראשונה והיה חבר ועדת הכלכלה וועדת העבודה. בשנת 1958 עמד בראש מפעלי התעשייה של ההסתדרות בעיירות הפיתוח[1].
שרגא גורן היה אחד היוזמים אשר הקימו את "מעונות העובדים" - בית דירות משותף בבעלות דייריו, ואשר נועד לשמש את ציבור העובדים.
רעייתו אסתר הייתה אחת הגננות הראשונות של תל אביב. לזוג נולדו שתי בנות - מיכל וגלה-אביגיל.
קישורים חיצוניים
שרגא גורן, באתר הכנסת - שרגא גורן, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "שרגא גורן (גורחובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1733
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 שרגא הר-גיל, שרגא עשה את שלו, מעריב, 13 בפברואר 1967
- ^ א. סדומי, כשפח בנזין עלה 34 גא"י, דבר, 18 ביוני 1972
