שוה קריתים
שוה קריתים הוא מקום המוזכר בתנ"ך כאתר בו הכו ארבעת המלכים את האימים.
שוה קריתים מוזכר בתנ"ך פעם אחת, בפסוקים[1]: "ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים. ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר."
תרגום ירושלמי מתרגם "וְיַת אֵמְתָנַיָא אִילֵין דְשַׁרְיָין דִבְנוּהָ קַרְתָּא". פירוש אחד לשם הוא שמדובר על "שוה" בסמוך ל, או במחוז קרייתיים[2].
הימצאותו של שוה קריתים בפסוקים בין הם לשעיר, ממקם אותו ככל הנראה בגלעד הדרומי[2], אזור נחלת שבט ראובן[3].
הפייטן יוסף ברבי ניסן חתם את שמו "יוסף ברבי ניסן משוה קריתים". שמואל קליין טען, על פי התרגום הירושלמי, שמדובר על נווה, בדרום סוריה. היו שדחו זיהוי בכך שהניקוד בתרגום ירושלמי הוא אחר ואינו מתייחס לנווה[4] ואחרים כמו יוסף יהלום שחזקו את הזיהוי ודחו את הדחייה[5].
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ה'
- ^ 2.0 2.1 בוסתנאי עודד, אנציקלופדיה מקראית, כרך ז', עמוד 532, ערך: שוה קריתים
- ^ שמעון מנחם לזאר, שכני ארץ ישראל, השרון (עיתון), 1 בינואר 1893
- ^ בנימין לפלר, יוסה (יוסף) בירבי ניסן משוה קריתים: קדושתא לסדר "הנני ממטיר", לשוננו עו (תשע"ד), עמ' 416
- ^ יוסף יהלום, פפירוס פייטני למועדי החורף ומשמעותו לתולדות היישוב בארץ־ישראל בשלהי התקופה הביזנטית, קתדרה 162, טבת תשע"ז, עמוד 10
