שולחן הממתקים בסנאט האמריקאי
שולחן הממתקים הוא מסורת בסנאט של ארצות הברית מאז שנת 1968, לפיה סנטור רפובליקני שיושב ליד הכניסה שומר מגירה מלאה בממתקים עבור חברי הסנאט. הדייר הנוכחי (2022) של שולחן הממתקים הוא הסנטור פט טומי מפנסילבניה.
המנהג התחיל כאשר בשנת 1965 הצטרף לסנאט ג'ורג' מרפי מקליפורניה, ושמר ממתקים על שולחנו כדי להציע לעמיתיו ולעצמו, אף על פי שאסור לאכול ברצפת הסנאט. כשעזב את הסנאט לאחר כהונה של שש שנים, סנאטורים רפובליקנים אחרים המשיכו את המנהג. המסורת המתהווה לא התפרסמה בציבור עד אמצע שנות ה-80, כאשר הסנאטור מוושינגטון סלייד גורטון חשף זאת בהכרזתו כי ישב ליד שולחן הממתקים.[1][2]
סנאטורים שהמשיכו את מסורת שולחן הממתקים כוללים את ג'ון מקיין, הריסון שמיט וריק סנטורום. לאחר שסנטורום עזב את הסנאט ב-2007, שולחן הממתקים תוחזק על ידי מספר סנאטורים לזמן קצר כל אחד, לפני שהסנאטור טומי מפנסילבניה החל את שהותו ב-2015.
היסטוריה
ב-1964 ג'ורג' מרפי מקליפורניה נבחר לסנאטור, ונכנס לתפקיד בשנה שלאחר מכן. למרפי, הייתה חיבה למתוקים. וזמן קצר לאחר הצטרפותו לסנאט, הוא התחיל לשמור ממתקים על שולחנו; ואז, ב-1968, הוא עבר בין שולחנות והגיע למקום בו נמצא כעת שולחן הממתקים. מכיוון שעוד סנאטורים עברו כעת על שולחנו על בסיס יומי, הוא החל להציע את תכולת שולחנו לעמיתיו. סנאטורים שהוזמנו להשתתף בממתקים התחילו לקרוא לשולחן של מרפי "שולחן הממתקים". מרפי הפסיד בבחירות לסנאט של 1970 (אנ'), אך הסנאטורים הבאים המשיכו את המסורת של אספקת ממתקים על שולחנם להנאת הסנאטורים כולם.[3]
הסאנטורים פול פאנין, הריסון שמיט, רוג'ר ג'פסן וסטיב סימס המשיכו את מסורת שולחן הממתקים החדשה, לאחר שהקדנציה האחת של מרפי הסתיימה. פאנין, שמיט וג'פסן סיפקו רק ממתקים קשים, אבל סימס היה הראשונה להחזיק ממתקים שסופקו על ידי "אגודות ממתקים ושוקולד".[4] במהלך כהונתם של סנאטורים אלה, שולחן הממתקים לא היה מקובע למקום מסוים אחד.
דבר מהאמור לעיל לא היה ידוע בציבור עד 1985, אז סלייד גורטון הוציא הודעה לעיתונות שבה נכתב "הוא היה עכשיו הדייר של השולחן הזה וימשיך את המסורות העשירות שהתחיל מרפי". הוא גם ציין את הסנטורים הקודמים שהמשיכו את המסורת.[4]
השיא של תפוצת הממתקים הגיע במהלך עשר השנים שריק סנטורום ישב ליד שולחן הממתקים (1997–2007). בהיותו סנטור מפנסילבניה, הוא מילא את שולחן הממתקים בסוכריות של חברות הממתקים הרשי, Just Born (אנ') (כגון מייק ואייק והוט טמאלס), חברות שיושבות בפנסילבניה. במהלך פרק הזמן הזה, חברת הרשי שלחו בערך שוקולד וממתקים אחרים בשווי 100 פאונד ארבעה פעמים בשנה כדי שסנטורום ימלא את השולחן. כאשר סנטורום לא זכה בבחירה חוזרת במהלך הבחירות לסנאט בארצות הברית ב-2006 (אנ'), חברת הרשי הפסיקו לספק את השוקולדים לשולחן. "היינו שמחים להיות חלק קטן מהמתקת הליכי הקונגרס", אמר קירק סאוויל, דובר חברת הרשי.[5]
בעיות התעוררו לאחר שסנטורום הפסיד בבחירות לסנאט ב-2006, והסנאטור קרייג תומאס החל את כהונתו בשולחן הממתקים. לוויומינג, המדינה אותה ייצג, אין חברים ב"איגוד הקונדיטורים הלאומי" (אנ'), ולכן אין יצרני ממתקים גדולים מספיק כדי לתרום מאות דולרים של ממתקים כדי למלא את השולחן. כללי האתיקה של הסנאט "אוסרים על חברים לקבל מתנות בשווי 100 דולר או יותר בשנה ממקור יחיד",[6] מה שעלול היה להפוך לבעיה אם צורכים כמות גדולה של ממתקים מהשולחן מדי שנה. החריג לכלל זה מאפשר מתנות גדולות יותר של חפצים שנוצרו או מיוצרים במדינה ממנה מגיע הסנאטור, כל עוד הפריטים אינם משמשים בעיקר את הסנאטור וצוותו. זה כדי שהסנטורים יוכלו "להציע למבקרים חטיפים תוצרת בית, כמו מיץ תפוזים של פלורידה או בוטנים של ג'ורג'יה".[7]
כשסוזן סמית', נציגה מאגודת הקונדיטורים הלאומית, נשאלה על כך שתומס אחראי על שולחן הממתקים, "אנו שמחים לספק ממתקים אם יש חברי [איגוד] ... יהיה לנו קשה לעשות את זה עכשיו."[8] בעיות אלה נפתרו על ידי פנייה מעסקי קונדיטוריות ושוקולטירים קטנים ומקומיים רבים בוויומינג שסיפקו כמויות קטנות של ממתקים שחולקו בשולחן.[9]
לאחר פטירתו של תומאס ב-2007, הטיפול בשולחן עבר לג'ורג' וויינוביץ' ולאחר מכן למל מרטינז (אנ'). לשניהם היו כהונות קצרות יחסית. ב-2009, ג'ורג' לה-מייו (אנ'), יורשו של מרטינז, החל לשבת ליד השולחן והיה שם עד שעזב את הסנאט ב-2011. מארק קירק מאילינוי תפס את השולחן מ-2011 עד 2015.
מקום
שולחן הממתקים אינו שולחן ספציפי בלשכת הסנאט, אלא מקום ישיבה מסוים בתוך הלשכה, וכל שולחן שהסנאטור היושב בעמדה זו בוחר להשתמש בו הופך לשולחן הממתקים. מיקומו של השולחן נשאר קבוע לפחות מאז הקונגרס ה-97 (1981–1983), ומקומו הוא ליד הדלת המזרחית של חדר הסנאט. רוב הסנאטורים נכנסים לחדר דרך הדלת הזו, שצמודה למעליות המובילות לאחת התחנות של מערכת הרכבת התחתית הקפיטול של ארצות הברית.[3]
השולחן הוא השולחן הראשון בצד ימין, הצד הרפובליקני, והוא נמצא בשורת השולחנות האחרונה.[3] באופן מסורתי, שולחן הממתקים נמצא תמיד בצד הרפובליקני של לשכת הסנאט ומשמש סנאטור רפובליקני. מאז 2015, השולחן תפוס על ידי סנטור פנסילבניה פט טומיי.
שולחנות ממתקים אחרים
לדמוקרטים יש גם שולחן ממתקים מאז 1985 לפחות. שולחן עבודה על הקיר הקדמי, השייך למזכיר הועידה הדמוקרטית של הסנאט של ארצות הברית, מלא גם הוא בממתקים. מסורת זו החלה "זמן מה מאוחר יותר" משולחן הממתקים הידוע יותר[10]; נשיקות הרשי היו הממתקים הפופולריים ביותר משולחן העבודה הזה במהלך שנות ה-80, ואחריו קרמלים קטנים. ממתקים לשולחן זה משולמים באמצעות "קרן ממתקים" לה תורמים סנאטורים שירצו לקחת חלק בתכולת השולחן. עד שעזב את הסנאט ב-2015, ג'יי רוקפלר היה אחראי על איסוף הכסף ורכישת הממתקים. מסורת זו מוכרת פחות; מאמר מ-2009 טען שאפילו ההיסטוריון של הסנאט של ארצות הברית (אנ') לא יודע הרבה על זה.[11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^
"Secret candy desk puts sugar coating on US Senate business". The Times of Israel. 12 באוקטובר 2021. נבדק ב-1 בנובמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Martin Chalakoski, Candy Desk: One desk in the US Senate Chamber is always filled with candy, thevintagenews, בנובמבר 2017 (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 Richard A. Baker ,Senate Historian, Traditions of the United States Senate, עמ' 12
- ^ 4.0 4.1 , news.google.com
- ^ Colby Itkowitz, Sen. Toomey’s latest role? Senate candy dispenser, The Washington Post, 7 בינואר 2015 (באנגלית)
- ^ Caralyn Esser and Craig Holman, From Subject to Citizen, On Rules, 2016-11-15, עמ' 46–48 doi: 10.1017/9789048531745.009
- ^ Sarah Lueck, In New Senate,The 'Candy Desk'Gets a Kiss-Off, The Wall Street Journal, 5 ביוני 2007
- ^ Jan. 09, 2007, The Politics of Candy, CSP Daily News (באנגלית)
- ^ NOELLE STRAUB Star-Tribune Washington bureau, Sticky solution, Casper Star-Tribune Online (באנגלית)
- ^ Edward M. Kennedy, True Compass: A Memoir, Grand Central Publishing, 2009-12-25, מסת"ב 978-0-446-56421-2. (באנגלית)
- ^ Emily Heil and Elizabeth Brotherton, Heard on the Hill: The Candy Men Can, rollcall, Jan. 20, 2009 (באנגלית) (ארכיון)
