שושלת ג'ין (1115–1234)
שושלת ג'ין (1234-1115) (בכתב סיני: 金 במובן המילולי "של זהב", או 金朝 מבטאים בערך "צין צ'או", בכתב פין-יין:Jīn Cháo), הידועה רשמית כשושלת "ג'ין הגדולה" (דא ג'ין - 大金) הייתה שושלת טונגוסית, אחת השושלות האחרונות שמלכו בסין לפני הפלישה המונגולית. היא שלטה בשנים 1234-1115 בצפון-מזרח סין. השושלת מכונה תכופות "השושלת הג'ורצ'נית" או "ג'ין הג'ורצ'נית", מכיוון שהקיסר המייסד שלה, ג'ין טאי-דזו (1123-1115) ושאר מנהיגיה היו ממוצא ג'ורצ'ני - וניאן. הג'ורצ'נים נחשבים למעין אבות של המנצ'ורים.
הג'ורצ'נים היו עם שעסק בחקלאות, בדיג ובציד בעמק הנהר סונגהואה (סונגרי) ובגדות החלק התחתון של הנהר אמור. הם סבלו מהדיכוי של שושלת ליאו (1125-907) ששלטה בצפון סין ושאילץ אותם לשלם מסים כבדים בסוסים, זהב ודברי ערך אחרים[1]. בהתחלת המאה ה-12 הרים ראש השבט ואן-יאן, אגודה, את דגל המרד של הג'ורצ'נים נגד השושלת ליאו. המרד נמשך כתשע שנים ונהנה מתמיכת שושלת סונג (1279-960) ששלטה מדרום לאימפרייה ליאו ובירתה הייתה קאיפנג.[2] השושלת ג'ין קמה בעקבות ניצחון המרד של טאי-דזו נגד שושלת ליאו. אחרי שנת 1125 נהדפו קיסרי ליאו אל האזורים המערביים של סין, בהם נודעו כ"ליאו המערביים". אחרי שניצחו את ליאו, מנהיגי שושלת ג'ין יצאו למלחמת מאה שנה נגד שושלת סונג שהייתה בהתחלה בת בריתם וששלטה בדרום סין. בעת שלטונם, אימצו הג'ורצ'נים של ג'ין את המנהגים הסיניים ואף ביצרו את החומה הסינית הגדולה נגד האיום המונגולי. בימי השושלות ג'ין וסונג היו לסינים הישגים בתחום התרבות והטכנולוגיה, כגון פיתוח אבק השרפה ותחיית הקונפוציאניזם. אמפריית ג'ין התפשטה בין מנצקוריה בצפון ועד נהר הואי בדרום.[2] בשנת 1234 נפלה הממלכה של שושלת ג'ין תחת מכות המכבש של המונגולים.
היסטוריה
מלחמות ג'ין-סונג
השושלת ז'ין הוקמה בשנת 1115 באזורים ג'ילין וחיילונגג'יאנג של ימינו על ידי אגודה, ראש השבט ואניאן מקרב הג'ורצ'נים. לפי המסורת, היה אגודה צאצא של חנפו. אגודה העניק לממלכתו החדשה את השם הסיני ג'ין, לפי משמעות השם הג'רצ'ני של הנהר אצו'והו, כלומר "זהב". נהר זה, שנקרא לימים אשי הוא יובל של הנהר סונגהואה, ממזרח לחרבין.
יריביהם הראשונים של ג'ורצ'נים היו בני קיטאן ושושלת הקיסרים שלהם ליאו, שלטו במונגוליה, בצפון-מזרחה ובצפונה של סין. הם דיכאו את הג'ורצ'נים וגבו מהם מסים כבדים מנשוא. בשנת 1115 הרים אגודה את דגל המרד של הג'ורצ'נים ובשנת 1121 כרת ברית שנודעה כ"ברית דרך הים" עם הסינים האן מממלכת סונג הצפונית וביחד איתם פלש לשטחי אימפריית ליאו.אגודה הכריז עצמו קיסק תחת השם הדתי ג'ין טאי-דזו. בעוד שצבאות סונג כשלו, הג'ורצ'נים צלחו וחברו לקראה-קיטאי ותוך כדי כך הדפו את אנשי ליאו מערבה.
בשנת 1125 אחרי מותו של טאי-דזו, שושלת ג'ין ביטלה את בריתה עם שושולת סונג ופלשה לצפון סין. כשתבעו מנהיגי סונג את דרומה של אימפריית ליאו, שבה חיו סינים האן, המקומיים שחיו עד אז תחת שלטון ליאו התנגדו בחריפות. לעומת זאת כשבאו הג'ורצ'נים, הסינים האן נמנעו מכל התנגדות ומסרו לידיהם את הבירה הדרומית של ליאו, יאנג'ינג, בייג'ינג של ימינו.הג'ורצ'נים נהנו מתמיכתם של האצולה האן בייג'ינג. הסינים האן ששיתפו בעבר פעולה עם קיסרי ליאו, ידעו ששולת סונג ועינת להם. היו סינים האן שערקו אל הג'ורצ'נים מממלכת סונג עצמה. ב-9 בינואר 1127 כוחות ג'ין שדדו את ביאנג'ינג - קאיפנג של ימינו - בירת סונג הצפונית - ולקחו בשבי את הקיסר צ'ין דזונג ואת אביו הקיסר הוי דזונג שהתפטר קודם לכן אחוז בהלה. אחרי נפילת העיר ביאנג'ינג, חלק מהנהגת סונג בראשות הנסיך קאו דזונג נמלטה דרומה וניהלו שם ממלכה הידועה כסונג הדרומית. הם נחמו נגד ג'ין במשך עשור. בשנת 1141 הם חתמו עם שושלת ג'ין את הסכם שאושינג. שה היה הסכם שלום לפיו ויתרה ממלכת סונג על כל השטחים מצפון לנהר הואי והסכימה להוצאה להורג של הגנרל שלה, הפטריוט יואה פיי. ההסכם אושרר ב-1 באוקטובר 1142 כששליח של שושולת ג'ין ביקר בחצר סונג.
ההגירה דרומה
אחרי כיבוש צפון סין, עברה שושלת ג'ין תהליך של סיניזציה.כשלושה מיליון פולשים, מחציתם ג'ורצ'נים, עברו דרומה אל צפון סין לאורך שני עשורים ומיעוט זה שלט על 30 מיליון אנשים, רוב רובם סינים. לג'ורצ'נים הוקצבו אדמות והם אורגנו ביחידות צבאיות תורשתיות. 300 משקי בית היוו "מוקה" (פלוגה) ואילו 7-10 "מוקה" הרכיבו "מנג-אן" גדוד. ג'ורצ'נים רבים נשוא נשים סיניות האן, אף-על-פי שהאיסור על האצילים הג'ורצ'נים לשאת נשים האן לא בוטל אלא בשנת 1191. אחרי מות הקיסר טאי-זונג בשנת 1135, שלושת הקיסרים הבאים היו נכדים של ג'ין טאי-זו, דרך שלושה מבנים. הקיסר שיזונג (1149-1135) נועד כמלומד שעיין את הספרות הסינית הקלאסית וכתב שירה בסינית. הוא אימץ את מוסורת האן, אך אייש את התפקידים הבכירים בממלכה על ידי אצילים ג'ורצ'נם. מאוחר יותר בחייו, התמכר שיזונג לטיפה המרה והוציא להורג פקידים בכירים רבים שהעזו למתוח עליו בקורת. הוא גם כן הורה על רציחתם של בכירים מקרב ג'ורצ'ן שהתנגדו לו, גם בקרב השבט המוביל ואניאן. ב-1149 הוא עצמו נרצח על ידי קושרים מקרב האצילים וקרובי משפחתו. הוא הוחלף על ידי בן דודו,ואניאן ליאנג. בגלל אכזריותו בפנים הממלכה ומחוצה לה, אחרי מותו נמחק שמו של וניאן ליאנג מרשימת הקיסרים. והכרוניקנים נהגו לכנות אותו בשם "הנסיך של חאילינג"
המרידות בצפון
עם עלייתו לכס המלכות בדרך בלתי חוקית, שאף ואניאן ליאנג להשיג לגטימציה לשלטונו כקיסר סין. ב-1153 הוא העביר את בירת ממלכתו מנפת הוינינג (דרומה של חרבין של ימינו) אל הבירה לשעבר של אימפריית ליאו, יאנג'ינג (בייג'ינג). כעבור 4 שנים, ב-1157 על מנת להנציח את העברת הבירה באופן ממשי, הוא הרס את בתי האצילים בנפת הוינינג. כמו כן שיקם את בירת אימפריית סונג לשעבר, ביאנג'ינג (קאיפנג) שניזוקה ב-[1127 והפכה אותה לבירה הדרומית של ממלכתו.
מתוך ניסיון לדכא כל אפשרות על מרד, הוציא ואניאן ליאנג להורג 155 נסיכים. מתוך שאיפה להשתלט על סין כולה, בשנת 1161 הוא תקף את מדינת סונג הדרומית.אולם, בינתיים, הוא נאלץ לעמוד בפני שתי התקוממויות פנימיות בו זמניות:אחת בשאנגג'ינג, נחלה ג'ורצ'נית ותיקה, בראשות בן דוד של הקיסר,ואניאן יונג, ושנייה של שבטי קיטאן. ואניאן ליאנג נאלץ לסגת עם כוחותיו מדרום סין כדי לדכא את המרידות. צבאותיו נחלו תבוסות מידי כוחות סונג בקרב קאישי וקרב טאנגדאו.לבסוף, בעקבות תבוסות אלה, נרצח הקיסר על ידי גנרלים שלו בדצמבר 1161. גם בנו ויורשו נרצח בעיר הבירה.
על אף שהוכתר לקיסר תחת השם שיזונג באוקטובר 1162,לא הוכר מעמדו של ואניאן יונג בראש הממלכה עד שלא נרצח יורשו של ואניאן ליאנג. לקח עד שנת 1164 לדכא גם את המרד של בני קיטאן. סוסיהם הוחרמו והם נאלצו ללהתחיל לעסוק בחקלאות. עם זאת כמה יחידות פרשים קיטאן ושי צורפו לצבא ג'ין. מכיוון שההתקוממויות הפנימית החלישו מאד את יכולתה של שושלת ג'ין להילחם בשושלת סונג, החלו החצר ג'ין והקיסר שיזונג במשא ומתן על שלום. בשנת 1164 נחתם הסכם לונגשינג והוא כובד למשך 40 שנה.
בשנות ה-1180 המוקדמות הסדיר הקיסר שיזונג מחדש 200 יחידות "מנג אן" על מנת להסיר מסים מופרזים ולקח אמצעים לעידוד את החקלאות. אימפריית ג'ין הגיע לשגשוג וברשותה היה לה מלאי עודף של תבואה. על אף היותו בקיא בסינית הקלאסית, קידם הקיסר שינזונג את השפה והתרסות הג'ורצ'נית. ספרים רבים מהקלאסיקה הסינית תורגמו לשפת ג'ורצ'ן. נוסדה אקדמיה קסירית ג'ורצ'נית והמבחנים הרשמיים התחילו להתנהל בג'ורצ'נית. שלטונו של שיזונג נשאר בזיכרון הקולקטיבי כזמן של שלום ושגשוג והקיסר הושווה לשליטים אגדיים יאו ושון.
נכדו של שיזונג, הקיסר ז'אנגדונג (1208-1189) הוקיר גם הוא את המסורות ג'ורצ'ן, אבל התעמק בתרבות הסינית האן ונשא לאישה סינית האן. בשנת 1201 הוא חוקק קובץ חוקים שהתבסס במידה רבה על חוקי טאנג. ב-1207 ניסתה שושלת סונג לפלוש צפונה אך כוחותיה נהדפו החותה על ידי צבא ג'ין.בהסכם שלום שנחתם בהמשך, נאלצה שושלת סונג לשלם לאימפריית ג'ין מס שנתי גבוה ולערוף את ראשו של האן טואו-ז'ו, ראש הסיעה הניצית בחצר הקיסרית סונג.
נפילת שושלת ג'ין. הכיבוש המונגולי
החל מן מתחילת המאה ה-13 נמצאה שושלת ג'ין תחת לחצים הולכים וגוברים בצפון מצד המונגולים. בשנת 1205 נמנהיג המונגולי ג'ינגיס ח'אן הוביל את המונגולים לראשונה אל שטחי שיה המערביים וכעבור 4 שנים שדד אותם. ב-1211 פלשו כ-50,000 פרשים מונגולים לאימפריית ג'ין והתחילו לגייס לשורותיהם גם מורדים קיטאנים וג'ורצ'נים. הצבא ג'ין מנה כחצי מיליון לוחמים עם 150,000 פרשים ובכל זאת נטש את "הבירה המערבית" דאטונג.(ראו קרב יהולינג). בשנה הבאה פשטו המונגולים צפונה ושדדו את "הבירה המזרחית" של ג'ין וב-1213 צרו על הבירה המרכזית,ג'ונג דואו או יאנצ'ין, בייג'ינג של ימינו. ב-1214 הסכימו שליטי ג'ין להסכם משפיל אך שמרו לעצמם את עיר הבירה. עם זאת באותו קיץ נטש הקיסר שואנזונג את הבירה המרכזית והעתיק אותה רשמית ל"בירה הדרומית" קאיפנג. כל האזור מצפון לנהר הצהוב נפל בידי המונגולים. ב-1216 המחנה הניצי בחצר ג'ין שיכנע את הקיסר שואנזונג לתקוף את שושולת סונג, אך לבסוף ב-1219 הצבא של שושלת ג'ין ובס בדיוק באותו מקום על גדות הנהר יאנגצה, שבו נוצח ואניאן ליאנג ב-1161. השושלת סונג לא הצליחה לנהל מלחמה בשתי חזיתות בעת ובעונה אחת. יתרה מזו במאבק הירושה על הכתר ניצח איזונג. הקיסר החדש מיהל לסיים את המלחמה ולשוב לעיר הבירה. הוא עשה שלום עם השכנים טנגוטים מממלכת שיה המערבית שהיו בני ברית של המונגולים.
משטר השושלת ג'ין שהתבסס על התיישבות צבאית ששיעבדה את המקומיים השניא את עצמו על האוכלוסייה.את אחוזותיהם עיבדו באמצעות עבודת המקומיים. אדמות נרחבות הופקעו כדי להפוך למרעה או לשמורות ציד. פרחה גם העבדות. לכל משפחה של איש צבא היו 1-2 עבדים, ולמשפחות האצילים מאה עבדים ויותר מקרב המקומיים. האיכרים גויסו בכוח לצבא והוכרחו לצייד את עצמם בציוד צבאי ומזון בכוחות עצמם. לעיתים אולצו לשרת בצבא למשך עשר שנים.
הרבה סינים האן וקיטאנים עקרו לשורות המונגולים כדי להילחם בקיסרי ג'ין. שני מנהיגים סינים האן, שי טיאן-זה וליו היימה ושיאו ג'אלה הקיטאני ערקו ופיקדו בהתחלה על שלושה טומנים בצבא המונגולי. ליו היימה ושי טיאנזה שירתו את יורשו של ג'נגיס חאן, אוגדיי חאן. הם פיקדו על צבאות שלחמו נגד השיה המערביים בשם החאן המונגולי. בסופו של דבר נוצרו 4 טומנים האן בפיקודם של ז'אנג לואו, יאן שי, שי טיאנ זה וליו היימה וכן 3 טומנים קיטאנים, בפיקודם של הגנרלים הקיטאנים שימו בידיאר, טאבויר, ושיאו ז'ונגשי, כשבכל טומן 10,000 לוחמים.
קיסרי שושלת ג'ין (1125–1234)
| שם המקדש של הקיסר | שם לאחר מותו | שם בלידה | שנות שלטון | סיסמאות השלטון |
|---|---|---|---|---|
| טאי זו Taizu 太祖 |
ואניאן אגודה 完顏阿骨打 Wányán Āgǔdǎ |
1115–1123 | שואו גוו Shōuguó 收國 1115–1116 טיין פו Tiānfǔ 天輔 1117–1123 | |
| טאי דזונג Taizong 太宗 |
ואניאן ווצ'ימאי 完顏吳乞買 Wányán Wúqǐmǎi או ואניאן שנג 完顏晟 Wányán Shèng
|
1123–1134 | טיאן חְװֵי Tiānhuì 天會 1123–1134 | |
| שׂי דזונג Xizong 熙宗 | ואניאן חה לה 完顏合剌 Wányán Hélá או ואניאן דן 完顏亶 ányán Dǎn |
1135–1149 | טיאן חווי Tiānhuì 天會 1135–1138 טיאן ג'ואן Tiānjuàn 天眷 1138–1141 | |
| — | האילינג וואנג 海陵王 Hǎilíng Wáng | ואניאן ליאנג 完顏亮 Wányán Liàng | 1149–1161 | טיאן דה Tiāndé 天德 1149–1153 ג'ן יואן Zhènyuán 貞元 1153–1156 |
| שי דזונג Shizong 世宗 | ואניאן יונג 完顏雍 Wányán Yōng | 1161–1189 | דה דינג Dàdìng 大定 1161–1189 | |
| ג'יאנג דזונג 章宗 Zhangzong |
ואניאן ג'ינג 完顏璟 Wanyan Jing |
1190–1208 | מינג צ'אנג Míngchāng 明昌 1190–1196 צ'נג אן Chéng'ān 承安 1196–1200 טאי חה 泰和 Tàihé 1200–1208 | |
| — | וויישאו ואנג (衛紹王 Wèishào Wáng) או וויי ואנג (衛王 Wèiwáng) | ואניאן יונגג'י 完顏永濟 Wányán Yǒngjì | 1209–1213 | דה אן Dà'ān 大安 1209–1212 צ'ונג צ'ינג Chóngqìng 崇慶 1212–1213 ג'ינינג Zhìníng 至寧 1213 |
| שׂואנג דזונג Xuanzong 宣宗 |
ואניאן שׂון 完顏珣 Wányán Xún | 1213–1223 | ג'ן יואו Zhēnyòu 貞祐 1213–1217 שׂינג דינג Xīngdìng 興定 1217–1222 יואן גואנג Yuánguāng 元光 1222–1223 | |
| אי דזונג Aizong 哀宗 | Wanyan Shouxu ואניאן שואו שׂו 完顏守緒 Wányán Shǒuxù | 1224–1234 | ג'נג דה Zhèngdà 正大 1224–1232 קאי שׂינג Kāixīng 開興 1232 1232 טיאן שׂינג Tiānxīng 天興 1232–1234 | |
| — | מו די Modi 末帝 | ונאיאן צ'נגלין 完顏承麟 Wányán Chénglín | 1234 | — |
לקריאה נוספת
- Chi Min-tung An Outline History of China, Foreign Languages Press, Beijing 1958
- David Sneath, Christopher Kaplonsky (ed)- The History of Mongolia, vol,1 The Pre-Chinggisid Era- Chinggis Khan and the Mongol Empire, Globar Oriental Ltd, Folkstone, Kent 2010
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
