שחר מרקוס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שחר מרקוס
Shahar Marcus.jpg
תאריך לידה 13 במאי 1971
מקום לידה פתח תקווה
לאום יהודי, ישראלי
תחום יצירה מיצג, אמנות חזותית
וידאו ארט, תחריט, הדפס
השפעה מ תמר רבן, דני זקהיים, פיטר גרינוויי, ביל ויולה, מרסל דושאן, חזי לסקלי, וים ונדרס.

שחר מרקוס (נולד ב-13 במאי 1971) הוא אמן מיצג ווידאו ארט ישראלי.

ביוגרפיה

מרקוס נולד בפתח תקווה. בשנת 1997 סיים תואר ראשון בבלשנות, ובשנת 2004 סיים תואר שני בתולדות האמנות, שניהם מטעם אוניברסיטת תל אביב.

מפגש עם עבודותיה של אמנית המיצג, תמר רבן, שינה את כיוון הפעילות של מרקוס, שהיה עד לאותו הרגע אקדמי, וממחשבה על דוקטורט, הוא הצטרף לצוות שעבד עם רבן על יצירה עבור פסטיבל ישראל[1].

בראיון למיכל וילצקי, מרקוס ציין כי האמן המשפיע עליו ביותר הוא דני זקהיים וכי יש ביניהם מעין קשר מיסטי הקשור, בין היתר, לעובדה כי שניהם נולדו ב-13 במאי בהפרש של 13 שנים[1].

מרקוס הוא אמן הלוקח חלק פיזי ביצירותיו וידוע בנטייתו למיצגים קיצוניים.[1]. הילה שקולניק ברנר תיארה את יצירותיו כמיצגים "חושיים, חושניים וצבעוניים - מאופיינים באסתטיקה מובחנת מאוד, וגם בלוטות הטעם של הצופים משתתפות בחוויה, שאינה רק ויזואלית."[2]

מוטיב מרכזי ביצירותיו של מרקוס הוא ההתעסקות עם אוכל, אליו הוא מתייחס כאל המשכיות של הגוף.[2]. מרקוס מעיד כי ביצירותיו הוא מדגיש את הקשר בין אוכל למצב גופני תודעתי המטעין את החומר הפיזי במושגים של מנטליות ותרבותיות.

מרקוס חי ועובד בתל אביב.

עבודתו

תערוכת יחיד

ב-2017 הציג מרקוס תערוכה בשם "דפוס עצמי" שעסקה בשאלה "האם יש גבול לכמות השכפולים שהאמן יכול לייצר מעצמו?". בתערוכה הוצגו יצירות הוידיאו ארט והפרפורמנס לצד דימויים קפואים שלהם באמצעות טכניקת ההדפס. בווידיאו "קפיצה של אמונה", (Leap of faith), אנו רואים את האומן לבוש בחליפה, מבט דרמטי על פניו, מתעתד לקפוץ מן החלון. הקפיצה שבתחילה נראית דרמטית, הופכת למגוחכת, וההקפאה הופכת מאקט של הצלה קולנועית של הרגע הדרמטי לאמירה על האמנות. האמן מציג ביטוי בעל חשיבות ובעל משמעות של הפעולה עצמה, הפעולה האמנותית של הגוף המציג לא רק את מדיום הצילום, אלא את הגיחוך שבאשליית הצילום.. בעבודותיו השונות משתמש מרקוס בגופו ככלי פעיל. התוצאה מתאפיינת במתח הנע בין חשיבות עצמית ובין הומור עצמי. כשחקן ראשי המחליף זהויות מבטא את שאיפתו לברוא עצמו כל פעם מחדש. דרך הווידיאו וההדפס הוא משכפל עצמו ואת דמותו שוב ושוב במידת מה בביקורתיות ובסרקזם הן על עצמו והן על האדם בחברה המודרנית והמרוץ האין סופי להגשמה עצמית, התשוקה לזכות בתהילה לצד הפחד מכישלון והפחד מביקורת.[3]

הטיפול בנושאים של זיכרון והנצחה, ובמושגים של גבורה, מאבק וניצחון וההתייחסות לסמלים תרבותיים, לצד העיסוק במעמדו של האמן, הגיבור, וזה המבקש להותיר חותם בשדה האמנות חוזרים ומופיעים בעבודותיו של מרקוס.

בעבודה "סביח" מבצע מרקוס מחווה לאופן עבודתו של האמן ג‘קסון פולוק כשהוא זורה רטבים, וחלקי מזון על גבי פיתה ענקית, כפי שפולוק מצולם לא פעם בשעת עבודתו.

תערוכה קבוצתית

ב-2011 השתתף מרקוס בתערוכה קבוצתית שהתקיימה בגלריה דנה שביד מרדכי.[4] בתערוכה נבדק הקשר בין מעשה ה"תפירה" למעשה ההנצחה, אמנים הוזמנו להגיב למקום ולתכנים שהמקום מעלה בהם. חיבור שבין ההיסטוריה הטעונה של הקיבוץ, לשאלות של זיכרון, הנצחה, וגבורה. בתערכוה מציג מרקוס את העבודה עבודת הווידיאו "3,2,1 דג מלוח" מרקוס מבקש בעזרת משחק הילדים לבחון את מעמדם של המיתוס ושל הגיבור. בעבודה הוא מציב את דמותו השטוחה ועשויה מקרטון כבשה הקרב, לבושה במדים אפורים - ספק מדי חייל מתקופת מלחמת העולם השנייה או פלמחניק מימי קום המדינה ספק מדי עבודה. מרקוס, כמו הגיבורים, מנסה להידמות לגיבור ולעיתים מטפח את מיתוס הגבורה שהם מייצגים ואת אתרי הזיכרון שהותירו אחריהם. בהופעתו כדמות קרטון חותר אולי להפוך למיתוס בעצמו, אולי לזכות במקום של נצח בשדה האמנות המקומי, זו דרכו להתמודד בדרך הומוריסטית ומלאת אירוניה עם המיתוסים התרבותיים, לטפל בסטריאוטיפים צבאיים ומיליטריסטיים בתרבות הישראלית. מרקוס מופיע בו זמנית בכל התפקידים: גיבור נערץ ופועל פשוט, מפקד תוקף וחייל מתגונן ובעיקר - אמן יוצר.[4] הדיון שהתפתח במהלךהתערוכה הבהיר עד כמה רלוונטית שאלת שימור המורשת ושימור הערכים והמיתוסים וכיצד ניתן להעביר ולהנחיל את הערכים גם לדור הצעיר.[4]

גלריה

השכלה

פרסים

יצירות

  • soak - ‏ (2003 ארט פוקוס 4) מיצג בו מרקוס שכב במיכל דמוי אקווריום ומעליו שולחן עם שחקנים בדמות סועדים בתלבושות רוסיות מהמאה ה-18. במרכז השולחן ערימת תפוזים. במהלך המיצג השחקנים סחטו מיץ מהתפוזים שנזל ישירות על גופו.
  • דחיקת נקודת השיווי - (2004) מיצג שיתופי עם נועה הימן. בו מרקוס והימן מחוברים אל מתקן במרכזו קערה ענקית ובה דגים השוחים במים. מקור האוויר שלהם הוא צינור הנמצא בקרקעית הקערה. כך שהם יכולים לנשום, רק במצב בו לדגים אין מים. המיצג בודק את השליטה בהתמודדות עם מגבלות הנשימה.
  • דינמו - (2006 אמנות הארץ) מיצג העוסק בהישגיות וחומריות כערך[7]. בו מרקוס רץ על מסילת כושר אל מול מאוורר המופעל בעזרת מנוע המוצמד אל גופו ומדי פעם הוא יכול לנוח מול המאוורר וליהנות מהרוח שהפיקה ריצתו שלו.
  • נצח דק - (גלריית החדר 2007) מיצג העוסק בהנצחה, במהלכו מרקוס יישוב על כסא עשוי מעץ כששחקנים הלבושים בבגדי חוקרי מעבדה, מחממים תבניות מלאות במלח ומניחים אותן מתחת לכפות רגליו, ולמעשה מייצרים הטבעה שלהן במלח.
  • "Que Sera Sera" - ‏ (2011) מיצב ברחוב גורדון, תל אביב-יפו במסגרת אירועי "אוהבים אמנות עושים אמנות".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 מיכל וילצקי‏, האמן 17: שחר מרקוס, באתר וואלה! NEWS‏, 7 ביוני 2007
  2. 2.0 2.1 הילה שקולניק ברנר, עכבר העיר אונליין, "ערפול 7", ביאנלה למיצג, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2009
  3. שקד שמיר, מתוך קטלוג התערוכה: שחר מרקוס: דפוס עצמי, מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה, ‏2017
  4. 4.0 4.1 4.2 רווית הררי, מתוך קטלוג התערוכה: קו התפר ופועל ההנצחה, שחר מרקוס, תערוכה קבוצתית, גלריה לאמנות, קיבוץ יד מרדכי, ‏2011
  5. דנה גילרמן, פרסי משרד התרבות לאמן צעיר, אמן-מורה ואמנים בקהילה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2006
  6. שני פישר‏, הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 27 במרץ 2008
  7. אמנות הארץ חמסה, 22 באוקטובר 2006, באתר אימגו
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0