שיחה:איסור אכילת שרצים/ארכיון
חעצקל לכבוד שבת לאחר ברכת השלום, אודה לך על הבאת מקור למה שכתבת שביטול איסור כשאינו מתכוון לבטל את האיסור מותר רק כאשר יש אפשרות שהתולעים יפרשו קודם הטחינה. עם סגולה (שיחה) 20:43, 15 במאי 2018 (IDT)
- המקור בשולחן ערוך שצויין שם, בתרומת הדשן שהוא מקור הדברים, ובנו"כ השו"ע.--חעצקל לכבוד שבת (שיחה) 08:41, 17 במאי 2018 (IDT)
- הרב חעצקל לכבוד שבת היקר, נראה לי שזה לא מדויק. קודם כל בשלחן ערוך סעיף יג שאליו מפנה המקור בהערת שוליים כתוב רק על דבש, והמקור הוא מאורחות חיים. ובדבש מותר אפילו שודאי נפלט טעם מהנמלים, וכמו שביאר בשו"ת רבי עקיבא איגר חלק א סימן עז, שכיון שעיקר כוונתו להפריד את הנמלים, מיקרי אין כוונתו לבטל באופן מוחלט. ואמנם יתכן שהתרומת הדשן התיר באופן של טחינה רק כשספק שמא יפרשו קודם הטחינה, אבל זה בגלל שנקרא קצת כוונתו לבטל, מכיון שסוף סוף השרצים נשארים מעורבים, וכמו שביאר בשו"ת רעק"א שם. וראה שם שמסתפק שאולי גם התרומת הדשן מתיר באין כוונתו לבטל לחוד, ואין להוכיח מהש"ך להיפך, עיין שם (אצטט בהמשך). אז לטעמי, החידוש העיקרי הוא הדין בדבש, שמתירים אע"פ שמבטל בודאי, וזה גם מה שכתוב בשלחן ערוך שלשם הפנתה ההערה. ואם ברצונך להוסיף שבאופן של טחינה יתכן שיש להתיר רק במקרה של ספק (זה רק ספק, כי רעק"א מסתפק בזה), היה כדאי שתוסיף גם את האופן הזה, ולא למחוק את האופן הראשון המחודש והמעניין יותר, וגם בכל מקרה, יש לתקן את המראה מקום ולשלוח לשלחן ערוך בסעיף יד ולתרומת הדשן ולא לשלחן ערוך בסימן פד סעיף יג, שכאמור התיר בדבש גם כשמבטל את טעם הנמלים בודאי (עכ"פ להבנת רעק"א ועוד פוסקים), בפרט שהדבר מאוד יבלבל את מי שירצה לראות את מקור הדברים.
והנה במ"ש דהתה"ד מיקל רק מכח תרתי למעליותא אינו הכרח, דשפיר י"ל דמיקל מחד טעמא לחוד, דספק תערובות לחוד, ואין כוונתו לבטל לחוד מהני, ומה דהוכחנו מתערובות בב"ח וכדומה יש לדחות ולחלק, דוקא באיסור המעורב בלי ניכר ועל כל חד איכא לספוקי שזה איסור, א"כ נקרא על הכל שם איסור, ואין כאן עוד מקום לתקן ההיתר, דהכל מקרי תיקון לאסור, ושאני בדבש דההיתר עומד בפני עצמו דהיינו הדבש, והנמלים בפני עצמו אלא דקשה לבררם, בזה אמרינן דכוונתו רק לתקן דבש דכולו היתר, והכי נמי בחיטים המתולעים דהם בעצמותם אף המתולעים הקליפה החיצונה היתר ועומד בפני עצמו, אלא דמונח בו תולע והוא האיסור, בזה אמרינן דמתקן ההיתר, דהיינו החיטין דעדיין היתר. והנה מדברי הש"כ אין הכרע לכאן ולכאן, דממ"ש (בס"ק מ') אף בלא אפרכסת מותר אין ראי' דמתירין משום אין כוונתו לבטל לחוד, די"ל דכוונת הש"כ דהוי ספק אם נתערב בו איסור דשמא אחר הבירור לא נשארו עוד מהנקובים, וגם בהיפוך מדברי הש"כ (ס"ק ל"ט) דבמתולעים ברוב בענין דא"א לברו', אין ראיה דבעי תרתי לטיבותא מש"ה בלא בירור כיון דודאי יש שם מתולעים לא מהני אין כוונתו לבטל לחוד, דז"א דהא עדיין יקשה, דמ"מ עכ"פ ברחיים שיש לו אפרכסת לשתרי, דהוי ס' אם נתערב בו איסור שמא ברחו ויצאו לחוץ וכנ"ל, אע"כ צ"ל דכוונת הש"כ דשמא אין כאן ביטול דליכא ס', וא"כ אין ראיה לומר דאין כוונתו לבטל לחוד לא מהני.
עד כאן מלשון שו"ת רעק"א הנ"ל. עם סגולה (שיחה) 09:29, 17 במאי 2018 (IDT)
- אכן רעק"א נסתפק בכוונת הש"ך, אבל בודאי מידי ספק לא יצא, וגם הפר"ח ס"ק מ' ובפמ"ג במ"ז ס"ק יט' ובש"ד ס"ק לג' לד' ובט"ז סי' קלז' ס"ק ד' סוברים שהתרוה"ד תרי טעמי קאמר. ומה שכתבת שזה משום שמתכוין קצת לבטל כי השרצים מעורבים, הלא בזה מיירי גם המכלול, כשטוחן והשרצים מעורבים, ולא מיירי בדבש. ולכן באמת כדאי להביא ב' השיטות.--חעצקל לכבוד שבת (שיחה) 09:58, 17 במאי 2018 (IDT)
ביטול ברוב
שמעתי מהרב אשר וויס בסדרת שיעורים הנושא שאין לומר שתולעים בפירות בטלים מהתורה (כדין בריה שאינה בטלה מדרבנן) וסתםדבריו ולא פירש. ונראה שכוונתו כיון שאפשר להכירה לא שייך ביטול כלל. וכותב הערך נראה ששגה בזה. שכתב שבטלה ברוב ובששים. (גם יש מחלוקת אם יש דין בריה בתולעים הנולדים במחובר ילקוט יוסף) וכן סתמות כל הפוסקים שהחשיבו את הנושא לספק דאורייתא בכל מקום. והרי ע"פ רוב איירי ביש ששים ולפחות רוב |!.--אליצור (שיחה) 16:01, 26 באוגוסט 2018 (IDT)