שיחה:תגובת ערביי ארץ ישראל לעליית הנאצים ולשואה
הנושא של לחימה "נגד" הנאצים. 1. לא מפריך העובדה של אהדה ערבית גורפת לנאצים, המניע העיקרי היה כלכלי אפילו לדעת מוסטפה עבאסי, (2) הפרויקט היה בעצם פרויקט יהודי ששילמו בכדי שערבים יתגייסו - מחמת המכסות שהבריטים שמו על יהודים. (3) הרוב ערקו לאחר מיכן, רבים על נשקם
הנושא של לחימה "נגד" הנאצים. 1. לא מפריך העובדה של אהדה ערבית גורפת לנאצים, המניע העיקרי היה כלכלי אפילו לדעת מוסטפה עבאסי, (2) הפרויקט היה בעצם פרויקט יהודי ששילמו בכדי שערבים יתגייסו - מחמת המכסות שהבריטים שמו על יהודים. (3) הרוב ערקו לאחר מיכן, רבים על נשקם. חוץ מהמקורות שצורפו. הנה כמה קטעים, גם בנוסף שבערך.
כ-27,000 עד 30,000 יהודים התגייסו לצבא הבריטי לעומת 9,000 ערבים - שילוב של ירדנים ופלסטינים, שיעור יחסי גבוה פי חמישה עד שישה. בעוד שערבים הצטרפו בעיקר מסיבות כלכליות[1], גיוסם היה במידה רבה פרויקט שנתמך על ידי יהודים; ההנהגה היהודית מימנה תמריצים למתנדבים ערבים למלא את מכסות השוויון הבריטיות ולהבטיח הקמת גדוד יהודי.[2] עם זאת, ברגע שהתברר שהגרמנים עשויים לעבור דרך מצרים ולהגיע לפלסטין באביב 1942, הערבים החליפו צד[3]. כ-78% מהמתנדבים הערבים עזבו את הצבא הבריטי, ולעתים קרובות גנבו נשק כדי לעזור לגרמנים להילחם ביהודים כשיגיע הזמן. בנוסף, סקר משנת 1941 מראה כי 88% מהערבים הפלסטינים תמכו בגרמניה הנאצית, בעוד שרק 9% תמכו במנדט הבריטי. אלו עובדות![4]
- ↑ When Palestinian Arabs and Jews fought the Nazis side by side. JPost, June 19, 2019. "Abbasi notes that economic motives were the deciding factor for the majority.
- ↑ Palestinian Arab Volunteers in the British Army in WWII: A Reality Check. By Col (Res.) Dr. Raphael G. Bouchnik-Chen. Besa Center, December 9, 2019.
- ↑ יד ושם: אוסף מחקרים, כרכים 35-36 (2007), עמ' 111[1]
- ↑ Nakba was result of Palestinians backing Nazis during WWII. Ynet. Ben-Dror Yemini. Ynet. May 15, 2022
מלמן, ק., קופרס, מ. (2010). פלסטין הנאצית: התוכניות להשמדת היהודים בארץ ישראל. בריטניה: הוצאת אניגמה, עמ' 139:
[2]
ב-1943, 8,000 ערבים - 7,000 מארץ ישראל - ערקו עם נשקם וירדו למסתור, על מנת שיוכלו להצטרף לכוחותיו של רומל לאחר הפלישה המיוחלת.
חיים ווייצמן, "תפקידה של ארץ־ישראל בפתרון הבעיה היהודית" (1942) עמ' 11:
'עם פרוץ המלחמה עמדו כל הגברים היהודים שבארץ ישראל והציעו עצמם לשרות המלחמה. רבים מהם היו בעלי נסיון ובקיאות רבה בארץ. כן אפשר היה למצוא בארץ סיוע טכני ותעשיתי, וגם אלה הוצעו. אולם התלהבותם של היהודים נתקהתה כלשהו בשל הנימוסיות הצוננת שבה נתקבלה נכונותם לשרות. אמנם רשות ניתנה להם להרשם במספר מצומצם בצבא הבריטי, אך -- במדה שהדבר נוגע ליחידות לוחמות -- רק במספר שוה למתנדבים הערבים, ואלה לא נטו ביותר להתגייס.
זאב פון־וייזל, "תשעים־ושניים ימי מעצר וצום: יומן אסיר־ציון" (1946), עמ' 21:
פתאום חדלו הערבים לבוא לשאול בעצתם של רופאים יהודים, או שהיו מופיעים רק בערבים ורק בהחבא. ובפי כולם אותו הסיפור: "אנשים חשובים באו לכפרים, מירושלים ומיפו, מרמלה ומעזה, ובשורה בפיהם: "עוד מעט והיטלר יפלוש לארץ". האנגלים הוכו שוק על ירך — עוד מעט ובא קיצם — אפסה תקותם. ובבוא הגרמנים, יבואו ימים טובים לערבים: כל היהודים יוצאו להורג, בתיהם ואדמתם יחולקו בין הערבים — על כל פנים, בין אותם הערבים שיפלו בעוד מועד אל המחנה הגרמני, ויפסיקו את כל קשריהם עם היהודים ... " כן, בימים ההם חשו כל בני היישוב אל הנשק — והערבים ערקו מן הצבא. בימים ההם היו ערבים באים לבקר בתל־אביב ובמושבות היהודיות, עומדים לפני הבתים ורבים בקול רם על חלוקת השלל לכשיבוא היטלר לארץ: מי יזכה בבית זה, ומי באחר....
יעקב ליפשיץ, "ספר הבריגדה היהודית: קורות החטיבה הלוחמת והמצילה את הגולה" (יבנה, 1947), עמ' 22.
והנה בזה פרשה קטנה אחת של קיפוחים כאלה מצד גנרלים, קצינים וטוראים בריטיים כלפי המתנדב מא"י: א) שמרו מכל משמר על שוויון מספרי בין המגויסים היהודים לבין המגויסים הערבים. וכיוון שהערבים מיעטו להתגייס ורובם ערקו כעבור חודש יחד עם תלבושתם ונשקם, עיכבו הבריטים את הקמתן של היחידות היהודיות, אף־על־פי שיהודים רבים התדפקו על דלתות לשכות הגיוס. יהודים צעירים ובריאים לא נתקבלו לצבא רק מפני שמספרם עלה על מספר הערבים. רק לאחר היאבקות ממושכת בוטל הקו הפריטטי.
דוד בן-גוריון, "מלחמת הקוממיות: סיפור המערכה" (מערכות, 1959), עמ' 69:
...אותם הערבים שעברו אימונים בצבא הבריטי. מספרם הגיע לפי הסטטיסטיקה ל־9000 איש. נראה שמספר זה מוגזם היה, כי רבים מן הערבים בצבא ה.מ. היו עורקים ומתגייסים חליפות. מספרם לא הגיע כנראה ליותר מ־6000 איש...
אהרן שמיר, "היו זמנים בבריגדה היהודית: מעללי החטיבה היהודית הלוחמת במלחמת־העולם השנייה — ולאחריה" (ישראל: הוצאת איגוד החיילים המשוחררים בישראל, 1997), עמ' 18:
הדרישה לשוויון בין היהודים והערבים הועלתה בכל פעם מחדש. אולם למעשה לא היה שוויון. הערבים פשוט לא התגייסו, ואילו אלה שכן התגייסו ערקו מהצבא על נשקם וציודם. לא כולם, אך רבים. עד שנמאס הדבר על הבריטים והם חדלו לדרוש שוויון. שיתגייסו יהודים כמה שירצו.
לקסיקון פוליטי של המזרח התיכון ה־20*, עמ' 47. יעקב שמעוני ואביתר לוין (עורכים) 1971:
כידוע, התייחסו השלטונות הבריטיים לתנועת ההתגייסות היהודית בארץ בלב ולב, ובעיקר היו נזהרים שלא להפלות חלילה לטובה את היהודים על פני הערבים. מכאן שבשלבים הראשונים הסכימו לגייס יהודים באותה המידה שהתגייסו גם ערבים. ואת המגויסים לא הציבו ביחידות קרביות, אלא ביחידות שירותים, כגון חפרים, חיל הנדסה, שירותי קרקע וכו'. לימים נאלצו לנטוש את ה"שוויון" הזה, מאחר שהערבים הפסיקו להתגייס לגמרי, ואלה שהתגייסו ערקו ולקחו עמם את הנשק שקיבלו.
השתתפותם של הערבים במאמץ המלחמתי האנטי־גרמני הייתה פחות נלהבת מזו של היהודים. המהומות באו לקיצן ב־1939, וכ־9,000 ערבים ארצישראליים התנדבו לשירות בצבא הבריטי. אולם מנהיגם, חאג' אמין אל־חוסייני, ורבים משותפיו ערקו — אחרי פעילויות אנטי־בריטיות בסוריה ובעיראק ב־1940–1941 — למחנה ה"ציר"
יד ושם: קובץ מחקרים, כרכים 35–36 (2007), עמ' 111.
עדות להתלהטות הרוחות בקיץ 1942 במסגרת הציפייה לגרמנים אפשר למצוא בדיווחו של קצין הקשר שדיווח שעל אף המצב הצבאי החמור נשארו חלקים מן הגיס הבריטי התשיעי בארץ־ישראל כדי להגן על האוכלוסייה היהודית מפני התקפות הערבים. דומה שאמצעי ההגנה הללו אכן היו נחוצים בדחיפות בזמן ההוא, שכן במהלך ההתקדמות הגרמנית ערקו אלפי חיילים ערבים מן הצבא הבריטי. לא פחות מ־8,000 ערבים, 7,000 מהם מארץ־ישראל, נמלטו על נשקם עד 1943 וירדו למחתרת כדי להצטרף לחילו של רומל לאחר פלישתו לאזור. עוד ביוני 1941 הגה היטלר בשיתוף פעולה אפשרי של הערבים עם הרייך...
ג'רוזלם פוסט, 19 ביוני, 2019:
עבאסי מציין כי מניעים כלכליים היו הגורם המכריע עבור הרוב.
"הנכבה הייתה תוצאה של תמיכת הפלסטינים בנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה." ידיעות אחרונת, 15 במאי, 2022.
[3]
בספרו - "תיק סגור" ו"הצד הנסתר של הנאציזם והשואה" - הוא טוען שכ-9,000 ערבים פלסטינים וירדנים אכן התגייסו לצבא הבריטי במהלך המלחמה (בהשוואה לכ-27,000 יהודים). אך, מרגע שהתברר שהגרמנים עשויים לעבור דרך מצרים ולהגיע לפלסטין באביב 1942, ערבים פלסטינים החליפו צד. כ-78% מהמתנדבים הערבים עזבו את הצבא הבריטי, ולעתים קרובות גנבו נשק במטרה לסייע לגרמנים להילחם ביהודים כשיגיע הזמן. בנוסף, סקר שנערך בשנת 1941 מראה כי 88% מהערבים הפלסטינים תמכו בגרמניה הנאצית, בעוד שרק 9% תמכו במנדט הבריטי. אלו עובדות! הם חשובים מאותה סיבה שהיהודים חייבים להכיר בכך שהיו מקרים של טבח שכוון נגד פלסטינים, גם אם רק מעטים, ושהייתה עקירה, לא רק נטישה, של הערבים המקומיים.
מתנדבים ערבים פלסטינים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה: בדיקת מציאות. מאת אל"מ (מיל') ד"ר רפאל ג'. בושניק-חן. מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים . 9 בדצמבר, 2019. [4]
במלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בארץ זו תרמה את מלוא חלקה למאבקן של האומות שוחרות החופש והשלום נגד כוחות הרשע הנאציים, ובזכות דם חייליה ומאמץ המלחמה שלה, זכתה בזכות להיחשב בין העמים שייסדו את האומות המאוחדות.
אין זה מפתיע שעם הכרזת המלחמה הבריטית על גרמניה הנאצית, הסוכנות היהודית והוועד הלאומי התגייסו לדגלי בעלות הברית. שני הארגונים היהודיים הכריזו במשותף שכל בני היישוב (הקהילה היהודית בארץ ישראל המנדטורית) בגילאי 18 עד 50 צריכים לסייע לצבא הבריטי. בשבוע הראשון של המלחמה, יותר מ-130,000 בני היישוב התנדבו להצטרף לצבא הבריטי.
תגובה נלהבת זו הייתה למרות הספר הלבן הבריטי ממאי 1939, אשר חזר בו מחויבותה של לונדון על פי מנדט חבר הלאומים משנת 1922 להקל על הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל בהתאם להצהרת בלפור משנת 1917, ובמקום זאת חזה מדינה מאוחדת בארץ ישראל שבה היהודים יצומצמו לעמדת מיעוט קבוע. דוד בן גוריון, ראש הסוכנות היהודית, קיווה בו זמנית להרגיע את היישוב ואת ממשלת המנדט באמירה, בניואנס שלמה, "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה, ונילחם במלחמה כאילו אין ספר לבן".
פרופסור מוסטפא עבאסי רואה את ההיסטוריה הזו אחרת. באפריל 2019, הוא פרסם מאמר (בעברית) תחת הכותרת "פלסטינים הנלחמים נגד הנאצים: סיפורם של מתנדבים פלסטינים במלחמת העולם השנייה" (קתדרה רבעון). במילות תקציר המאמר...
תרומתו של המופתי למאמץ המלחמתי הנאצי הייתה גדולה לאין שיעור מפגישתו הנ"ל עם היטלר, בה הציע הקמת לגיון ערבי שיילחם לצד גרמניה והרודן הנאצי הבטיח להשמיד את "היסוד היהודי השוכן במרחב הערבי תחת חסות הכוח הבריטי [קרי, היישוב]" כאשר הערבים הפלסטינים יקבלו תפקיד פעיל ברצח עם זה. תרומתו של המופתי נעה בין מעורבותו בהפיכה הצבאית הפרו-נאצית בעיראק בשנת 1941, דרך שידורי התעמולה הנאצית שלו לעולם הערבי והמוסלמי בזמן המלחמה, דרך גיוס דיוויזיית אס אס מוסלמית שלחמה בחזית הרוסית, ועד להסתה חוזרת ונשנית של היינריך הימלר, עוזרו הרצחני של היטלר, עמו יצר קשר אישי קרוב, להשמדת יהדות אירופה. מעורבותו של חאג' אמין חוסייני בנאצים הייתה כה עמוקה, עד שדו"ח מודיעין בריטי בן זמנו תיאר אותו כ"הקוויזלינג הערבי החשוב ביותר" (על שם משתף הפעולה הנאצי הנורבגי הידוע לשמצה).
תמיכה מסיבית זו במאמץ המלחמתי הנאצי מצד מנהיג הערבים הפלסטינים, שבגללה הוא נמלט בקושי מהעמדה לדין לאחר המלחמה על ידי בעלות הברית, מאפילה על אלפי ערבים פלסטינים (בעיקר אופוזיציה) שהתנגדו למנהיגם ולקחו נשק נגד הנאצים - לעתים קרובות כתף אל כתף עם הצעירים היהודים הרבים בהרבה מפלסטין המנדטורית שעשו זאת. יש להכיר בתרומה זו למאמץ המלחמתי הבריטי, אך יש לספק את ההקשר המלא כדי למנוע שימוש בה לצורך הצגה שגויה של התיעוד ההיסטורי.
גם עבאסי לא היה הראשון שחשף את הפרק הזה. גרסה אנגלית של אותו חומר מחקר פורסמה כמעט שנתיים קודם לכן, במגזין "מלחמה והיסטוריה" בלונדון (נובמבר 2017), רק כדי למשוך תשומת לב מועטה. ייתכן שזה קשור לעיתוי פרסומו: הוא הופיע במלאת מאה שנה להצהרת בלפור, והוכחה לכך שהערבים הפלסטינים צידדו בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה יכולה להחליש את זלזולו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בהצהרה ודרישתו להתנצלות רשמית מצד ממשלת בריטניה..
למרות טענתו של עבאסי כי ביסס את מחקרו על מגוון מקורות ראשוניים ומשניים, נראה כי בחר את מקורותיו באופן סלקטיבי, ככל הנראה כדי לשרת את התיאוריה של מידה משמעותית של התנגדות ערבים פלסטינים לנאצים. לא ההיבט הכמותי ולא האיכותי של תיאוריה זו נתמך על ידי הראיות.
הגנרל ארצ'יבלד וויוול, מפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון, התנגד להקמת רגימנט יהודי בצבא הבריטי. לדברי ההיסטוריון מרסל רוביצ'ק, גם הנציב העליון הבריטי לארץ ישראל חשש שגיוס יהודי ילבה את זעמם של הערבים. כדי לפתור בעיה זו, הוא הציב תנאי שיהודים המעוניינים להצטרף ימצאו מספר שווה ערך של מתנדבים ערבים פלסטינים שיצטרפו גם הם.
כדי להשיג זאת, יהודי היישוב הציעו פיצוי כספי לערבים פלסטינים כדי שיתגייסו. בסופו של דבר הם הצליחו לגייס מספיק כוח אדם משתי הקהילות כדי לאפשר הקמת רגימנט יהודי.
ההזדמנות של ערבים פלסטינים להצטרף לשורות הצבא הבריטי הייתה, אם כן, תוצאה ישירה של הרצון היהודי להגיש את עזרתו המרבית לבריטניה בכל תחום של פעילות מלחמתית, נקודה שעבאסי מתעלם ממנה.
הוא מעורפל באופן דומה לגבי המוטיבציה של הערבים הפלסטינים. הוא קובע, "רוב המתנדבים [הערבים הפלסטינים] היו כפריים ובני המעמד הנמוך העירוני, ו... המניע הכלכלי מילא תפקיד מרכזי בהתנדבות", וציין כי "מניעים אלה... היו שונים [ממניעיהם] של חבריהם היהודים, שהתגייסו לצבא בעיקר בגלל התנגדות לגרמניה הנאצית ולמדיניות הגזעית שלה כלפי עמם, בנוסף למניעים אחרים כמו החייאת צבא יהודי ומצב התעסוקה הקשה במדינה בתחילת המלחמה".
התגמול כמוטיבציה השלטת לגיוס ערבים פלסטינים נתמך על ידי הראיות,... הוא מתעלם מראיות זמינות המתעדות את הבוז הפלסטיני העכשווי כלפי הצבא הבריטי (ראו, למשל, יומנו של פלסטיני צעיר 1941-1945, חייו של סמי עמר) מאת פרופ' קימברלי כץ.
יש לציין כי עבאסי משתמש בעקביות במונח "פלסטינים" ולא "ערבים פלסטינים" במאמרו, החל מהכותרת. מניפולציה זו משרתת את הנרטיב הפופולרי המכחיש כל קשר בין העם היהודי לפלסטין. בספרה "מלחמת העולם השנייה – סיפורו של חייל יהודי, נשים יהודיות בארץ ישראל המנדטורית המשרתות בצבא הבריטי", כתבה אסתר הרליץ (לימים דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית שכיהנה כחברת כנסת), "מבחינת הבריטים, אנחנו, בני היישוב היהודי, וכמה ערבים, היינו פלסטינים".
מחקר אקדמי צריך להיות זהיר ומדויק, במיוחד כאשר הקהל אינו במצב שבו יוכל לערער או לאמת את מסקנותיו. תרומתו של עבאסי לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בעולם, היא ניסיון להטמיע היסטוריה "מתקנת" ולאפיין את הערבים הפלסטינים כ"טובים" שנלחמו בנאצים במקום לברית עם היטלר.