לדלג לתוכן

תגובת ערביי ארץ ישראל לעליית הנאצים ולשואה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מציג תמונה חד ממדית ולא נייטרלית תוך התמקדות באישים מסוימים ובאנקדוטות. הערבים תחת המנדט הבריטי מוצגים כמקשה אחת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מציג תמונה חד ממדית ולא נייטרלית תוך התמקדות באישים מסוימים ובאנקדוטות. הערבים תחת המנדט הבריטי מוצגים כמקשה אחת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תגובת ערביי ארץ ישראל לעליית הנאצים ולשואה הייתה ברובה אוהדת לנאצים והיו ששיתפו פעולה.

דעת קהל

סקרי דעות שנערכו אז (ככל הנראה הראשונים שנערכו אי פעם בקרב ערביי ארץ ישראל) הראו תמיכה רחבה בגרמניה הנאצית. סרי א-סכאכיני, בנו של הסופר והפעיל הפוליטי ח'ליל א-סכאכיני, שתמך בגרמניה הנאצית, והביע צער על תבוסתה, ערך סקרים במהלך עבודתו בקונסוליה של ארצות הברית בירושלים. בפברואר 1941, הביעו 88 אחוז מהנשאלים תמיכה בגרמניה הנאצית, ואילו רק 9 אחוזים תמכו בבריטניה[1][2][3].

ב-1937, הקונסול הגרמני בירושלים הודיע "הערבים אוהדים את הפיהרר".[4]

ח'ליל אל-סכאכיני, רשם ביומנו, "שמח -- כמו 'כל העולם הערבי' -- כאשר המעוז הבריטי בטוברוק נפל (ב-אפריל-1941) לידי הגרמנים".[5]

ב-2 ביולי 1942, היום השני לקרב אל-עלמיין הראשון במלחמת העולם השנייה, בתקופת מאתיים ימי חרדה, ארגנו תומכיו של המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, מפגש ציבורי בשכם, כדי לברך זה את זה על הניצחון המתקרב ולאחל למופתי חיים ארוכים. באותו יום ביולי דווח כי הערבים קיבלו בשמחה גלויה את החדשות על גורל היהודים באירופה במהלך השואה. הם הביעו את התקווה שהגרמנים יכבשו את ארץ ישראל ו"ישחררו" אותם מהיהודים. חלק מהמיעוט המתון סירב להאמין לחדשות, וטען שמדובר בתעמולה יהודית בלבד שנועדה לתפוס את אהדת העולם[6].

הרב עובדיה יוסף סיפר[7]:

הייתה מלחמה של גרמניה, ימ"ש היטלר כל מקום שהיה כובש, הדבר הראשון היה לוקח את היהודים למשרפות, לאושוויץ. ככה היה הרשע הזה, שונא ישראל מושבע. שלח את הגנרל שלו 'רומל', קודם היה צריך לעבור דרך מצרים, להילחם עם מצרים. היו יוצאים המטוסים שלו, ומפציצים את מצרים, כדי שיכנעו, שיתנו להם להיכנס. והיה מרחק טיסה של מצרים עד פה, שעה אחת, והיינו בסכנה. היינו עוברים בעיר העתיקה, ללכת לפורת יוסף, היו אומרים לנו: 'הא יהודי, עוד מעט נשחט אותך וניקח את כל הממון שלך!'. ככה היו אומרים הערבים ימ"ש, היו מחכים לזה. היינו בצרה גדולה.


המודיעין האמריקאי ב-אוגוסט-1942: "רוב הערבים בארץ ישראל הם אנטי-יהודים נחרצים, בדרך כלל אינם בוטחים בבריטניה הגדולה וממורמרים עמוקות על הצהרת בלפור. בעוד שהמתונים מסכימים שההווה אינו הזמן המתאים לריב על השאלה היהודית, הרדיקלים, המהווים רוב, רואים בגישתו של הגנרל רומל הזדמנות אידיאלית לרצוח את כל היהודים ולתפוס את רכושם. סיפורים נפוצים ברחבי הארץ על חלוקת הרכוש היהודי המתוכננת."[8]

אחמד שוקיירי הודה: "אהדתנו הייתה עם מדינות הציר בהנהגתו של היטלר."[9]ומנהיג אש"ף פארוק קדומי הודה בתמיכתם בנאצים, אמר שהם ראו בציונות אויב משותף.[10]


הנושא של לחימה נגד הנאצים.

כ-27,000 עד 30,000 יהודים התגייסו לצבא הבריטי לעומת 9,000 ערבים - שילוב של ירדנים ופלסטינים, שיעור יחסי גבוה פי חמישה עד שישה. בעוד שערבים הצטרפו בעיקר מסיבות כלכליות[11], גיוסם היה במידה רבה פרויקט שנתמך על ידי יהודים; ההנהגה היהודית מימנה תמריצים למתנדבים ערבים למלא את מכסות השוויון הבריטיות ולהבטיח הקמת גדוד יהודי.[12] עם זאת, ברגע שהתברר שהגרמנים עשויים לעבור דרך מצרים ולהגיע לפלסטין באביב 1942, הערבים החליפו צד[13]. כ-78% מהמתנדבים הערבים עזבו את הצבא הבריטי, ולעתים קרובות גנבו נשק כדי לעזור לגרמנים להילחם ביהודים כשיגיע הזמן. בנוסף, סקר משנת 1941 מראה כי 88% מהערבים הפלסטינים תמכו בגרמניה הנאצית, בעוד שרק 9% תמכו במנדט הבריטי. אלו עובדות![14][15]

מנהיגים ואישים

  • דמות ידועה עם קשרים לנאצים הייתה המופתי אמין אל-חוסייני[16]. הוא יצר קשר עם הנאצים כחודשיים לאחר שהיטלר עלה לשלטון דרך הנציג הגרמני בירושלים היינריך וולף [17] באומרו כי מוסלמים ברחבי המזרח התיכון התלהבו מהמפלגה הנאצית ורצו להתיידד עם האדון החדש של ברלין. הנציג הגרמני וילהלם מלצ'רס שבחיפה בזמן המלחמה, אחרי המלחמה העיד: המופתי הפגין הפגנות בכל מקום ... המופתי היה אויב מובהק של היהודים ולא הסתיר שהוא היה אוהב לראות את כולם מחוסלים[18]. עם ג'מאל אל-חוסייני הקים את האל-פותווה שעוצבה במתכונת הנוער ההיטלראי; הסית לפוגרום הפרהוד ; נפגש עם היטלר (שסוכניו נאלצו לשכנע את עצמם שהוא לא ממש "ערבי טהור" בדם,[19] המנהיג הנאצי עדיין סירב לשתות איתו קפה[20], בגלל "אמונתו" (הגזענית) את הערבים כנחותים. בכל זאת הם הסכימו על שיתוף פעולה נגד יהודים. מנקודת מבטו של היטלר, הערבים היו זרים ונחותים, כמו היהודים[21]). הקים גדודים מוסלמים למען היטלר. התערב נגד הצלת ילדים יהודים [22] והסית לג'יהאד את העולם המוסלמי להרוג כל יהודי בכל מקום הימצאו[23][24].[25] המופתי האיץ בנאצים שוב ושוב במשך ששה חודשים, שיפציצו את ירושלים, תל אביב ונמל חיפה. אחרון שיתוף הפעולה עם הנאצים כנראה היה מבצע אטלס.

פעילות המופתי הייתה לאחר שכבר שוכנע שהנאצים לא היו מוכנים לעזור לו, ואפילו לא היה ביכולתו למנוע הגירת יהודים מעטים שגרמניה נתנה תמורת גרמנים שהיו בידי הבריטים מראשית המלחמה.[26] הסופר מ. כהן ציטט הגדרה, "המניעים של החוסייני להתמיד בחיפושם אחר ברית עם גרמניה הנאצית, התגלו כחזקים מאכזבתם מהיטלר לאחר שסירב לעצור את הגירת יהודי גרמניה"[6]. יהושע פורת במחקרו על הלאומיות הערבית הפלסטינית הגיע למסקנה: "הנטייה הנאצית של החוסיינים לא הייתה מקרית. עמדותיהם האנטי-יהודיות הבהמיות של הנאצים הפנו את תשומת ליבם של הלאומנים הערבים הפלסטינים שראו בנאצים כבעלי ברית טבעיים נגד היהודים"[27].

  • ג'מאל אל-חוסייני, מעריץ גלוי של היטלר[28], שירת את הנאצים עם המופתי[29].
  • חסן סלאמה מראשי המרד הערבי הגדול, אשר בדומה למופתי עבר לעיראק ומשם לגרמניה הנאצית. בשליחותה היה שותף למבצע אטלס שהחל בארץ ישראל ב-6 באוקטובר 1944 במסגרתו צנחו שלושה גרמנים ושני ערבים וייעודו המדויק שנוי במחלוקת.
  • פאוזי אל-כותוב למד בסוף שנות השלושים חבלה בגרמניה הנאצית ובנוסף עבר קורס קומנדו מטעם האס. אס בהולנד. במהלך הקורס סירב למילוי פקודה ובעקבות כך נכלא במחנה ריכוז ליד העיר ברסלאו בגרמניה. בעקבות קשריו של המופתי הירושלמי- חאג' אמין אל-חוסייני עם צמרת ההנהגה הנאצית, שוחרר אל-כותוב ממאסרו. לאחר מכן, חזר לארץ ישראל ועם פרוץ המלחמה באזור, מונה לקצין החבלה הראשי במפקדתו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני שחנתה בביר זית.
  • פאוזי קאוקג'י היה מפקד צבאי ערבי שידוע במיוחד עקב לחימתו כנגד היישוב במרד הערבי הגדול, אז הוכתר כ"מפקד העליון של המרד הערבי בפלסטין". לאחר שברח מארץ ישראל היה שותף בשנת למרד הפרו-נאצי והאנטי-בריטי של רשיד עאלי אל-כילאני בעיראק ב-1941. לאחר כישלון המרד הגיע לגרמניה הנאצית נישא לגרמניה ושימש שם כמנהיג ערבי בגלות בגרמניה ששירת את מכונת התעמולה הנאצית, בנוסף למופתי חאג' אמין אל-חוסייני. אל קאוקג'י היה יריבו הגדול של המופתי ומתחרהו על הנהגת מאבקם של ערביי ארץ ישראל. אף על פי שהשניים מצאו מקלט בגרמניה הנאצית, לא חלה ביניהם כל התקרבות בגלותם זאת. אל חוסייני טען בפני הגרמנים שקאוקג'י הוא מרגל בריטי, וקאוקג'י לא סלח לו על כך[30].
  • חורחה סבאג' זורוב (Jorge Sabaj Zurob) שהיגר מארץ ישראל לצ'ילה ב-1931, העריץ את היטלר בעיתונו 'לה-רפורמה' (La Reforma) ששונה לשם 'העולם הערבי' "אל מונדו ערבה" el Mundo árabe כבר ב-1933. הדפיס לפחות פעמיים את הזיוף הנודע "הפרוטוקולים של זקני ציון" בהרחבה, והפיץ קריקטורות נתעבות על יהודים. העיתון נאסר במהלך מלחמת העולם השנייה, והוזהר להיאסר מחדש בשנת 1949 על ידי כלי תקשורת מוביל באותה מדינה[31]. (קיים קשרים עם עיסא נח'לה וקידמו כשערך והו"ל את "אמריקה והמזרח" America y Oriente בו הילל משטרים טוטליטרים, במיוחד של היטלר, גרמניה הנאצית).

ארגונים

לפני מלחמת העולם השנייה היו מספר ארגונים ערבים–נאצים באזור, כולל: "המועצות להגנת פלסטין הערבית" (בראשות מנהיגים פרו-נאציים ידועים כמו נביח אל-אזמה, אדיל ארסלן ואחרים) [32][33][34] בשנות השלושים, סטודנטים פלסטינים ערביים שהתחנכו בגרמניה חזרו לארץ ישראל נחושים בדעתם להקים את המפלגה הנאצית הערבית[35]. בשנת 1935 הקימו ערבים בחיפה את מועדון הירח האדום.

אהדה פומבית לנאצים

במהלך שנות השלושים וביתר שאת עם פרוץ המרד הערבי הגדול התפרסמו ידיעות אודות שימוש של סמלים נאצים על ידי ערבים בארץ ישראל, בקריאה לחרם על חנויות של יהודים ובמאבק בשלטון הבריטי. [36][37].[38] גילויי האהדה לנאצים דווחו בפרט סביב חגיגות הולדת מוחמד (מוולד א-נבי)[39] מחלקת החינוך הממשלתית הבריטית פרסמה הודעות האוסרות על תלמידים ערבים להשתתף בהפגנות. עיתונים ערבים, לעומת זאת האיצו בתלמידים להפר את ההוראות[40][41]

יחסי היטלר — והמופתי קבעו את הלכי הרוח ברחוב הערבי. "הרחוב הערבי לא הסתיר את הערצתו להיטלר ולרייך השלישי. היטלר הצטייר בתודעת הערבים כגדול הידידים של האומה הערבית. הם העריצוהו על שנאתו ליהודים ועל כך שהוא בז להם והחליט להכרית אותם מעל פני האדמה" [ר"ל]. [42]

לאחר תבוסת הנאצים באל-עלמיין

מספר חודשים אחר תבוסת הנאצים בקרב אל-עלמיין השני, בשנת 1943, הותקף עבד אל-קאדר אל-מוזפר, תומך מופתי לשעבר, בבקבוק תבערה, לאחר שמתח ביקורת על הברית של המופתי עם המשטר הנאצי[6].

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ "Poll," [February 1941], CZA S25/ 9226.
  2. ↑ Hillel Cohen, "Army of Shadows: Palestinian Collaboration with Zionism, 1917– 1948" (2008) p.165
  3. ↑ Nakba was result of Palestinians backing Nazis during WWII. Ynet, May 15, 2022. בספריו - "תיק סגור" ו"הצד הנסתר של הנאציזם והשואה" - הוא טוען שכ-9,000 ערבים פלסטינים וירדנים אכן התגייסו לצבא הבריטי במהלך המלחמה (בהשוואה לכ-27,000 יהודים). אך, מרגע שהתברר שהגרמנים עשויים לעבור דרך מצרים ולהגיע לפלסטין באביב 1942, ערבים פלסטינים החליפו צד. כ-78% מהמתנדבים הערבים עזבו את הצבא הבריטי, ולעתים קרובות גנבו נשק במטרה לסייע לגרמנים להילחם ביהודים כשיגיע הזמן. בנוסף, סקר שנערך בשנת 1941 מראה כי 88% מהערבים הפלסטינים תמכו בגרמניה הנאצית, בעוד שרק 9% תמכו במנדט הבריטי.
  4. ↑ Nazis ‘shipped arms to Palestinians’. Yhet, May 7, 2006
  5. ↑ Benny Morris. (2008). 1948: A History of the First Arab-Israeli War. Yale University Press, New Haven and London, p. 21.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Michael J. Cohen, Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948, Routledge, 2014-02-24, מסת"ב 978-1-317-91363-4. (באנגלית)
  7. ↑ היינו עוברים בעיר העתיקה, בדרך לפורת יוסף, היו אומרים לנו הערבים ימ"ש, הא יהודי! עוד מעט נשחט אותך! הם היו מחכים לזה". מזיכרונותיו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל מתקופת השואה בארץ ישראל.גנזך קידוש השם
  8. ↑ Herf, J. (2009). Nazi Propaganda for the Arab World. US/UK: Yale University Press, p.139
  9. ↑ Encounter (1972), United Kingdom: Encounter Limited, p.76. "Our sympathies were with the Axis countries, headed by Hitler who leads them from victory to victory. With our sympathies, our prayers were for victory for Germany."
  10. ↑ PLO Leader Admits Support for Nazis, Says They Saw Zionism as Common Enemy. The Algemeiner, December 18, 2013.
  11. ↑ When Palestinian Arabs and Jews fought the Nazis side by side. JPost, June 19, 2019. "Abbasi notes that economic motives were the deciding factor for the majority.
  12. ↑ Palestinian Arab Volunteers in the British Army in WWII: A Reality Check. By Col (Res.) Dr. Raphael G. Bouchnik-Chen. Besa Center, December 9, 2019.
  13. ↑ יד ושם: אוסף מחקרים, כרכים 35-36 (2007), עמ' 111[1]
  14. ↑ Nakba was result of Palestinians backing Nazis during WWII. Ynet. Ben-Dror Yemini. Ynet. May 15, 2022
  15. ↑ Mallmann, K., Cüppers, M. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, p. 139
  16. ↑ The Evening Star, Bradford, Pa., June 12, 1946, p.3, MacKenzie Column: 'The Grand Mufti Is on the Loose Again
  17. ↑ Sami Moubayed, "Syria and the USA: Washington's Relations with Damascus from Wilson to Eisenhower", (Bloomsbury Publishing, Feb 7, 2012) p.43.
  18. ↑ Joseph B. Schechtman, "The Mufti and the Fuehrer: The Rise and Fall of Haj Amin El-Husseini", (T. Yoseloff, 1965) p.156
  19. ↑ 'The Arabs and the Holocaust: The Arab-Israeli War of Narratives,' Gilbert Achcar, Henry Holt and Company, Apr 27, 2010, p.156
  20. ↑ 'The Mufti of Jerusalem,' Philip Mattar, 1992, p.102
  21. ↑ Lionel Gossman, "The Passion of Max Von Oppenheim: Archaeology and Intrigue in the Middle East from Wilhelm II to Hitler". Open Book Publishers, 2013. p.235
  22. ↑ Paul R. Bartrop, Eve E. Grimm, Children of the Holocaust, ABC-CLIO, 2020-10-31, מסת"ב 978-1-4408-6853-5. (באנגלית)
  23. ↑ Christopher Hale, Hitler's Foreign Executioners: Europe's Dirty Secret, The History Press, 2011-04-11, מסת"ב 978-0-7524-6393-3. (באנגלית)
  24. ↑ David Patterson, A Genealogy of Evil: Anti-Semitism from Nazism to Islamic Jihad, Cambridge University Press, 2010-10-18, מסת"ב 978-1-139-49243-0. (באנגלית)
  25. ↑ Klaus-Michael Mallmann, Martin Cüppers, Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine, Enigma Books, 2013-10-18, מסת"ב 978-1-929631-93-3. (באנגלית)
  26. ↑ Francis R. Nicosia, Nazi Germany and the Arab World, Cambridge University Press, 2014-11-28, מסת"ב 978-1-107-06712-7. (באנגלית)
  27. ↑ Porath, The Palestinian Arab, p.76; Michael J Cohen, "Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948", 2014, p.404
  28. ↑ Shabtai Teveth, "Ben-Gurion and the Palestinian Arabs: From Peace to War", (Oxford University Press, 1985), p.156.
  29. ↑ Joan Peters, "From Time Immemorial: The Origins of the Arab-Jewish Conflict Over Palestine", 1985, p.363
  30. ↑ חיים לבנברג, יחסי הגומלין בין הנציב העליון, סר אלן קנינגהם, לבין המלך עבדאללה 1945–1948, עיונים בתקומת ישראל 5, 1995, עמ' 23-36.
  31. ↑ Popular Chilean Newspaper Charges Arab Publication with Incitement Against Jews". Jewish Telegraphic Agency. August 1, 1949
  32. ↑ Samuel Rolbant, The Arabs: Politics and People, Amal Publications, 1948, עמ' 25. (באנגלית)
  33. ↑ Jewish Frontier, Volumes 41-42, Labor Zionist Letters, Incorporated, 1974, p.10 https://books.google.com/books?id=JpwMAQAAMAAJ&q=futuwwa
  34. ↑ Michael J Cohen, "Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948". (Routledge, Feb 24, 2014), p.388
  35. ↑ David M. Rosen, "Armies of the young: child soldiers in war and terrorism", (Rutgers University Press, 2005), p.106
  36. ↑ Arabs Use Swastika in Fight for Trade of Jews in Holy Land. JTA, August 14, 1934
  37. ↑ Heidemarie Wawrzy, Nazis in the Holy Land 1933-1948, Walter de Gruyter, 2013-08-01, מסת"ב 978-3-11-030652-1. (באנגלית)
  38. ↑ Palestine Post, 13 May, 1935. 7
  39. ↑ ALL ARABS CELEBRATE PROPHET'S BIRTHDAY; Christians Join Moslems in Fete Unprecedented in Palestine--Hitler and Duce Cheered. Wireless to THE NEW YORK TIMES. May 23, 1937, Section General, Page 31
  40. ↑ Swastikas Fly As Arabs Mark Mohammed's Birthday, Jewish Telegraphic Agency, ‏1937-05-23 (באנגלית)
  41. ↑ The American Hebrew - Volume 141, Issue 2 - Page 7 .
  42. ↑ משואה, כרכים 4–6 (1976), עמ' 143.

תגובת ערביי ארץ ישראל לעליית הנאצים ולשואה34522737

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תגובת_ערביי_ארץ_ישראל_לעליית_הנאצים_ולשואה&oldid=3762723"