שייח' טוסי
אבּו ג'עפר מוחמד אבּן אל-חסן אבּן-עלי א-טוסי, הידוע כשייח' טוסי (شیخ طوسی) והמכונה גם "שייח' א-טאיפה" (בערבית ובפרסית: أبو جعفر محمد بن الحسن الطوسي, ספטמבר או אוקטובר 995 בטוס, בחבל חוראסאן - 2 בדצמבר 1067 נג'ף) היה מלומד פרסי, מלקט חדית, משפטן ותאולוג, נציג האסלאם השיעי התריסרי. היה תלמידו של שייח' מופיד. השתקע ופעל בעיראק, בח'ליפות העבאסית.
חייו
שייח' טוסי נולד בחודש הרמדאן בשנת 995 (385 אחרי הג'רה) בעיר טוס שבחוראסאן, באיראן, שהייתה אז בשליטתו החלקית של מחמוד מע'זנה. התחנך בעיקר בעיר הרב-תרבותית נישאפור. למד לא רק את תורת השיעה אלא גם המשפט השאפעי ואת ההגות של אסכולת המועתזילית מבגדד שמצאה חסידים רבים בחוראסאן. אצל האמאם אבו חאזם אל-ניסבורי למד את "באיאן א-דין" של אבו מנצור אל-צראם. בשנים 1017–1018 התיישב טוסי בבגדד והיה לתלמידו של שייח' אל מופיד (שמת ב-1022), ואחר כך של שריף אל-מורתד'ה. אחרי מותו של אל-מורתד'ה בשנת 1044, במושבו הקבוע שלו בחלק המערבי של העיר - אל-כּרך, הפך א-טוסי הסמכות התאולוגית החשובה ביותר בקרב השיעים התריסריים בבגדד. הגותו ובקיאותו הרשימו מאד את הח'ליפה אל-קאדר ששבתאום עם המנהיג מהבית הבויהים מינה אותו למורה לתאולוגיה האלסאמית כלאם ונהג לבוא לשיעוריו.
בינתיים הסלג'וקים העוינים לשיעה הרחיבו את שליטתם במרחב האסלאמי על חשבון הבוויהים הסובלניים יותר. כשאחד ממנהיגיהם, טוגריל בק, כבש את בגדד בשנת 1056, אחד משריו, עבד אל-מליךּ, עשה טבח ברבים מהעולמא של בגדד, שיעים וסונים כאחד. חיפשו גם את שייח' טוסי כדי להורגו אבל לא מצאו אותו. לעומת זאת העלו באש את ביתו וספרייתו. רבים מכתביו, גם מן הספרים התאולוגים החשובים ביותר, אבדו בדליקה ובהרס שאר הספריות השיעיות בעיר. א-טוסי הצליח להימלט לנג'ף אשרף, העיר בו נקבר עלי בן אבי טאלב. הוא נשאר בה עד סוף חייו והקים בה מדרסה מפורסמת הקרויה "חווזה".
הוא הלך לעולמו בדצמבר 1067 בחודש מוחרם. נקבר בבית שנהפך למסגד בהתאם לצוואתו. את מעמדו ירש בנו, אל-חסן, שנודע בשם אל-מופיד א-ת'אני ונחשב גם הוא למלומד בולט בדורו.
שייח' טוסי כתב שניים מתוך ארבעת הספרים הקאנוניים של מסורת השיעים התריסריים ("אל-כותוב אל-ארבעה"): תהד'יב אל-אחכאם ואל-אסתיבסאר פימא אחתוליפה פיהי מן אל-אחבאר
היחס לבני דתות אחרות
להבדיל מהמלומדים המוסלמים הסונים הרואים בנוצרים וביהודים "ד'ימי" (אהל א-ד'ימה - אזרחים בדרגה ב' בחסות האסלאם) ובאותו זמן "עם הספר" (אהל אל-כיתאב), חכמי הדת השיעים, ובראשם אל מופיד, ותלמידו שייח' טוסי, מכריזים עליהם גם כ"כופרים באמונה" (כאפיר - כופאר). בעוד אל מופיד מגדיר גם את חסידי זורואסטר (זרדושט) כעם הספר, טוסי מבהיר כי הם אינם כאלה, אף על פי שיש להם "ספר קדוש" משלהם, אולם הם ד'ימי כופרים באמונה באותה מידה כמו הנוצרים והיהודים. כפי שכתב טוסי בספר "א-נהאיה", בני שלוש דתות אלה חייבים לשלם לרשויות מוסלמיות את מס הג'יזיה ובתמורה הם מוגנים מפני הוצאה להורג, עבדות, ונישול מנכסיהם. מי מביניהם שאינו משלם ג'יזיה, או ממיר דתו לדת אחרת מאשר האסלאם, יכולים להיהרג, להפוך לעבדים או לאבד את כל רכושם.[1] אל-מופיד, א-טוסי ומלומדים שיעים אחרים מטילים איסורים לא רק בנוגע למגעים עם בני דתות אחרות אלא גם ביחס למוסלמים סונים הקרויים בפיהם "נסיבים". אסור להתחתן עם סונים או לאכול מאכלים שהוכנו על ידם.[2]. אסור להתחתן עם נשים נוצריות או יהודיות, אלא במתכונת "נישואים זמניים" (מותעה) עם "ידועות בציבור".
הנצחה
- ב-2006 הוקמה בנג'ף בעיראק מכללת-אוניברסיטה על שם שייח' טוסי
לקריאה נוספת
- ' David M. Freidenreich Christians in early and classical Shi'i law in Barbara Roggema,David Thomas,David Richard Thomas,
Christian-Muslim Relations. A Bibliographical History . Volume 3 (1050-1200,
עמודים 29-30
קישורים חיצוניים
- Hassan Ansari & Sabine Schmidtke : Al-Shaykh al-Ṭūsī : his writings on theology and their reception
- ביוגרפיה באתר השיעי אמאם רזא ברשת
- The Life and Times of Muhammad Ibn Al-Hasan Al-Tusi 995-1067; Muhammad Ismail Marcinkowski -2001; 24 Pages
פורסם באתר של Ḥasan al-Hāshimī al-ʿAlawī ar-Raḍawī
הערות שוליים
