שכיבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שכיבה היא תנוחה גופנית, לרוב בזמן מנוחה, אצל בני אדם ובעלי חיים, בה הגוף הוא אופקי ברובו או במידה מסוימת.

בשונה מעמידה, בשכיבה הגוף אינו נשען על איבר כלשהו, אלא נתמך לאורכו באמצעות הקרקע שמתחתיו. שכיבה היא התנוחה המצויה ביותר בהיות הגוף מחוסר הכרה או משותק, כגון בעת שינה, עילפון, או לאחר איבוד שיווי המשקל או בעקבות פגיעה פיזית.

רהיט המיועד לשכיבה ולמנוחה הוא מיטה.

תנוחות

הגוף עשוי להניד את עצמו למגוון תנוחות של שכיבה, ביניהן:

  • פרקדן (או אפרקדן) – שכוב על הגב בפריסת ידיים ורגליים.
  • שכיבה על הבטן – שכוב על החזה כשהגב מופנה כלפי מעלה.
  • תנוחת עובר – שכוב (או מיושב) על הצד עם גוף מכונס, כשהאיברים קרובים לגו והברכיים כפופות כלפי הראש.
  • תנוחת החלמה – שכוב בתנוחת אדם שנפגע או שנאנק מכאבים על מנת להקל על הכאבים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0