שלמה מנדלקרן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
ד"ר שלמה מנדלקרן (בכתיב יידי: מאַנדעלקערן; ט"ז בניסן תר"ו, 12 באפריל 1846, מלינוב, פלך ווהלין, האימפריה הרוסית – ט"ו באדר ב' תרס"ב, 24 במרץ 1902, וינה, אוסטריה), חוקר מקרא וטקסטים, סופר ומשורר יהודי, מחבר הקונקורדנציה הגדולה לתנ"ך "היכל הקודש". היה רב-כישרונות ורב-ידע בתחומים רבים – בשירה ובביקורת, בתרגום ובחקר המקרא והלשון העברית.[1]
ביוגרפיה
מנדלקרן נולד בעיירה מלינוב (Mlynov), סמוך לדובנא שבפלך ווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית. היה נכדו של שלמה דובנא.[2] למד תורה בחדר, ולאחר מות אביו שמחה דוב[3] בשנת 1862, בגיל 16, עבר לדובנא, שם המשיך את לימודיו התורניים. היה בקיא בחמשת חומשי התורה וזכר דפי גמרא בעל פה.[3]
בדובנא התקרב לחסידים ואל בנו של רבי מנחם מנדל מקוצק. למד תורה מפי הגאון ר' צבי ראפופורט הכהן ("עזרת כהנים", "תוספת העזרא" על ה"ספרא") ואצל יצחק אליהו לנדא.[3] אז הרבה מנדלקרן הצעיר ללמוד את התלמוד ומפרשיו בחברתו של למדן חריף אחד, ר' יהושע כהנא - אבל הוא לא הסתפק בתלמוד בלבד; הוא למד את ה"זוהר", את ה"תניא" ושאר ספרי קבלה.[3] כבן 18 נשא אישה, ולאחר שנה נולד להם בן.[3] ואולם, הוא ברח מאשתו האדוקה ומבנו התינוק לבית המדרש לרבנים בז'יטומיר. שם לא החזיק מעמד, ופנה אל וילנה ללמוד בבית המדרש לרבנים.[3]
בהמשך למד מנדלקרן שפות מזרחיות באוניברסיטת סנקט פטרבורג. על עבודתו בנושא "קטעים מקבילים בתנ"ך", העוסקת בשינוי הנוסח של ספרי מלכים ודברי הימים, קיבל מדליית זהב.[2] בשנת 1873 עקר לאודסה, שם שימש עוזר לרב ולמד באוניברסיטה משפטים.[1] קיבל תואר דוקטור למשפטים על חיבורו בנושא תורת הירושה בתורת משה ובתלמוד.[2]
בסוף שנות השבעים הוא הסתבך בפרשת זיוף שהביאה ליציאתו מרוסיה והכתימה את שמו לכל ימי חייו.[4] בשנת 1880 התיישב בלייפציג, ועסק בהוראה. למד פילוסופיה בינה וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.[2]
ב-1900 ביקר בארצות הברית, ולאחר שנה שב אל לייפציג. בעת ביקורו בווינה בשנת 1902 חלה, ונפטר בבית החולים היהודי בעיר. נקבר בלייפציג בקבר אשר קנה לו בחייו.[2] בלווייתו הייתה נוכחות דלה מאוד, והשתתפו בה אשתו והרב ד"ר משה גידמן.[2] שום חכם עברי לא הספידו בפניו, וגם העיתונים האשכנזיים המקומיים שדיווחו על דבר מותו כתבו על כך בקיצור ובשולי גיליונותיהם.[2] הניח טיוטה לקונקורדנציה של המדרש והתלמוד.
עבודתו
מנדלקרן היה סופר פורה בכמה שפות, ובייחוד בעברית. עבודתו הראשונה הייתה "תרועת מלך רב", שיר תהילה לצאר הרוסי אלכסנדר השני. יצירות אחרות פרי עטו: "בת שבע" (פואמה), "עזרא הסופר" (רומן), "שיר שפת עבר" ועוד. בעבור הספר "דברי ימיה רוסיא" בשלושה כרכים קיבל מתנה מהקיסר אלכסנדר השלישי: טבעת שוהם יקרה.[2]
כבר בצעירותו, והוא אז בן 30, החל לרקום רעיון: חיבור קונקורדנציה עברית שלמה ומקיפה. אחרי פרעות שנות ה-80 ברוסיה ("הסופות בנגב") עבר לגרמניה והשתקע בליפסיאה (לייפציג), ושם ניגש להגשמת חלום חייו.[1]
הקונקורדנציה "היכל הקודש"
עבודתו הגדולה היא הקונקורדנציה "היכל הקודש" לד"ר שלמה מנדלקרן ("Veteris Testamenti Concordantiæ"). בשנת 1884 הוציא בגרמניה חוברת לדוגמה של הקונקורדנציה החדשה, והיא נתקבלה באהדה וברוב שבחים על ידי אנשי המדע. בשנת תרנ"ו (1896) הופיעה הקונקורדנציה במלוא הדרה וזכתה לתפוצה רבה בעשרות מהדורות באירופה, בארצות הברית ובישראל, גם בצילומים מוקטנים בכרך אחד או בשני כרכים. עד היום היא כלי שימושי לחוקרי לשון ומקרא. בסך הכול עמל על יצירתו קרוב ל-20 שנה.[1]
את רוב חידושיו של "היכל הקודש" ויתרונותיו פירט מנדלקרן במבוא המפורט לספרו - "פתח ההיכל". העיקריים שבהם:[1]
- מבחינת ההיקף והחומר, זאת הייתה הקונקורדנציה השלמה והמדויקת מכל קודמותיה. מנדלקרן בדק וגילה למעלה מ-5,000 השמטות בקונקורדנציות הקודמות, לרבות של פירסט, בוקסטורף, בער ודוידזון. כן תיקן שגיאות מרובות בהבאות מן המקרא, בחלוקת המשפטים ובמראי המקומות.
- את הפסוקים הביא לפי סדר הספרים של המסורת היהודית, ולא לפי הוולגטה, כאשר נהגו הכול לפניו.
- תשומת לב רבה ייחד לחלוקה ההגיונית של המובאות ולא לקיצוץ טכני בפסוקים, כפי שנהגו אחרים.
- הוא נתן קונקורדנציה שלמה מיוחדת לשמות הגוף, לאוצר המילים הארמי שבתנ"ך, לשמות הפרטיים עם כל מראי מקומותיהם.
- ליד כל ערך הביא בקיצור נמרץ ביאור קצר ומדעי בעברית וגם תרגום ללטינית.
הקונקורדנציה זכתה עם הופעתה להכרה בעולם המדע היהודי והנוצרי, ודחקה כמעט כליל את רגלי הקונקורדנציות האחרות. היא הוצגה בעמים כקונקורדנציה המקפת והמושלמת ביותר בנמצא, בייחוד לאחר התיקונים והמילואים המרובים שנוספו בה בידי מלומדים במהדורות שראו אור לאורך עשרות שנים. היא מנוקדת זעיר שם זעיר שם להקלת הקריאה, מפרטת את כל מילות השימוש והיחס וכל מילות הגוף למיניהן ולנטיותיהן ושמות פרטיים. מנדלקרן התבסס על המסורה הגדולה.[1]
בשנת תרנ"ז יצא לאור גם קיצור הקונקורדנציה, ובו כל אוצר המילים עם מראי מקומות בלבד ("תבנית ההיכל"). מהדורה זו דמתה במבנֶהָ ל"ספר המילים" של שבי"ל, שהופיע כ-20 שנה לפניו; אך זו של מנדלקרן הייתה מקיפה ומדויקת בהרבה.[1]
גלריית ספרים
מספריו (לחצו על התמונה לדפדוף בספר):
שירי שפת עבר, לייפציג 1882
דברי ימי רוסיא, ורשה 1875
קישורים חיצוניים
- כתבי שלמה מנדלקרן בפרויקט בן-יהודה
- "מַאנְדְלְקֶערן, שלמה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 79–80, באתר HebrewBooks
- שלמה מנדלקרן, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שלמה מנדלקרן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 אברהם אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים: אוצר לשון המקרא - עברית וארמית, שרשים, מלים, שמות פרטיים, צרופים ונרדפים, קרית ספר בע"ם, 1981. (בiw)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 "המגיד", נפוצות יהודה, 10 באפריל 1902
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 יצחק סעגלמן, ספר מלינוב־מרוויץ, ועד יוצאי מלינוב־מרוויץ בישראל, 1970. (בiw)
- ^ הולצמן, אבנר, עלייתו ושקיעתו של המשורר הלאומי, עיונים בתקומת ישראל, כרך 21 (2011), עמ' 8
