רבי מנחם מנדל מקוצק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מנחם מנדל מקוצק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי מנחם מנדל מורגנשטרן
האדמו"ר מקוצק
לידה 1787
ה'תקמ"ז
גוריי
פטירה 27 בינואר 1859 (בגיל 72 בערך)
כ"ב בשבט תרי"ט
חסידות קוצק
מקום קבורה קוצק
מקום מגורים טומשוב, קוצק
מקום פעילות פולין
הבא בנו רבי דוד מורגנשטרן
תחילת כהונה אלול תקפ"ז
סיום כהונה שבט תרי"ט
רבותיו רבי יעקב יצחק מפשיסחה
רבי שמחה בונים מפשיסחה
חיבוריו ראו בהמשך
מספר בשושלת 1
בת זוג גליקל ניי
אב רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן
צאצאים רבי דוד מורגנשטרן מקוצק
רבי בנימין מורגנשטרן
רבי משה ירוחם מורגנשטרן
הרבנית שרה צינא בורנשטיין
הרבנית ברכה רפופורט
הקבר הגדול של: רבי מנחם מנדל (מצבה שלישית משמאל), שנים מבניו - רבי דוד (משמאל לו) ורבי בנימין (מימין לו), נכדו רבי יעקב יושע (מצבה ראשונה משמאל) וחתנו רבי דוב זאב (מצבה ראשונה מימין) בבית הקברות היהודי בקוצק

רבי מנחם מנדל (במקור: מענדיל) מורגנשטרן מקוֹצק (ה'תקמ"ז - כ"ב בשבט ה'תרי"ט) היה מייסדה של חסידות קוצק. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה. נודע בכינוי 'השרף', על שם פרישותו הקיצונית מן החומריות.

ביוגרפיה

נולד בגוריי שבמחוז לובלין שבפולין. אביו, רבי יהודה לייבוש, היה מתנגד[דרוש מקור]. סבו של רבי לייבוש מצד אמו היה רבי דוד היילפרין מברודי אב"ד אוסטרהא וזאסלאב[1], תלמיד הבעש"ט. בצעירותו נשלח לזמושץ', לישיבתו של רבי יוסף הוכגלרנטר, שם בלט כבר אז בלמדנותו המופלגת, וכונה 'העילוי מגוריי'. בגיל עשרים (תקס"ז) נשא את הרבנית גליקל, בת הרב אייזיק ניי[2], מנכבדי העיר טומשוב. חותנו הבטיח להחזיקו על שולחנו כל ימי חייו, והוא עבר להתגורר בטומשוב.

לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית מדרשו של החוזה מלובלין, שם נקשר לתלמידו של החוזה - רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), מייסד חסידות פשיסחה. לאחר פטירת היהודי הקדוש היה לתלמיד בולט של ממלא-מקומו, רבי שמחה בונים מפשיסחה.

בי"ב אלול שנת תקפ"ז נפטר רבי שמחה בונים, ורוב חסידיו בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם. תחילה התיישבו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם בהמשך, בעקבות חילוקי דעות ומנהגים עם רבי יוסף מיאריטשוב וחסידיו[3], עברו לקוצק.

בשנת תקצ"א תמך במרד הפולני יחד עם תלמידו רבי יצחק מאיר אלתר. עקב כך נאלץ לברוח לברודי שהייתה תחת שלטון אוסטריה, בהמשך הצליח לחזור לקוצק. יש טוענים כי באותה תקופה החליף את שמו מהלפרין למורגנשטרן[4].

בליל שבת פרשת תולדות תקצ"ט התעלף רבי מנחם מנדל במהלך ה"טיש", ומאז חלה למשך תשעה חדשים. בסוכות ה'ת"ר החלים וחזר לערוך שולחנות[5].

רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבט תרי"ט ונטמן בקוצק. לפני פטירתו אמר: "כל מי שיניח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא, ומה שהוא "לייטשי מטשוטשים"[6] (פירושו: רגש ריקם)[7] ילך לנוקבא דתהומא רבה"[8]. אחרי פטירתו קיבלו רוב החסידים ובהם בניו וחתניו את הנהגתו של רבי יצחק מאיר אלטר בוורשה, ומיעוטם נשארו בקוצק אצל בנו רבי דוד.

מחלוקת קאצק-איזביצא

לאחר סוכות ת"ר, בתום תקופת מתיחות קצרה, עזב תלמידו רבי מרדכי יוסף ליינר (האדמו"ר מאיזביצה) את החצר עם חלק מהחסידים, והפך לאדמו"ר עצמאי. קיימות מספר השערות לסיבת עזיבתו את חצר קוצק: לפי המקובל העזיבה ארעה עקב חילוקי דעות אודות היחס הראוי כלפי המוני החסידים שהחלו לגדוש את קוצק, שחלקם הגדול התקרבו במיוחד גם לרבי מרדכי יוסף שסבר כי יש לקרבם ולא לנהוג בתובענות מקצינה שתותיר רק את יחידי הסגולה. עם הזמן התפתחה 'אדמו"רות' סביבו, למורת רוחו של הרבי מקוצק[9].

לפי המסופר, הקפיד הרבי מקוצק על אלו שהלכו לתלמידו הפורש במקביל להליכה אליו, וכתוצאה מהקפדתו נפטרו באותה שנה:

מעת שהלך ממנו הרה"ק הרב מרדכי יוסף לא דיבר מאיתו... כל אשר חזרו מאיזבצא לקאצק הכירם, וצעק מה אתם חושבים עלי, האם אני מנקה ארובות העשן (קוימען קעהרער)? ולא הוציאו שנתם רח"ל

שיח שרפי קודש (מערכת רבי מנחם מנדל מקאצק אות מ"ח).

.

בעקבות עזיבת הרבי מאיזביצה[דרוש מקור][מפני ש...] הפסיק הרבי מקוצק כמעט לחלוטין את הקשר עם חסידיו, והסתגר בחדרו במשך 20 שנה עד לפטירתו. בשנים אלה כמעט שלא יצא מביתו ורק מקורבים מעטים הורשו להיכנס אל חדרו. למרות זאת, המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק.

עקב שמועות כזב ועלילות שווא שנפוצו אז על ידי המשכילים בעקבות הסתגרותו של הרבי מקוצק ופרישת תלמידו, כתב החידושי הרי"ם לחסיד רבי אלעזר מפולטוסק:

בכ"ז אדר ראשון שנת ת"ר הייתי בקאצק, וברוך ה' הכל טוב. שלשה שבתים היה יושב עם ה'עולם' (=הקהל). הקולות בוודאי יצאו מזדים ארורים אשר כקוץ מכאיב בעיניהם מה שיש בעולם הרוצים ללכת בתורת ה', ובעיר בארזין נגיד אחד דיבר סרה, ועשו החסידים בפומבי כמשפט הראוי לו, ונתחייבו לשלם אלף זהובים, וברוך ה' פה לא נשמע עוד.

לאחר הפירוד אמר הרבי מקאצק לתלמידו החידושי הרי"ם: 'אתה לא עזבתני, הנני מבטיח לך אז איך וועל דיר אובדינען ביי די קינדער' (אגמול לך אצל ילדיך)[10].

תורתו

הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים או ספרים מודפסים, מלבד מכתבים בודדים[דרוש מקור], ביניהם מכתב לרבי יצחק מאיר אלתר משנת תקפ"ח[11]. על פי המקובל, לפני מותו ציווה לשרוף את כל כתביו. נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיון שאת כל כוחם שיקעו בהעמדת תלמידים[12]. ש"י עגנון כתב[13]: "סיפר לי הרב חנוך בורנשטיין: רב אחד בא אצל זקנו הגאון 'אגלי טל' חתנו של רבי מנחם מנדל מקוצק, ואמר לו שהוא מחבר ספר על קוצק וביקש ממנו שיספר לו קצת דברים על קוצק. גער בו אותו גאון, ואמר: מקוצק נשתיירו ספרים חיים! ולא נענה לו".

למרות זאת, במשך השנים יצאו ספרים רבים המלקטים את אמרותיו על פי עדות שומעיהם. בספר "שם משמואל", שחיבר האדמו"ר השני מסוכוטשוב רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של הרבי מקוצק, מפוזרים רבות מאמרותיו של הרבי. אמרות נוספות מובאות בספר "שפת אמת" ובספרי חסידות נוספים שיצאו לאור אחר פטירת הרבי מקוצק. הספר הראשון שנועד ללקט את אמרותיו של הרבי מקוצק הוא 'אוהל תורה', שנדפס בלובלין בשנת ה'תרס"ט על ידי הרב אליעזר ציגלמן. כמו כן, הרב ישראל ארטן שעוד הכיר אחדים מגדולי חסידי קוצק ושמע מפיהם, קיבץ בשנת ת"ש את דברי תורתו של הרבי בספר 'אמת ואמונה', וקיבל את ברכתו של האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור[14]. הספר נחשב למקור מוסמך[15]. בשנת תשס"ה יצא לאור מהדורה חדשה של הספר עם מקורות וביאורים. כמו כן הודפס ספר 'להבות קודש' על ידי מוסד הרי"ם לוין בשנת תש"מ.

הגותו

החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות[דרושה הבהרה] ובעוני רב, מתוך עיקרון.

תפיסתו של רבי מנחם מנדל הייתה חריפה וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות"[דרוש מקור], ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף במחיר התנגשות עם החברה הסובבת. אימרה נוספת המשקפת גישה זו: "מה לי עם כל אלפי החסידים; די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ויצעקו עמי יחדיו: ה' הוא האלוקים"[16].

גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מנהיגי החסידות הדגישו את מידת אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שרבי מנחם מנדל שם דגש על המלחמה הנוקבת שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת, ועל ישרות פנימית החודרת עד עמקי נפשו של האדם ללא כל זיוף בעבודת ה'.

הרבי מקוצק הטיל מרה בתלמידיו, ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של גדלות בתורה[דרושה הבהרה][דרוש מקור]. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו, גם לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו בהמשך[דרוש מקור], וזלזל בציפיית חסידיו שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים ויעשה להם ניסים ומופתים. אימרתו הידועה בנושא: "אותות ומופתים - באדמת בני חם" (כלומר: לא אצלנו). כשבאו לספר לו על אדמו"ר מפורסם שמרעיש במופתיו, התבטא: נראה אותו הופך יהודי פחות טוב ליהודי יותר טוב. כצפוי, גישתו עוררה כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר. גם המשכילים שמוהו מטרה לחיציהם, לאחר שציפו, לנוכח מקוריותו ועמקותו, לאפיקורס חדש, אך נחלו אכזבה.

תלמידיו

לרבי מקוצק היו תלמידים רבים. בתקופת השיא כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים, ובתוכם רבים מרבני פולין[17]. יהודה ליב לוין מונה בספרו מאה ועשרים תלמידים עיקריים[18]. עם תלמידיו החשובים נמנים:

משפחתו

מאשתו הראשונה, הרבנית גליקל:

  • רבי דוד מורגנשטרן, האדמו"ר השני מקוצק. צאצאיו של רבי דוד נהגו באדמו"רות במקומות שונים: פילוב, סוקולוב, לומאז ועוד.

מאשתו השנייה הרבנית חיה, בתו של הרב משה ליפשיץ "חלפן" (חותנו של רבי יצחק מאיר אלתר בעל ה'חידושי הרי"ם'):

  • רבי בנימין מורגנשטרן, חתנו של בן דודו רבי אברהם מרדכי אלטר (בנו של ה'חידושי הרי"ם' ואבי ה'שפת אמת').
  • רבי משה ירוחם מורגנשטרן, חתן רבי איצ'ה בלאס מגור, מחסידי קוצק.
  • הרבנית שרה צינה, אשתו של רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב ובעל ה"אבני נזר" ו"אגלי טל".
  • הרבנית ברכה, אשתו של רבי דב זאב הכהן רפפורט, רבה של העיר קוצק.

לקריאה נוספת

  • יהודה אריה לייב לוין, בית קוצק, מהדורה מורחבת, ירושלים, מוסד הרי"ם לוין, תש"נ.
  • משה בצלאל אלטר, עמוד האמת, תל אביב תש"ס.
  • משה שנפלד, אמת מקאצק תצמח, בני ברק תשכ"א.
  • פנחס זליג גליקסמן, דער קאצקער רבי, פיטרקוב תרח"צ (ביידיש).
  • אוהל תורה, ליקוט מאמרותיו, לובלין תרס"ט.
  • ישראל יעקב ארטן, אמת ואמונה - דברי תורה, ירושלים ת"ש.
  • שאול מייזליש (עורך), אין שלם מלב שבור - אמרות הרבי מקוצק, תל אביב.
  • להבות קודש - על התורה, נ"ך, מועדים, ליקוטים וחידושים על הש"ס, מוסד הרי"מ לוין, ירושלים תש"ם.
  • מאיר אוריין, סנה בוער בקוצק - נתיב חייו של רבי מנחם מנדל, ירושלים תש"מ.
  • שמחה רז, כוכב השחר - אמרות רבי מנחם מנדל מקוצק, ירושלים תשמ"ח.
  • יעקב לוינגר, "אמרות אותנטיות של הרבי מקוצק", תרביץ נה (תשמ"ו, עמ' 109–135).
  • הנ"ל, "תורתו של הרבי מקוצק לאור האמרות המיוחסות לו על ידי נכדו, ר' שמואל מסאכאטשוב", שם (עמ' 413–431).
  • ד"ר יוסף פאקס, רבי מנחם מנדל מקוצק, ירושלים תשכ"ז.
  • אברהם יהושע השל, קאצק - אין געראנגל פאר אמתדיקייט, תל אביב תשל"ג.
  • אברהם יהושע השל, קאצק (ביידיש). תרגום עברי לחלק מפרקי הספר: קוצק - במאבק למען חיי אמת, הוצאת מגיד.
  • אליהו כי טוב, חסידים ואנשי מעשה, פרק 'כחודו של מחט' (ניתן לרכישה כספר נפרד).

קישורים חיצוניים

מידע ביוגרפי ומאמרים:

אמרותיו:

קישורים נוספים:

הערות שוליים

  1. כשהבעש"ט היה מבקר בזאסלאב, היה מתאכסן בביתו (שבחי הבעש"ט ומזכרת גדולי אוסטראה אות ס).
  2. 'בית קוצק' עמ' יז. אולם לפי גירסא אחרת, היה שמו יצחק איזייק רייז ('דער קאצקער רבי', גלקסמאן, עמ' 149; 'אהבת דוד', גוטטער, עמ' ו; 'עטרת צבי', קאצק ליקוואה, עמ' 212; 'בדרכי פולין', אברהם מרדכי אלתר, עמ' 507; מכתבים ואגרות קודש, הרב דוד מנדלבוים, עמ' 135).
  3. ראו בספר 'פנת יקרת' (ניו יורק תשכ"ח, עמ' 86–89) ובספר 'בית קוצק' (עמ' מ-מה).
  4. לפי טענת נינו הרב אהרן ישראל בורנשטיין (בנו של ה'שם משמואל') בספרו 'מראה הדשא' עמ' קפח הערה 6, אין לידיעה זו כל בסיס והיא איננה נכונה. יש לציין כי אחיו הבכור של רבי מנחם מנדל נקרא גם הוא מורגנשטרן, ולפי שיחתו[דרושה הבהרה] עם רבי יחיאל מאיר מלומאז' כבר שינה אביו של רבי מנחם מנדל את שם המשפחה, וכך גם כתב יצחק אלפסי בספרו 'הרבי מקוצק' תשי"ב עמ' י הערה 1.
  5. יהודה ליב לוין, 'בית קוצק', ירושלים תש"ע, עמ' עב.
  6. ובנוסח אחר: 'לייטשים טשוטשים' ('מראה הדשא' פ"ג עמוד סב).
  7. המשמעות היא: "חסידות ריקנית, התעטפות בטלית של חסידות שאין מאחוריה כלום" ('מראה הדשא' שם).
  8. עדות נכדו רבי שמואל בורנשטיין בספרו 'שם משמואל' (תרומה תרע"ב, עמ' עו).
  9. ראו "בית קוצק" (תש"ע, פרק יא עמוד עה ואילך); "הרבי מקוצק" (תשי"ט, עמוד סב).
  10. 'שיח שרפי קודש' (ח"ה דף לא: אות ו).
  11. צילום המכתב בספר "מכתבים ואגרות קודש" (עמ' 136–137), באתר HebrewBooks.
  12. הקדמה לספר "אהבת דוד".
  13. ספר, סופר וסיפור (1978).
  14. בנו הלב שמחה מגור כותב במכתבו למחבר הספר כי אביו הגיה את הספר "ואמר לפעלי טבא יישר... והסכמה על דברי קדשו של רבינו מקאצק מן המותר".
  15. רוב הספר מלוקט מתוך הספרים 'רמתים צופים'; 'שפת אמת'; 'שם משמואל'; 'שיח שרפי קודש'; 'אוהל תורה' וספרים נוספים. החלק האחר קיבל המחבר מפי זקני חסידי קוצק בני הדור הקודם.
  16. ראו 'שיח שרפי קודש' (חלק א אות קלד) וספר אמת ואמונה (שנת ת"ש, אות קנח ו-שמז).
  17. רבי אהרן וַלדן (וואלדען), 'שם הגדולים החדש'.
  18. יהודה ליב לוין, 'בית קוצק' (חלק ראשון פרק טו וחלק שני).
  19. קוויטל מפורסם שהוגש לפני האמרי אמת מגור.


תקופת חייו של רבי מנחם מנדל מקוצק על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0