שמואל ברוזה
שמואל חיים בְּרוֹזָה (1869 - י"ב בחשון תש"ה 29 באוקטובר 1944) היה איכר וחלוץ ציוני שעלה ארצה במסגרת העלייה הראשונה. מראשוני המושבה מוצא ובעל אדמות רבות באזור.
תולדות חייו
ברוזה נולד ב-1869 בעיר ביחוב אשר בפלך מוהילב ברוסיה לאביו אברהם שהיה סוחר עצים. ברוזה קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד בחדר[1]. ב-1891 עלה ברוזה ארצה במסגרת העלייה הראשונה. עם הגיעו עבד כפועל חקלאי במושבות במרכז (פתח תקווה, רחובות וראשון לציון) וכן במחסן העצים של האחים ליטווינסקי.
לאחר כשנתיים עבודה הלך, עם חברים, לבקר בירושלים ובדרך עצר ללון בכפר קאלוניה. בכפר זה היה נעשה ניסיון ב-1860 לייסד ישוב עברי חקלאי אולם הניסיון נכשל[2][3] ובסופו של דבר עברו הקרקעות לבעלות מסדר בני ברית. ב-1894 החליט הארגון ליישב אדמות אלו ושמואל ברוזה היה בין ארבעת המתנחלים הראשונים שעלו באותה שנה על הקרקע[4]. במשך כחמש שנים חי ברוזה בנחלתו כשהוא גר במגדל שמירה שהוקם על ידי בעלי הקרקע הקודמים. בהמשך הצטרפו עוד מספר משפחות, בהן משפחת מקלף (הורי מרדכי מקלף), שבנו את ביתם בסמוך. במהלך שנים אלה עבד את האדמה, צבר רכוש ורכש קרקעות, תוך ניצול יחסיו הטובים עם מוכתר הכפר קאלוניה וראשי הכפר אבו גוש.
ברוזה השקיע את כל מרצו בהקמת בוסתנים של גפנים ועצי פרי כשאת מקור הידע (והזנים המשובחים) רכש במינזרים שבסביבה.
בית ברוזה
בשנת 1897 החל להקים את אחוזת "בית ברוזה", מבנה אבן בן שלוש קומות ו-15 חדרים, שמרתפו חצוב בסלע ובו בור מים ומחסן לאחסון חביות יין. בבית זה נולדו שמונת ילדיו של ברוזה. בבית התקיים גם מפעל קטן לייבוש ושימור פירות. מרפסת עיטרה את הבית מכל צדדיו, אליה הוביל גרם מדרגות מפואר. ליד הבית הוקמו רפת ומחלבה לייצור חמאה, שמנת וגבינות. כמו כן הוקמו לול, שובך יונים, בית בד לייצור שמן זית ויקב לייצור יין, קוניאק וליקרים שונים.
בפרעות תרפ"ט, ב-24 באוגוסט 1929, יצא המון מוסת מהכפר קאלוניה ועלה על מוצא. ברוזה הגן על ביתו וירה ממנו יריות אזהרה אל הפורעים, שפנו לבית משפחת מקלף, ובו רצחו שמונה מבני המשפחה[5]. למחרת נטשו בני משפחת ברוזה את הבית, שנבזז ונשרף. לאחר שוך הפרעות שבו אליו. בימי המרד הערבי הגדול שוב נאלצו לברוח מביתם, שנשרף בשנית. הבית היה הבית היחיד במוצא עם מכשיר טלפון, ובכך נודעה לו חשיבות ביטחונית ליישוב הקטן והמבודד.
הבית נמכר בשנות השישים של המאה העשרים למשפחה חרדית, המגדלת בשטחו עצי ערבה להושענא רבה. היקב נמכר למשפחת טפרברג, שהפעילה במקום את יקבי אפרת עד שהיקב הועבר לצרעה באמצע שנות ה-90. בשנת 2010 נפתח באתר מפעל תכשיטים (YVEL).
יחסיו עם ראשי היישוב
בעת ביקורו של הרצל בארץ ישראל, ב-1898, הזמינו ברוזה לביקור במוצא. הרצל התרשם מן המקום "יפה הנוף", נטע ברוש (בלשון הימים ההם "ארז") בחלקת אדמה שהייתה שייכת לברוזה והמליץ להקים במקום בית מרגוע לפועלים. המלצתו יושמה כאשר הוקם במקום בית ההבראה "ארזה", על שם העץ אותו נטע הרצל. העץ נעקר במאורעות תרפ"ט.
הזמנת אישי ציבור לסור לבית ברוזה בדרכם העולה לירושלים הפכה למנהג קבוע. ברוזה אירח בביתו וכיבד ביינו ובמרקחות הפירות שלו את אדמונד דה רוטשילד, חיים ויצמן, דוד בן-גוריון, המושל הצבאי סר רונלד סטורס וכמעט את כל הנציבים העליונים, הרבנים הראשיים יצחק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל ועוד. חלק מן המבקרים אף נטעו עץ על אדמתו של ברוזה.
ביקורים אלה הונצחו בצילומים ואף בציורים פרי עטו של הצייר לודוויג בלום.
ראו גם
לקריאה נוספת
- משה חננאל, הירושלמים - מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946, ירושלים: 2007, עמ' 81.
- שמואל אביצור, 'שמואל ברוזה - המתנחל בהר', בספרו: ממציאים ומאמצים: מחוללי המהפיכה בדרכי הייצור בארץ; ערכו והביאו לדפוס: רחבעם זאבי, גניה דורון, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשמ"ו 1986, עמ' 82–88.
- אהרון אבן חן, "האגסים היפים של ברוזה", בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972
קישורים חיצוניים
- כרטיס הקבר של שמואל חיים ברוזה, באתר הר הזיתים
- דוד תדהר (עורך), "שמואל ברוזה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 146
- דוד הכהן, הביכורים של סבא ברוזה, באתר ynet, 21 במאי 2001
הערות שוליים
- ^ לדברי המשפחה היה חיים ויצמן בין תלמידי אותו חדר
- ^ מובילי הקמת היישוב היו יהושע ילין וגיסו יחזקאל יהודה
- ^ נסיון הרכישה נכשל מאחר שהסכמי הרכישה לא היו כשרים במלואם
- ^ היה זה יחיאל מיכל פינס שהמליץ על ברוזה בפני בני ברית
- ^ עדותו של שמואל ברוזה במשפט הנאשמים ברצח משפחת מקלף, דבר, 25 בדצמבר 1929