שמריה צמרת
,_1939.jpg)
שמריה צמרת (ט"ו בתשרי תרע"א, 17 באוקטובר 1910, קליבלנד, ארצות הברית – י"ח באלול תשכ"ד, 26 באוגוסט 1964, בית-השיטה) היה ממייסדי קיבוץ בית-השיטה ופעיל מרכזי בארגון ספינות המעפילים במוסד לעלייה ב' ("ההעפלה").
תולדות חיים
שמריה צמרת נולד בט"ו בתשרי תרע"א, 17 באוקטובר 1910, בארצות הברית. הוריו, בתיה ומאיר גלפנד, היגרו מרוסיה הצארית לקליבלנד בארצות הברית, ומשם עברו ללוס-אנג'לס. האב היה ציוני, והחליט לעברת את שם המשפחה על פי משאת נפשו: צמר"ת – ציון מדינה רבולוציונרית תהיה. לפי הספר שחובר על שמריה על ידי הדסה צמרת, "בוקר תמיד", שמריה זכר שהרי"ש בשם המשפחה התייחסה למילה מהפכנית - רבולוציונרית - אך לא היה בטוח בכך לחלוטין.
בשנת 1920, בהיות שמריה בן עשר, יצא עם אביו למסע היכרות והכנה לעלייה לארץ ישראל, אך כשחזרו לארצות הברית התברר שהאב חולה בשחפת. האם נשארה בבית עם שני ילדיה הקטנים, ושמריה הבכור התלווה אל אביו החולה בטיפוליו בבתי המרפא לחולי שחפת. על ערשׂ דווי ביקש האב מבנו להגשים את משאלתו ולעלות לארץ ישראל. משנפטר האב עלה שמריה ארצה, והוא בן 15 שנים.
שמריה צמרת הגיע לתל אביב, נער אמריקאי בודד, ללא שפה וללא משפחה. הוא התגורר בפנסיון, והצטרף לבני המחזור השישי בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. עם חבריו ב"גדוד מגיני השפה" לקח חלק פעיל במאבק להנחלת השפה העברית, ונמנה עם המחזור הראשון מהגימנסיה שהתגייס לארגון "ההגנה" שזה מקרוב הוקם.
בשנים האחרונות ללימודים ייסדו שמריה וקבוצת חברים מהגימנסיה חוג רעיוני, שהפך עם הזמן ל"תנועת החוגים" אשר נקראה לימים "תנועת המחנות העולים". עם סיום הלימודים יצאו 17 חברי החוג, "החוג הזקן", להתיישבות. כתחנה בדרך להקמת נקודה התיישבותית חיו ועבדו בפרדסי חדרה. כעבור שנתיים עברה הקבוצה למעיין חרוד בעמק יזרעאל, ובשנת 1936 ייסדו את קיבוץ בית-השיטה. בשנת 1933 נקבע צמרת לרַכָּז מפעל "הסורגים" לייצור בגדי טריקו בראשון-לציון, ובמשך שש שנים ניהל את בית החרושת שהועבר לקיבוצו.
לשמריה היו שלוש בנות ובן, ושנים עשר נכדים ונכדות. להוריו של שמריה היו שני ילדים נוספים, ושעה ששמריה הצטרף לתנועה הציונית, נשארו הם בארצות הברית והצטרפו לתנועה הסוציאליסטית הבינלאומית. ג'ו צמרת היה לפעיל באיגודים מקצועיים, לפעיל במפלגה הקומוניסטית, וב-1937 התנדב לבריגדות הבינלאומיות[1]. לאחר שנה של לחימה בספרד כנגד כוחותיו של פרנקו נהרג ג'ו בקרב בעיר גנדסה, באפריל 1938, והוא בן 26. אחותם של שמריה וג'ו, רוז צמרת, נשארה בארצות הברית והייתה לפעילה בתנועה הטרוצקיסטית האמריקאית. למרות ההבדלים האידאולוגיים, היחסים בין האחים והאחות נשארו טובים עד ליום מותם.
הפעילות במוסד לעלייה ב'
עם החמרת מצב היהודים באירופה לאחר "ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938) ונוכח סגירת שערי הארץ בפני עולים יהודים על ידי השלטונות הבריטיים הקימו נציגי ההסתדרות הכללית במפקדה הארצית של "ההגנה" (ברל כצנלסון, אליהו גולומב, שאול אביגור, דוד נמרי וישראל גלילי) את המוסד לעלייה ב'. הארגון החשאי נועד להבריח יהודים ארצה בדרכים בלתי לגאליות, תוך הפרת פקודות ממשלת המנדט. הקמת הארגון החשאי נתקלה בהתנגדות החוגים האזרחיים בגלל המצוקה התקציבית בארץ. בינואר 1939 נרתמה מזכירות "הקיבוץ המאוחד" למשימת החירום על בסיס הרשת התנועתית של שליחי ארגון "החלוץ" שהפעילה באירופה. את המוסד לעלייה ב', שממנו צמח לימים "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים", הקימו חברי "הקיבוץ המאוחד" שהתגייסו להצלת יהודי אירופה.[2] שמריה צמרת היה מראשוני המתגייסים למוסד ומבכירי הארגון באירופה.
בזכות דרכונו האמריקאי התאפשר לו לנוע בחופשיות ברחבי היבשת, והודות לחריפות מחשבתו, לכישרונו המודיעיני והאִרגוני ולתחושת המחויבות העמוקה שלו, מונה צמרת לעמדות בכירות במוסד לעלייה ב'.
את פעילותו הוא החל באתונה במסווה של איש עסקים אמריקאי, ובקיץ 1939 היה מעורב ברכישת הספינה "דורה" שנועדה להעלות פליטים יהודים מגרמניה שברחו להולנד. צמרת המשיך בפעילותו המחתרתית ביוון גם לאחר הכיבוש הגרמני, והתגייס לארגון ספינת המעפילים "דאריֶין". הספינה נרשמה על שמו, ובמרץ 1941 הוא הזדרז להגיע ארצה כדי להסדיר את הגעתה. הספינה נתפסה בלב ים וצמרת נאלץ לרדת לחיי מחתרת בהכשרת שער-הנגב ליד גדרה (לימים ייסדה הקבוצה את קיבוץ כפר-סאלד), כדי לחמוק מהשלטונות הבריטיים הנאבקים בעלייה הבלתי לגאלית. בשנת 1942 הוא עבר קורס חבלה בפלמ"ח, אך עם תום מלחמת העולם השנייה, כשמאות אלפי פליטים וניצולים יהודים באירופה שיוועו להגיע לחוף מבטחים, התגייס שמריה צמרת שוב לשורות המוסד לעלייה ב'. וכך, בין השנים 1945–1947 חזר לפעילות המחתרתית באירופה, הרחק מביתו וממשפחתו.
תחילה פעל צמרת באיטליה, ואחר כך עבר לצרפת, שם עמד בראש שלוחת המוסד. הוא קבע את מקום מושבו בעיר מרסיי, ששימשה בסיס העפלה ונמל שילוח לספינות מעפילים. צמרת עסק ברכישת אוניות (שנרשמו על שמו, כ"איש עסקים אמריקאי"), ניהל את התקנת האוניות הרעועות לקליטת המעפילים, ציודן, השגת האישורים הפיקטיביים, ניהול הקשר עם הרשויות השונות, מינוי סגל הפיקודי של הספינה והצוות המקצועי, ארגון אלפי המעפילים במחנות ההמתנה והתיאום החשאי עם שאול אביגור, נציגי המוסדות היהודיים והרשויות האזרחיות באירופה.
,_%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%93_%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%91%27_(%27%D7%94%D7%94%D7%A2%D7%A4%D7%9C%D7%94%27)_%D7%91%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F,_%D7%91%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94,_15.8.1940.jpg)
במהלך פעילותו החשאית עסק שמריה צמרת בהעפלת הספינות "דורה" (יולי 1939), "דאריֶין 2" (מארס 1941), "תל חי" (מארס 1946), "יגור" (יולי 1946), "חיים ארלוזורוב" (פברואר 1947), "אקסודוס" (יולי 1947), "עצמאות" ו"קוממיות" ("הפאנים", דצמבר 1947). בפרוץ מלחמת העצמאות שב שמריה צמרת משירותו הממושך במוסד לעלייה ב' לביתו בבית-השיטה. שנים אחדות שימש כגזבר הקיבוץ ולאחר מכן עבד במפעל לכבישת זיתים "הזיתייה", בקיבוצו.
צמרת נהרג בתאונת עבודה ביום י"ח באלול תשכ"ד, 26 באוגוסט 1964, ונקבר בבית העלמין בבית-השיטה.
הנצחה
בוקר תמיד (ספר זיכרון בעריכת הדסה צמרת), תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966
ראו גם
ראובן אהרוני, מֻטות תורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם, אפעל: המרכז לתולדות כוח המגן על-שם ישראל גלילי, תשנ"ח
קישורים חיצוניים
- שמריה צמרת: סרט ביוגרפי
- אתר בית-השיטה
- אתר הזיכרון של ג'ו (יוחנן-ג'ו צמרת, אחיו של שמריה, התנדב להילחם לצד הרפובליקאים במלחמת האזרחים בספרד נגד הפשיסטים, ונהרג בשנת 1938 בקרב)
- יאיר צמרת, "איך אבא שלי נעשה ציוני", אתר ישרא-בלוג, 24.6.2011
- אתר המחנות העולים
- המוסד לעלייה ב', באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
- אתר ההעפלה ועלייה ב'
- אתר תנועת העבודה
הערות שוליים
- ^ המסע לספרד . - אתר הזיכרון של ג'ו צמרת, באתר sites.google.com
- ^ אריה אבנרי, "המאבק בספר-הלבן והקמת המוסד לעליה ב'", בתוך: שלמה דרך (עורך), שורשים: קבצים לחקר הקיבוץ ותנועת העבודה, ג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון טבנקין לחקר ולימוד הקיבוץ, תשמ"ב, עמ' 229; מאיר אביזוהר, "הציונות הלוחמת", בתוך: דוד בן-גוריון, זכרונות: מן העזבון, ו, עמ' 34.
