תגובה אינסטינקטיבית לטביעה
תגובה אינסטינקטיבית לטביעה היא תגובה אינסטינקטיבית המתרחשת בבני אדם, במיוחד אצל אלו שאינם יודעים לשחות, כאשר הם קרובים לטביעה. היא מתמקדת בניסיון לשמור על הפה מעל המים, כדי לנשום, ללא מאמץ שימושי למשוך עזרה או הצלה עצמית, ולעיתים קרובות אינה מזוהה על ידי הצופים מהצד. התגובה מאופיינת בתנועות זרוע מהירות לרוחב, יציבה אנכית, הטיית הראש לאחור, וחוסר יכולת לשמור על הפה מעל המים או לדבר. דיכוי התנהגות רציונלית על ידי פאניקה, עלול גם לסכן שחיינים המנסים להציל את הקורבן.
תיאור
בעוד מצוקה ותבהלה עשויות להתרחש לפעמים לפני כן, הטביעה עצמה היא מהירה ולעיתים קרובות שקטה.[1][2] אדם קרוב לנקודת טביעה אינו מסוגל להחזיק את הפה מעל המים מספיק זמן כדי לנשום כראוי ואינו מסוגל לצעוק. בהיעדר אוויר, גופו אינו יכול לבצע את המאמצים הרצוניים הכרוכים בנפנוף או בחיפוש אחר תשומת לב. פעולות לא רצוניות המופעלות על ידי מערכת העצבים האוטונומית כוללות נפנוף לרוחב או חתירה עם הזרועות בכדי ללחוץ אותן מטה לתוך המים במאמץ להרים את הפה מספיק זמן כדי לנשום, והטיית הראש לאחור. כתגובה אינסטינקטיבית, זה היא מתרחשת לא במודע או בשליטת הטובע.
היעדר תנועת רגליים, יציבה זקופה, חוסר יכולת לדבר או לשמור על הפה באופן עקבי מעל המים, והיעדר פעולות העוזרות למחלץ צפויות, הם תופעות נפוצות של אינסטינקט זה.
תזמון
האינסטינקט מתרחש בדרך כלל לא יותר מ-20–60 השניות האחרונות במהלך הטביעה ולפני השקיעה מתחת למים.[3] לשם השוואה, אדם שעדיין יכול לצעוק ולשמור על פיו כל הזמן מעל המים עלול להיות במצוקה, אך אינו בסכנת טביעה מיידית בהשוואה לאדם שאינו מסוגל לעשות זאת.[1]
זיהוי טביעה
למתבונן לא מאומן, אולי לא ברור שאדם טובע נמצא במצוקה. הקורבן עשוי להיראות כשוחה בבטחה, בעוד שלמעשה תוך 20–60 שניות ישקע מתחת לפני השטח.[3] הקורבנות מושיטים את זרועותיהם לרוחב ולוחצים כלפי מטה על פני המים כדי להרים את הפה מהמים.
כאשר הפה שלהם מעל המים, הם נושפים במהירות ושואפים במקום לקרוא לעזרה. בגלל תנועות הידיים וההתמקדות בהרמת הפה מהמים, הם לא יכולים לנופף, לבעוט ברגליהם, לשחות למציל, או לאחוז בחבל או בציוד חילוץ אחר. הם עלולים להיות מפורשים לא נכון כ-"משחקים במים" על ידי אלה שלא מנוסים עם טביעה, ושחיינים אחרים במרחק מטרים ספורים עשויים לא להבין שמתרחש מקרה חירום.
מצילים ואנשים אחרים המאומנים בחילוץ לומדים לזהות אדם טובע על ידי התבוננות בפעולות האינסטינקטיביות הללו.[4]
סכנה למציל
.jpg)
במצבי חירום בהם לא נמצאים מצילים או צוות מיומן אחר, רצוי להושיט לטובע מהיבשה יד או מקל ארוך, לחתור אליו בסירה או לזרוק לו מתקן ציפה, אך לא להיכנס אליו למים.[5] בזמן שהתגובה האינסטינקטיבית לטביעה מתרחשת, הקורבן ייתפס בכל חפץ מוצק קרוב בניסיונות לשאוב אוויר, מה שעלול לגרום לטביעה של מציל לעתיד וכן (או במקום) הקורבן המקורי.[6] "התרחיש הימי של הקורבן במקום המציל" נפוץ[7] והרג 103 מחלצים באוסטרליה בין 1992 ל-2010, ועוד 81 בני אדם בניו זילנד בין 1980 ל-2012[8] מחקר על טביעות בטורקיה מצא 88 מקרים שבהם 114 מחלצים טבעו במהלך ניסיונותיהם לחלץ קורבן טביעה.[9]
בישראל התרחשו מספר מקרים בהם תבעו שוחים שניסו לחלץ קורבנות טביעה ושילמו בכך את חייהם. אבי אפיה, יושב ראש איגוד המצילים הישראלי מספר על הסכנה בחילוץ טובע: ”פעמים רבות הדבר גורם לכך שהוא מביא לשקיעתו של המחלץ, שלא לדבר על הפאניקה שבו הוא נמצא - הטובע כורך את ידו סביב צווארו של המחלץ בהיסטריה, דבר שיכול גם להביא לחניקתו.”[10]
מגן דוד אדום מציין גם כן את הסכנה בקפיצה לים אחר אדם טובע עבור שוחים שאינם מאומנים להצלה. הארגון מציין כי סיוע מהחוף הוא האפשרות הבטוחה ביותר שלא מסכנת את חייו של המחלץ.[10][11] הארגון מוסיף כי במקרים שאינם הים הפתוח, כמו נחל הירקון או בבריכת שחייה אין על הצופה מהצד לטמון את ראשו בחול וכן לא לבחול באף אמצעי להצלת הטובע, זאת כל עוד אין סכנה מוחשית למחלץ.[10]
מחקר וגילוי
התנהגויות הטביעה הנפוצות זוהו על ידי פרנק פיה, בהתבסס על מחקר של צילומי סרטים עם תיעודי אמת של טביעה וכמעט טביעה, ותועדו בסרט ההדרכה שלו מ-1971, On Drowning (על טביעה), ובמאמר משנת 1974, Observations on the drowning of non-swimmers (תצפיות על טביעות של אנשים שאינם-שחיינים).[12]
באותה התקופה, היה מקובל להאמין שטביעה כרוכה בהתנהגויות נסערות, אם כי פיה מצטט מאמר מוקדם יותר (לא מוגדר) משנת 1966 שמציין כי זה לא בהכרח המקרה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Irish Times - Tue, Aug 03, 2010 - What stops people shouting and waving when drowning?, web.archive.org, 2012-10-22
- ^ Vittone, Mario. "Drowning Doesn't Look Like Drowning". נבדק ב-2011-01-06.
- ^ 3.0 3.1 הצלב האדום האמריקאי (1995). "פרק 5". Lifeguarding today. Mosby Lifeline. p. 57. ISBN 9780801675553.
- ^ "Drowning Doesn't Look Like Drowning — Foster Community Online". Foster.vic.au. נבדק ב-2014-05-30.
- ^ "Reach or Throw, Don't Go" (PDF). הצלב האדום האמריקאי.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Rowan, Karen (14 באוגוסט 2010). "Why do people often drown together?". Live Science. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Franklin, Richard; Pearn, John (26 באוקטובר 2010). "Drowning for love: the aquatic victim-instead-of-rescuer syndrome: drowning fatalities involving those attempting to rescue a child" (PDF). Journal of Paediatrics and Child Health. 47 (1–2): 44–47. doi:10.1111/j.1440-1754.2010.01889.x. PMID 20973865.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Starrenburg, Caleb (5 בינואר 2014). "Would-be rescuers losing their lives". Stuff.co.nz. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Turgut, Adnan; Turgut, Tevfik (18 במאי 2012). "A study on rescuer drowning and multiple drowning incidents". Journal of Safety Research. 43 (2): 129–132. doi:10.1016/j.jsr.2012.05.001. PMID 22709998.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 10.2 N12 - תופעה: נכנסים לים לחלץ טובעים - וטובעים בעצמם, באתר N12, 2009-07-27
- ^ מגן דוד אדום, מדריך מד"א 2020 לעונת רחצה בטוחה, באתר www.mdais.org, 2009-07-27
- ^ Pia, Frank (ביולי–באוגוסט 1974). "Observations on the drowning of nonswimmers". Journal of Physical Education: 164–167, 181. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-2010-12-30.
{{cite journal}}: (עזרה)
