תהליך השלום באפגניסטן
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
תהליך השלום באפגניסטן הוא משא ומתן שמתקיים במטרה לסיים את מלחמת אפגניסטן. אף על פי שנעשו מאמצים רבים לגשר בין הצדדים הלוחמים מאז תחילת המלחמה בשנת 2001, המשא ומתן ותנועת השלום התגברו בשנת 2018 על רקע השיחות בין טליבאן, הקבוצה העיקרית הנלחמת נגד ממשלת אפגניסטן, לבין הקבינט של ארצות הברית. מרבית השיחות שהתקיימו במסגרת הליך השלום היו בדוחה, בירת קטר, בה ממוקם משרד הטליבן. מטרת העל של הליך השלום היא הסכם הדדי בין טליבאן לארצות הברית שבעקבותיו תהיה נסיגה אמריקאית הדרגתית, ותחילת שיחות שלום פנים-אפגניות.[1] שותפות נוספות להליך השלום הן פקיסטן, סין, רוסיה וארגון נאט"ו.[2][3]
התהליך
הטאליבן, המכנה עצמו אמירות האסלאם של אפגניסטן, הוא ארגון אסלאמי סוני הפועל באפגניסטן, מדינה במרכז/דרום אסיה. הטאליבן קם בשנת 1994 וניצל את הוואקום השלטוני שנותר בעקבות מלחמת האזרחים באפגניסטן. הקבוצה הורכבה בעיקר מסטודנטים דתיים במדרסות פקיסטניות (שלחמו במלחמת אפגניסטן הסובייטית) בהנהגתו של מוחמד עומר. אל-קאעידה, רשת טרור בינלאומית, קיבלה מקלט באפגניסטן בתנאי שהיא לא תתנגד לארצות הברית, אך אוסמה בן לאדן דחה את ההסכם בשנת 1998 כשארגן הפצצות על שגרירויות אמריקאיות במזרח אפריקה. התקריות הביאו למתחים בין שתי הקבוצות. הטליבאן היה ביסודו מקומי בעוד אל-קאעדה כיוונה לג'יהאד העולמי.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, ארצות הברית תחת הנשיא ג'ורג' וו. בוש הגישה בקשה להנהגת הטליבאן להסגיר את בן לאדן, שהיה החשוד העיקרי בהתקפות. הטאליבן סירב ודרש ראיות להשתתפותו בהתקפות. כתוצאה מכך, ארצות הברית, יחד עם בעלות בריתה בנאט"ו, פתחה בפלישה לאפגניסטן, שנקראה בשם "מבצע חירות מתמשכת", ב-7 באוקטובר 2001. עד 17 בדצמבר אותה שנה, ארצות הברית ובעלות בריתה הדפו את הטליבאן מהשלטון והחלו לבנות בסיסים צבאיים ליד ערים גדולות ברחבי המדינה. מאוחר יותר הוקם כוח סיוע בינלאומי לביטחון (ISAF) על ידי מועצת הביטחון של האו"ם כדי להכשיר את כוחות הביטחון הלאומי האפגני לפקח על הפעולות הצבאיות במדינה כדי למנוע כל התחדשות של פעילות הטליבאן. הטליבאן פתח במתקפות רבות על הכוחות האפגניים, מתקני הממשלה וכל ארגון שלדעתם נמצא בברית עם ארצות הברית.
צבא ארצות הברית נותר בשטח והיה מעורב ישירות במלחמה זה 18 שנה, כאשר אנליסטים תיארו את המצב לאחר 2014 כקיפאון. למרות שהיקף פעילות אל-קאעידה באפגניסטן ובפקיסטן צומצמה, המלחמה עם מורדי הטאליבן נמשכת. סיום הסכסוך בן 18 השנים לא הגיע לכדי יישום ודונלד טראמפ אמר כי הוא רואה במלחמה עסק יקר מדי. רבים ציינו את הדמיון בין תהליך זה לתהליך סיום מלחמת וייטנאם, שהביא להסכמי השלום בפריס בשנת 1973.
הבדלים אידאולוגיים הביאו לדיונים בנושאים שונים, במיוחד זכויות אדם. חוקת אפגניסטן משנת 2004 מגנה על זכויות נשים כמו דיבור וחינוך ועל חופש העיתונות כולל חופש הביטוי - שניהם דוכאו תחת שלטון הטאליבן באפגניסטן. חלילזאד, גאני, עבדאללה ועוד כמה בכירים באפגניסטן הצהירו כולם כי יש להגן על זכויות אלה ואין להקריב אותם בהסכם שלום. הגברת הראשונה של אפגניסטן ואשת הנשיא אשרף גאני אחמדזאי, רולה גאני, היא פעילה בהגנה על זכויות נשים. עיתונאים אפגנים דרשו להגן על העיתונות בכל הסכם שלום אפשרי.
המשך האלימות מצד שני הצדדים נותר מכשול להסכם שלום סופי. בעוד השיחות המקדימות נמשכו, המשיכו הטליבאן להילחם בשדה הקרב ולבצע פיגועים בעיר הבירה קאבול וגם איימו על הליך הבחירות לנשיאות אפגניסטן ב-28 בספטמבר 2019. על פי הסטטיסטיקה של חיל האוויר האמריקני שפורסמה בפברואר 2020, ארצות הברית הטילה יותר פצצות על אפגניסטן ב-2019 מאשר בכל שנה אחרת מאז 2013. השגריר האמריקני באפגניסטן הזהיר שהסכם שלום עלול לסכן את חזרתו של הטליבאן לשלטון, בדומה לתוצאות הסכם השלום בפריס בשנת 1973, במהלכו הובסה ממשלת דרום וייטנאם התומכת בארצות הברית בנפילת סייגון. פקיסטן הזהירה שהמתח הגובר באזור המפרץ לאחר חיסול הגנרל האיראני קאסם סולימאני עלול להשפיע על תהליך השלום בין ארצות הברית לאפגניסטן.
בעקבות נפילת קאבול ובחירתו של ראש השבט הפשטוני חאמיד כרזאי למנהיג זמני, ויתרה הטליבאן על קנדהאר בעקבות הצעת חנינה של כרזאי. עם זאת ארצות הברית דחתה חלק מהסכם החנינה שבה מנהיג הטאליבן מוחמד עומאר יכול היה "לחיות בכבוד" במולדתו קנדהאר. הטליבאן לא הוזמן להסכם בון מדצמבר 2001, שרבים מביאים כגורם להמשך הסכסוך. זה נבע בחלקו מהתבוסה לכאורה של הטאליבן בשטח, אלא גם מהלחץ האמריקאי שלא לאפשר לטליבאן להשתתף בתהליך. בשנת 2003 הטליבאן הראה סימנים של חזרה וזמן לא רב לאחר מכן ניהלו התקוממות. לפי הדיווחים, פיגועי הטליבאן במדינה גדלו פי ארבעה בשנים 2002-2006; בסוף 2007 נאמר כי אפגניסטן "בסכנה חמורה" ליפול לשליטת הטליבאן למרות נוכחותם של 40,000 חיילי ISAF בראשות נאט"ו.
ב-29 בפברואר 2020 חתמו ארצות הברית וארגון הטאליבן על הסכם שלום בדוחה שבקטר, נקרא באופן רשמי "ההסכם להבאת השלום לאפגניסטן".
במרץ 2021, הכריז מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנתוני בלינקן על תוכנית שתסייע להמשיך את תהליך השלום שהתחיל הנשיא טראמפ וזאת לצד הסיכויים הגבוהים לביצוע נסיגה של כוחות ארצות הברית מאפגניסטן. מועד סיום הנסיגה נקבע ל-31 באוגוסט 2021.
במקביל, נמשכה לחימה בין כוחות ההתנגדות הממשלתיים לטליבאן. לפי ההערכות הארגון השתלט על יותר מחצי משטח אפגניסטן ואף על העיר הגדולה קנדהאר.[4][5] השטח עליו שלט הטאליבן גדל בהדרגה.[6] עד אמצע אוגוסט 2021, הארגון כבש עשרה מחוזות ומחצית מהבירות המחוזיות במדינה - 17 מתוך 34.[7] שיחות השלום בדוחה נמשכו במקביל לכך.[8] ב-15 באוגוסט קאבול נפלה לידי הטליבאן, ונשיא אפגניסטן אשרף גאני אחמדזאי ברח מהמדינה.
הערות שוליים
- ^ "HPC welcomes Khalilzad's efforts for intra-Afghan talks". pajhwok.com.
- ^ "US, Russia, China, Pakistan urge Taliban to agree for ceasefire, begin talks with Afghan govt". @businessline.
- ^ "not excluded from peace process in Afghanistan: China". India Today.
- ^ כדי למנוע את חדירת טליבאן: אפגניסטן מטילה עוצר ברחבי המדינה - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2021-07-25
- ^ אלפי חיילים אמריקאים יגיעו לאפגניסטן, בריטניה שולחת כוחות לאזור, באתר www.maariv.co.il
- ^ בקאבול נערכים למתקפה של טליבאן: "ארה"ב בגדה בנו" - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2021-08-13
- ^ מחיר הנסיגה: הטליבאן בדרך להשתלט על אפגניסטאן, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ כמעט ללא קרב: טליבאן כבש את כל הערים המרכזיות באפגניסטן פרט לקאבול - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2021-08-15
