תחרותיות (רגש)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתיבה אישית, מכלולזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המושג תחרותיות מתייחס ליצר הניצחון וההישגיות המלווה את האדם בהימצאו בתחרות.

מספר צורות גילוייה של התשוקה להיות ראשון במעלה הן כמספר הדרכים שהחברה מזמנת לאדם לשם כך.[1] לכן, אין זה משנה באיזה סוג של תחרות מדובר. כלומר, הן תחרות מעולם הספורט והן התמודדות על תפקיד נחשק בעולם העבודה ילוו בתחרותיות. שכן, תחרותיות היא אותו קטליזטור שדוחף את המתמודד לנצח, או לשאוף לנצח.

תחרותיות כתכונת אופי

תחרותיות היא תכונת אופי נרכשת שמקורה בחינוך ו/או השפעת הסביבה, לטוב ולרע. כפועל יוצא, היא לרוב תלווה בתכונות אופי מאותו ראציונאל, כגון: הישגיות, שאפתנות, כושר הישרדות ועוד. תחרותיות, בהיותה תכונת-אופי, לרוב אינה מהוה מאפיין זמני ומזדמן, אלא סוג של קו מנחה המאפיין את שגרת חייו של המחזיק בה, והיא באה לידי ביטוי באופן רציף בחשיבתו, השקפת עולמו, תגובותיו ודרכי פעולתו. נתון זה רק מחזק את ההכרח הטמון בשליטה על יצר התחרותיות.

יתרונות מול חסרונות

תחרותיות היא תכונת אופי בריאה, שלזכותה נזקפים הצלחותיו של אדם לאורך חייו. יצר התחרותיות הטבוע באדם, הוא זה שמסייע לו, בין השאר, להתמודד עם קשיים לאורך הדרך, עם כשלונות ספוראדיים ועם אינסטינקטים מזדמנים לפרוש. לעיתים, היא זו שדוחפת את המתמודד לנטרל את המתמודדים האחרים, בדרכים כשרות ובלתי-כשירות, בחזקת "לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן" והיא זו שמקנה לרגע הניצחון או ההפסד את הערך המוסף, שמרומם את אותו הרגע לרמות הגבוהות ביותר.

תחרותיות היא גורם בריא וחיובי במשוואת התחרות כל עוד היא תחומה בגבולות הפרופורציונליים המתאימים. שכן, תחרותיות מוגזמת תביא, בדרך כלל, לשחיקת המתמודדים (פיזית ו/או מנטלית-רגשית) ולא פחות מצער - לקטיעת האווירה הספורטיבית. בהיעדר הצבת גבולות וקווים אדומים - אותה תחרותיות תשחוק את המחזיק בה ומגרעותיה תעלינה על סגולותיה.

תחרותיות היא אלמנט שניתן לשליטה ו/או ריסון. מסר זה הוא קריטי בבואנו להתמודד עם עודף-תחרותיות, לאור העובדה כי תחרותיות טומנת בחובה פוטנציאל רב להרסנות. שכן, ברור ונהיר לכל כי אדם תחרותי מאד, עד לקיצוניות, אם יפסיד או ייכשל - אותו יצר התחרותיות יובילו לסף משבר - שאין לדעת כיצד יסתיים.

תחרותיות במשחק

המשחק היא אחת הפעולות שבה התחרותיות יכולה לבוא לידי ביטוי באופן המביא לידי התרתה של מתיחות מחוץ למהלכם הרגיל של החיים.[1] התחרותיות במשחק מתוחמת במסגרת של הסכם הדדי, המגדיר את גבולותיו של הזמן והמקום, היא נערכת לפי כללים מסוימים וצורה מסוימת.[1] בהינתן כל אלו ניתן לבחור בכל פעילות שהיא, שכן עבור תכלית המשחק אין חשיבות לטיבו של המעשה הספציפי והתועלת המכוונת בו.[1][2]

לקריאה נוספת

  • Alfie Kohn, "No Contest: The Case Against Competition". Boston: Houghton Mifflin, 1986 / 1992

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

  • הרצאה של ריצ'רד לבוי Rick Lavoie על שימוש בתחרותיות בחינוך - חלק 1 חלק 2 חלק 3 קובץ וידאו

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יוהאן הויזינגה (1966). האדם המשחק. ירושלים: מוסד ביאליק.
  2. ^ Haidar, J.I., 2012. "Impact of Business Regulatory Reforms on Economic Growth," Journal of the Japanese and International Economies, Elsevier, vol. 26(3), pages 285–307, September
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0