תיאודור מירון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. תיאודור מירוןאנגלית: Theodor Meron; נולד ב-28 באפריל 1930 בקאליש, פולין) הוא משפטן יהודי-אמריקאי, ישראלי לשעבר, מומחה למשפט בינלאומי פומבי.

ביוגרפיה

מירון נולד בשנת 1930 בקאליש שבפולין למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. כשהיה בן 9 פרצה מלחמת העולם השנייה ולימודיו בבית הספר נקטעו. ב-1945 עלה לארץ ישראל, נחוש להדביק את שש שנות הלימוד שהחמיץ. למירון תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית, ודוקטורט במשפטים מאוניברסיטת הרווארד. לימים סיפר כי מוראות המלחמה הניעו אותו לעסוק בתחומים שבהם יוכל לסייע במניעת זוועות, כאוס וחוסר ישע, כמו אלה שהיה עד להם.

בשירות החוץ הישראלי

בשנים 1961-1957 שימש עוזר ליועץ המשפטי של משרד החוץ. באפריל 1959 הוענק לו פרס ארלוזורוב למחקר מדיני, על חיבורו "האזורים המפורזים במשפט וביחסים בינלאומיים"[1]. באותה שנה ייצג את ישראל כיועץ בפני בית הדין הבינלאומי בפרשת הפלת מטוס אל על בשמי בולגריה. כן השתתף במשא ומתן על אוסטריה על הסכם הסגרה בין ישראל ואוסטריה[2].

בשנים 1961-1967 היה חבר במשלחת הישראלית לאו"ם בראשות השגריר מיכאל קומיי[3].

באוגוסט 1967 התמנה ליועץ המשפטי של משרד החוץ ובנוסף היה אחראי למחלקה הקונסולרית[4]. הוא כתב חוות דעת הקובעות כי הקמת התנחלויות אזרחיות בשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים, כמו גם הריסת בתי חשודים בטרור, וכן גירושם, הם הפרות של אמנת ז'נבה הרביעית. בשנת 1969 יצא לשווייץ לסייע משפטית למרדכי רחמים[5]. בשנת 1970 עסק בהכנות לקראת שיחות גונאר יארינג[6].

בשנים 1975-1971 כיהן כשגריר ישראל בקנדה[7][8][9].

ב-1977 התפטר מתפקיד שגריר ישראל ליד מוסדות האו"ם בז'נבה[10][11], מאחר שמשרד החוץ סירב לאשר לאשתו לעבוד במקביל כמתורגמנית[12].

ב-1978 היגר לארצות הברית.

באקדמיה ועל כס השיפוט

מירון מלמד משפט בינלאומי מאז 1977, והחל מ-1994 הוא מחזיק הקתדרה ע"ש צ'ארלס ל. דניסון בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק. בשנים 1993-1998 נמנה עם עורכי הרבעון "American Journal of International Law".

ב-2001 נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם לשמש שופט בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר. כיהן כנשיא בית דין זה בשנים 2003-2005, וכן בשנים 2011-2015. מירון היה אב בית הדין של ערכאת הערעורים בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה. ב-2012 נבחר לתפקיד נשיא מנגנון הדין הפלילי הבינלאומי. ב-2016, בתום קדנציה של ארבע שנים נבחר שוב לתפקיד עד שהוחלף על ידי כרמל אגיוס.

במאי 2024 פורסם כי מירון הוא אחד מהיועצים העומדים מאחורי החלטת בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט על רקע מלחמת חרבות ברזל.[13]

ספריו

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאודור מירון בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38685218תיאודור מירון