תיאופיל תורה
 | |
| תיאופיל תורֶה, צולם על ידי נדאר | |
| לידה |
23 ביוני 1807 לה פלש, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1869 (בגיל 61) פריז, צרפת |
| מדינה |
 |
| אירועים משמעותיים | גילוי מחדש של יאן ורמיר |
| עיסוק | היסטוריון אמנות, מבקר אמנות, אספן אמנות |
תיאופיל תורֶה (בצרפתית: Étienne-Joseph-Théophile Thoré; 23 ביוני 1807 – 30 באפריל 1869) היה היסטוריון אמנות, מבקר אמנות ואספן אמנות צרפתי. הוא נודע בעיקר בשל גילויו מחדש של הצייר ההולנדי יאן ורמיר, שהיה נשכח במשך תקופה ארוכה. תורֶה פרסם מחקרים על אמנות הולנדית מהמאה ה-17, תוך שהוא משבח את הנטורליזם של אסכולה זו ומבקר את השפעת האמנות האיטלקית על הבארוק הצרפתי. הוא גם היה מתומכיהם של אמני הריאליזם והאימפרסיוניזם, בהם גוסטב קורבה, ז'אן-פרנסואה מילה, קלוד מונה ופייר-אוגוסט רנואר. בנוסף, פעל ככותב בעיתונים צרפתיים והיה פעיל פוליטית, מה שהוביל לגלותו מחוץ לצרפת בשנים 1848–1859.
ביוגרפיה
תיאופיל תורֶה החל את דרכו כמבקר אמנות בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-19. בשנות ה-40 של המאה ה-19 עסקו ביקורותיו גם בהיבטים אסתטיים וגם בהיבטים פוליטיים. הוא מתח ביקורת על אמנים שמרנים כמו ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, פול דלארוש והוראס ורנה, בעוד שהעריך את יצירותיהם של אז'ן דלקרואה, תיאודור רוסו ואמנים נוספים מהאסכולה של ברביזון.
בשנת 1842 ייסד יחד עם פול לקרואה (1806–1884) את ה-Alliance des Arts במטרה לקדם ולמכור אמנות. הוא עבד ככותב בעיתון "Le Constitutionnel" בין השנים 1844–1848. תורֶה היה תומך ברעיונותיו של אנרי דה סן-סימון ובשל מעורבותו הפוליטית במהלך מהפכת פברואר 1848 נאלץ לצאת לגלות. תחילה התגורר בלונדון, לאחר מכן בבריסל ובשווייץ, ורק בשנת 1859 הורשה לחזור לצרפת.
תרומתו לתולדות האמנות
משנת 1855 השתמש תורֶה בשם העט וילם בורגר (Willem Bürger) והחל למקד את מחקריו באמנות הצפון-אירופית. במהלך מחקריו עיין בארכיונים רבים והיה אחראי לגילוי מחדש של יאן ורמיר, שאז היה אמן נשכח יחסית. בנוסף, תרם להעמקת הידע על ציירים הולנדים נוספים מהמאה ה-17, כגון פרנס האלס.
תורֶה פרסם קטלוגים של מוזיאונים וכתב על אמנות אנגלית וספרדית. הוא מתח ביקורת על אמנות הבארוק הצרפתית וטען כי היא מושפעת יתר על המידה מהאמנות האיטלקית, ולכן אינה מבטאת את הזהות הלאומית הצרפתית. מנגד, שיבח את הנטורליזם של האמנות ההולנדית מהמאה ה-17 ותמך באמנים ריאליסטיים כגון גוסטב קורבה, ז'אן-פרנסואה מילה וכן באימפרסיוניסטים כמו קלוד מונה ואוגוסט רנואר. הוא היה בין הראשונים שהכירו בחשיבות יצירתו של אדואר מאנה בסלון פריז של 1868.
אוסף האמנות שלו
בשנות ה-60 של המאה ה-19 רכש תורֶה כמה מיצירותיו של ורמיר, בהן נגנית הצ'מבלו העומדת, אישה צעירה עם מחרוזת פנינים ונגנית הצ'מבלו היושבת. בשנת 1863, לאחר מותו של ניקולאוס הדטוולקר, רכש ציור של טבחית ישנה, שהיה מיוחס בטעות לורמיר.
בשנת 1892, לאחר מותו, נמכר אוסף האמנות שלו, כולל הציורים שיוחסו לורמיר, בבית המכירות הפומביות Hôtel Drouot, ונרכש על ידי מוזיאונים ואוספים חשובים ברחבי העולם.
כתביו
- Frans Hals. In: Gazette des Beaux-Arts, Bd. 24 1868, S. 219–232, 431–448.
- Jan Vermeer van Delft. Julius Zeitler, Leipzig, 1906.
- W. Bürger's Kunstkritik. Band 1, Klickhard & Biemann, 1908.
- W. Bürger's Kunstkritik. Band 2, Klickhard & Biemann, 1909.
- W. Bürger's Kunstkritik. Band 3, Klickhard & Biemann, 1911.
קישורים חיצוניים
- תיאופיל תורה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
תיאופיל תורה40806354Q933765