תיארוך באמצעות טבעות עצים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טבעות עצים
טבעות גדילה על חתך אופקי של עץ, שניזוק מפגעי מזג האוויר. העץ נכרת בסביבות שנת 1111 לספירה לשם בניית בתי הפואבלו בפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו.

תיארוך באמצעות טבעות עצים (בלועזית: דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה. במינוח האקדמיה: גִּילָאוּת הָעֵץ[1]) הוא שיטת תיארוך המבוססת על מדידות עוביין של טבעות עצים שנתיות.

טבעות עצים נוצרות מדי שנה אך עוביין מושפע מכמות המשקעים ומתנאים סביבתיים נוספים אליהם חשוף העץ. על פי סדר הטבעות והדגם שהן מתוות ברצף מסוים ניתן ליצור קורלציה של טבעות עצים בין עצים שהתקיימו בתקופה חופפת כלשהי. שימוש בגזעי עצים שהתקיימו ביניהם חפיפות היוצרים יחד רצף ארוך בזמן מאפשר קביעת גיל של ממצאי עץ בחפירות. ניתן אף למשוך את הרצף הדנדרוכרונולוגי אל מעבר לזמן חייהם של עצים רצנטיים על ידי מציאת חפיפות בין ממצאי עץ מתוארכים. רצפים כאלה נערכו על ידי מעבדות שונות ברחבי העולם על טבעות עצים של עצים מאריכי ימים. בישראל שימשו לכך עצי ערער אדום המצויים במקומות מסוימים בנגב.

הדנדרוכרונולוגיה פותחה בארצות הברית על ידי אנדרו אליקוט דאגלס בסוף המאה ה-19 על סמך טבעות עצים של "אורן האצטרובל הזיפני" (Bristlcone Pine), המצוי בפסגות הגבוהות של ה־White Mountains שבדרום קליפורניה. במין זה קיימים עצים שגילם מגיע ל־4,000 שנים ויותר והעץ הזקן ביותר בהם והזקן ביותר בעולם הוא בן כ־4,700 שנים ונקרא "מתושלח".

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים