תל אל-מזר (ירדן)
 |
תל אל־מזר (ידוע גם בתור תל מזר או מזאר) הוא תל ארכאולוגי בבקעת הירדן התיכונה, כ־3 ק"מ מזרחית לירדן. שפעל החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לראשית התקופה ההלניסטית.
התל שוכן כ־5.5 ק"מ דרומית לתל א-סעידיה וכ־3 ק"מ צפונית לעיירה המודרנית דיר עלא ולתל בעל אותו השם.
בין השנים 1977–1981 ערכה משלחת של אוניברסיטת ירדן (בשיתוף מחלקת העתיקות הירדנית (אנ') ואוניברסיטת ליידן) ארבע עונות חפירה בתל עצמו ובתלולית סמוכה (תלולית A).
סקרים והחפירות בסביבות התל העלו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה א', תקופת הברונזה התיכונה ותקופת הברונזה המאוחרת, אולם הממצאים המשמעותיים הקדומים ביותר תוארכו לשלהי המאה ה־11 לפנה"ס (תקופת הברזל א'), בו הוקם בתלולית א' מתחם חצר עם מספר חדרים סמוכים, שהחופרים פירשוהו כמתחם פולחני פתוח (open-court sanctuary), שהחליף את המקדש בדיר עלא הסמוכה, שחרב במאה ה־12 לפנה"ס.
בסמוך לתלולית הוקם בתקופה הנאו־בבלית בית קברות שנותר בשימוש עד למאה ה־5 לפנה"ס. יחד עם הנקברים נמצאו מספר חותמות עמוניות, כלי נשק, תכשיטים, וקרמיקה מקומית, פיניקית ואשורית.
באתר נמצאו גם כמה כתובות עמוניות וארמיות המתוארכות למאות ה־6–5 לפנה"ס.[1]
בגוף התל התגלו מבנים החל מהתקופה האשורית, (תקופת הברזל). השכבות ה־6 וה־5 של התל מתוארכות למאה ה־8 לפנה"ס.
שכבה 6 נחפרה רק במעט והתגלה בה מה שעשוי להיות מבנה ציבור אחד או יותר, ומשכבה 5 התגלתה חומת סוגרים ושרידיו של מבנה גדול עם אלמנטים אדריכליים המזכירים בית חילני. הממצא הקטן שבתוך המבנה מעיד על פעילות (כגון בישול, אריגה וגידול בעלי חיים) המתאימה לסביבה ביתית אולם ממדיו של המבנה מרמזים לכך שאולי הוא נבנה כמבנה ציבורי שכלל אלמנטים הגנתיים, והוסב לשימוש ביתי בשלב מאוחר יותר. השכבה באה אל קיצה בשריפה בתחילת המאה ה־7 לפנה"ס, והאתר ננטש לזמן מה.
בשכבה 4 נבנה מבנה באותו מקום, אך עם תוכנית אדריכלית שונה – שוב מבנה ציבורי עם ממצא ביתי – כלי אגירה, בישול, ואריגה. בשכבה 3 המבנה הורחב. האגף הדרומי, בו נמצאו עצמות בקר לרוב שימש כנראה כבית מטבחיים. החופרים זיהו את המבנה של שכבות 4–3 בתור בית מושל אזורי. מספר כלי יוקרה ומספר אוסטקרונים, שאחד מהם נושא את שמו של מלך עמון, מעידים על אופיו של המבנה. ייתכן שההבדלים בן שכבה 4 ו־3 משקפים הבדלים בשימוש של המבנה, כשאר עם שינויים מנהלתיים באימפריה האשורית במהלך המאה ה־6 לפנה"ס, או עם הכיבוש הבבלי לאחר מכן, הוסב המבנה לשימוש כקסרקטין. שכבה 3 באה אל קיצה בשריפה פתאומית, אולי בהקשר למסעו הצבאי של נבוכדנאצר השני ב־582 לפנה"ס.
לאחר שעמד נטוש למשך תקופה, התל נבנה מחדש (שכבה 2) בתקופה הפרסית. למרות ראשי החצים הרבים שנמצאו בשכבה, נראה כי הייתה זו תקופת שלום, והשכבה באה אל קיצה בנטישה ללא חורבן.
בשכבה 1 שמתוארכת לתקופה ההלנסיטית הקדומה לא נמצאו כלל מבנים, אלא רק בורות אחסון, שכנראה שימשו יישוב שכן.
לאחר מכן, שימש התל, כגבעות אחרות באזור, כאתר קבורה, עד לתקופה המודרנית. שמו של התל בא לו ממבנה הקבר (מזאר) המיוחס לאבו עוביידה בן אל-ג'ראח, וממוקם בסמוך לתל (אנ').
לקריאה נוספת
- אלון דה גרוט, "מזר, תל", בתוך: אפרים שטרן ואחרים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הביטחון וכרטא, 1992, כרך 3, עמ' 924–925
- Yassine, Khair (1984). Tell El-Mazar I: Cemetery A. Amman: University of Jordan. ISBN 1125862521.
- Yassine, Khair; Steen, Eveline J. (2012). Tell El-Mazar II: Excavations on the Mound 1977–1981 — Field I. BAR International Series. Vol. 2430. Oxford: BAR publishing. ISBN 1-4073-1029-1.
הערות שוליים
- ↑ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 367–370
תל אל-מזר (ירדן)41099386Q112164453