תמסחי ביבים
"תמסחי ביבים" או "תניני ביבים" הם תנינאים שעל פי האגדה האורבנית שורצים בתעלות הביוב של ניו יורק. על פי האגדה הובאו לניו יורק אליגטורי מחמד קטנים מפלורידה ונמכרו במגזר הפרטי. עם התבגרותם נזרקו התמסחים לאסלה על ידי בעליהם ודרכה הגיעו אל הביוב, שם על פי האגדה נטעו את משכנם והם מתרבים עד עצם היום הזה. לאגדה האורבנית אין יסוד במציאות, בין השאר בשל הבדלי הטמפרטורות בין פלורידה וניו יורק, תרביות החיידקים במערכות הביוב, והיעדר עדות כלשהי לקיומם של תנינאים במערכות הביוב.
היסטוריה
שורשה של האגדה בשנת 1927, בה פורסם בתאריך ה-4 בספטמבר בטיים מגזין של ניו-יורק כי בנחל שעלה על גדותיו נמצא תנין. לאחר מכן התברר כי התנין נמלט כמה חודשים קודם לכן מנחל בשטחו של אדם בשם ד"ר פ.א. פולר. פרסומים על גילוי תנינים נוספים באזור ניו יורק רווחו בשנים שלאחר מכן, אך מערכת הביוב אוזכרה לראשונה כשטיים מגזין פרסם ידיעה כי כמה ילדים שפינו שלג לתעלות הביוב ראו תנין באורך 1.8, כשזה ניסה לחמוק לתעלות הביוב. הילדים תקפו את התנין באתי חפירה והרגו אותו. ההשערה הייתה כי התנין נפל מספינה, שחה אל החוף ומצא את הכניסה לביוב.
כיצד בכל זאת הפכה לאגדה רווחת?
בשנת 1959 הוציא הסופר רוברט דליי ספר בשם World Beneath The City (עולם מתחת לעיר), המספר את סיפורו של טדי מאי (הממונה על ביבי ניו יורק עד לשנת 1955), שלפיו פקחי הביבים דיווחו על הימצאותם של תנינים במערכת הביוב בסביבות 1935. פרט לכך, אין הספר מתארך אירועים נוספים, כמו כליאת התנינים או הפגיעה בהם. דליי טען כי פגש את מאי כשזה היה בן 84, עשרים שנים אחרי האירועים, אך דמיונו העשיר של מאי ונטייתו לסיפורי בדיון גרמו לרוב חוקרי הסיפור לדחות את טענתו.
לבושה המודרני של האגדה האורבנית שייך בעיקרו לסופר תומאס פינצ'ון, שברומן V, שפרסם בשנת 1963, ברא בדמיונו את עיקר פריטי האגדה: תנינים קטנים מפלורידה, שנרכשו כחיות מחמד, חמקו אל מערכות הביוב ומאז הם חיים שם. פינצ'ון דמיין אליגטורים עיוורים ולבקנים, בהם נלחמת "סיירת אליגטורים" חמושה ברובים ארוכי קנה ורבי עצמה. פרי דמיונו של פינצ'ון זכה לפופולריות רבה בשנות השישים, אז צברה האגדה האורבנית תנופה של ממש.
ראו גם
- צבי הנינג'ה (סיפור בעל השראה והשפעה ניכרת מאגדת התמסחים בביבים)
