תעלת צפון קרים
| קובץ:Северо-Крымский канал.JPG |
תעלת צפון קרים (באוקראינית: Північно-Кримський канал) היא תעלה חפורה באורך 402.6 קילומטרים המספקת מים, שמקורם בנהר דניפר, לשתיה והשקיה בצפון חצי האי קרים. התעלה נחפרה בתקופה בה האזור היה חלק מברית המועצות ולאחר התפרקות ברית המועצות האזור עבר לריבונות אוקראינה.
חפירת התעלה החלה ב-1961 ופתיחתה הרשמית נעשתה בדצמבר 1976. התעלה מתחילה מאגם הצבירה קחובקה, אשר בדניפר, באזור חרסון, עוברת במצר פרקופ ולאחר מכן דרך צפון חצי האי עד לקרץ' שבמזרח. העומק המירבי של התעלה הוא 6 מטרים והרוחב נע בין 10 ל-15 מטרים. יכולת העברת המים המירבית היא 380 מטר קוב מים בשנייה והתעלה העבירה 1,200,000,000 מטרים קוב של מים בשנה, כמות שסיפקה 85% מצורכי אוכלוסיית קרים, מי שתייה ומי השקייה ל-270,000 הקטרי קרקע של ערבה.
תולדות התעלה
בחצי האי קרים, קיים מחסור במים מתוקים. לאחר הבצורת של 1833, מייסד הגן הבוטני ניקיצקי, הציע לבנות תעלה מהדניפר לחצי האי קרים. בשל העלות הגבוהה של העבודה, ההחלטה לבנות התקבלה רק בשנת 1916. אבל עד מהרה התרחשה מהפכה ברוסיה והפרויקט לא יושם.
ב-21 בספטמבר 1951 פרסמה מועצת השרים של ברית המועצות החלטה "על בניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית קחובקה על נהר הדניפר, תעלות דרום-אוקראינה וצפון קרים ועל השקיית אדמות האזורים הדרומיים של אוקראינה והאזורים הצפוניים של חצי האי קרים". האירוע הונצח בבול דואר. סקרים ומחקרים מקדימים לקראת תוכנית התעלה נמשכו עשר שנים. בפברואר 1961 המפלגה הקומוניסטית האוקראינית הצהירה שאינה מסוגלת לבנות את התעלה באמצעים מקומיים וכתוצאה מכך הוכרז על בניית התעלה כפרויקט ארצי.
כ-10,000 חברי קומסומול צעירים הגיעו לקרים, כדי לבנות את תעלת צפון קרים. הציוד לבניית תעלת צפון קרים הגיע מארכנגלסק, מבירוביג'אן, מטאלין, מגרמניה המזרחית, מבולגריה, מיוגוסלביה ומצ'כוסלובקיה. התעלה נבנתה בשלבים, תחילה, ב-1963, הגיעה עד קרסנופרקופסק, בהמשך, ב-1965, הגיעה עד ג'נקוי ולבסוף, ב-1971, הגיעה לנקודה המרוחקת ביותר, בחצי האי קרץ'.
חסימת התעלה
אוקראינה סגרה את התעלה ב-2014 זמן קצר לאחר סיפוח חצי האי קרים לרוסיה, אך זרימת המים הוחזרה במרץ 2022 במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022.
מחקר משנת 2015 מצא כי התעלה סיפקה 85% ממימי קרים לפני השבתת התעלה ב-2014. מתוך מים אלה מהתעלה, 72% הלכו לחקלאות ו-10% לתעשייה, בעוד שמים לשתייה ולשימושים ציבוריים אחרים היוו 18%.
חסימת התעלה ב-2014 גרמה למחסור חמור במים בחצי האי קרים. ניסיונות הידברות של רוסיה כלפי אוקראינה נדחו על הסף, כשהאוקראינים מכריזים שחידוש זרימת המים לחצי האי קרים מותנה בהשבת הריבונות האוקראינית על חצי האי. ב-2015 הקציבה אוקראינה את הכספים הדרושים לחסימת התעלה בסכר שימנע זרימה לצפון קרים ובאפריל 2017 הושלמה בניית הסכר. המחסור במים פגע קשה בחקלאות של חצי האי קרים, גדלו מאוד האזורים הצחיחים, נפסק גידול האורז ונפסקו גידולי תבואות אחרות המצריכות הרבה מים. לאחר ששנת 2020 הייתה השנה השחונה ביותר בחצי האי קרים מזה 150 שנה נאלצו השלטונות העירוניים לצמצם את אספקת המים לשש שעות ביום, שלוש שעות בבוקר ושלוש הנותרות בערב[1].
בהיעדר מי הדנייפר, החקלאות המושקית של חצי האי קרים ספגה הפסדים משמעותיים, כמות המים שסופקו להשקיה ירד מ-700 מיליון מ"ק ב-2013 ל-17,7 מיליון מ"ק ב-2015. כדי לצמצם את המחסור במים, שנוצר עם חסימת התעלה, החל ב-12 במאי 2014 נותבו לתעלת צפון קרים גופי המים של קרים. עבודות אלה עלו עשרות מיליוני רובלים.
הסרת החסימה
ב -24 בפברואר 2022, במהלך הקרבות באזור חרסון, נכבש אזור חרסון של התעלה על ידי צבא רוסיה, מה שיצר אפשרות לחדש את אספקת המים לחצי האי קרים. בו ביום ראש קרים, סרגיי אקסיונוב, ליו"ר הוועדה הממלכתית לניהול מים ולשיקום קרקעות בקרים, איגור וייל, להכין את תעלת צפון קרים להזרמת מים מחודשת.
ב-26 בפברואר הודיע משרד ההגנה הרוסי כי יחידות הנדסה וחבלנים של צי הים השחור של הצי הרוסי ביצעו פיצוץ מבוקר של הסכר שנבנה בשנת 2014, סכר שמנע זרימת מי הדנייפר לתוך תעלת צפון קרים. ב-3 במרץ דיווח ראש הממשל הצבאי שמים מהדנייפר חדרו לקרים דרך תעלה צפון קרים. ב-28 במרץ אמר סגן יו"ר הוועדה הממלכתית לניהול מים של קרים, כי כל תעלת צפון קרים מלאה במים מהדנייפר.
ב-8 ביוני ציין הניויורק טיימס כי תעלת צפון קרים מספקת מים בהצלחה לקרים. על פי הפרסום, "תמונות לוויין שנחקרו על ידי הניויורק טיימס מראות כי מים זורמים כעת דרך חלקים מהתעלה שהיו יבשים מאז 2014".
קישורים חיצוניים
- North Crimea Canal, A History of its Construction (באנגלית)
- עד הטיפה האחרונה: הסיבה האמיתית להתלקחות בין רוסיה לאוקראינה
- Occupied Crimea is running out of water (באנגלית)
הערות שוליים
