תפיסת זמן
בפסיכולוגיה, תפיסת זמן היא מושג שנועד להסביר את ההבדלים בין אנשים, מבחינת האופן בו הם מתייחסים לזמן העומד לרשותם לשם ביצוע משימות שונות. תפיסת הזמן חיונית לצורך ארגון זמן, בנייה יעילה של לוח זמנים ועמידה בו. מסיבה זו המושג תפיסת זמן מתייחס גם להבדלים בהתנהגותו של אדם באירועים שונים, הבדלים המרמזים על תהליכי תפיסה שונים של הזמן העומד לרשותו של אדם, כשעליו לבצע מטלות שונות.
תפיסת הזמן מושפעת הן ממאפיינים אישיותיים-פנימיים, והן מגורמים סביבתיים-חיצוניים.
מאפיינים אישיותיים
בהתמקדות במאפיינים הפנימיים של האדם, תפיסת הזמן נחלקת לשני צירים: דחיפות הזמן (time urgency) ופרספקטיבה על הזמן (time perspective)[1]. צירים אלו יוצרים 4 טיפוסי אישיות הנבדלים זה מזה במאפיינים האישיותיים ובאופן ההתמודדות עם משימות.
דחיפות הזמן
דחיפות זמן מתייחסת להרגשת הצורך בתגובה או פעולה מהירה, לצורך השגת מטרה מסוימת (או לאי קיום הרגשה זו).
את דחיפות הזמן ניתן לדמות לציר הנע בין "גבוה" ל-"נמוך". כלומר, הציר עובר בין דחיפות זמן נמוכה לדחיפות זמן גבוהה.
- דחיפות זמן נמוכה - אנשים בעלי דחיפות זמן נמוכה מתאפיינים בהערכת יתר של הזמן שנותר להם על מנת לסיים את המשימה הניצבת בפניהם; חוסר מודעות לזמן; וקושי בהתמודדות עם מועד הגשה אחרון (deadline). אנשים אלו נוטים לתאר את התנהלותם במהלך משימות במשפטים כגון "הופתעתי כשנאמר לי פרק הזמן שעבר" או "הופתעתי כשנגמר הזמן".
- דחיפות זמן גבוהה - לעומתם, אנשים בעלי דחיפות זמן גבוהה מתאפיינים במודעות לזמן; תעדוף המשימות שעליהם לבצע; הכנת רשימות מסודרות של המשימות שלהם; בדיקה מתמדת של הזמן שעבר/נשאר; העמסת יתר של משימות למסגרת זמן, וניסיון להספיק הרבה בזמן קצר מדי; ואף קביעת deadline פנימי בנוסף לזה החיצוני. אנשים אלו נוטים לתאר את התנהלותם במהלך משימות במשפטים כגון "הייתה לי מודעות גבוהה לזמן שעבר".
בצוות עבודה בו קיימים אנשים משני סוגי אישיות אלו, נוכחות של אדם עם דחיפות זמן גבוהה גוררת נוקשות יתר בצוות, גם אם הצוות צריך להיות יצירתי (כמו צוותי מחקר ופיתוח, משרד פרסום). בצוות זה לא תהה חלוקה לעבודה על מספר משימות במקביל, ובמקום זאת יהיה ניסיון לעבוד בטור, משימה אחת אחרי השנייה. אנשים השייכים לצוות והם בעלי דחיפות זמן גבוהה, יזכירו לעמיתיהם כל הזמן את הזמן שחולף.
עשויה להיות התנגשות בין אנשים בעלי סוגי אישיות שונים בממד דחיפות הזמן, וזו מובילה למתחים בגלל חוסר במילון מושגים משותף בתחום תפיסת הזמן.
פרספקטיבה על הזמן
פרספקטיבה מתייחסת לנקודת מבט מסוימת, הסתכלות ממקום ספציפי לעבר המטרה, ולא ממקום אחר.
פרספקטיבה על הזמן יכולה להיות מושפעת מגורמים גנטיים, תרבותיים, דתיים, מחינוך, ממשפחה, מעבר תעסוקתי, ועוד.
כידוע, ציר הזמן נע בין העבר, ההווה והעתיד, וכך מתקיים גם בציר פרספקטיבת הזמן, הנחלק ל-
- פרספקטיבת זמן עבר (עליה לא ידוע הרבה)
- פרספקטיבת זמן הווה - אנשים בעלי פרספקטיבת זמן הווה נוטים להאמין שפעולות בהווה לא משפיעות רבות על העתיד, כלומר שפעולה מסוימת לא מגדילה את ההסתברות שמטרה עתידית תושג. אנשים בעלי פרספקטיבה זו נוטים להשתמש במושג "למה לעשות היום את מה שאפשר לעשות מחר?". אנשים אלו חושבים שזה מיותר לעשות תוכניות עתידיות, לוקחים יותר סיכונים ופועלים באימפולסיביות[2]. בעל אישיות כזו ידחה ביצוע פעולות עד לרגע האחרון, דבר שיכול להוביל לחוסר עמידה בזמנים או לביצוע המטלה שלא על הצד הטוב ביותר. כאשר אדם כזה שייך לצוות עבודה, הוא גורם לצוות להיות פחות ממוקד אסטרטגית, לאחר בהגשת המטלות ולנהוג באימפולסיביות.
- פרספקטיבת זמן עתיד - אנשים בעלי פרספקטיבת זמן עתיד מאמינים שפעולה שנעשית בהווה מגדילה את ההסתברות שמטרה עתידית תושג. אנשים אלו הם מאד מוכווני מטרה, בעלי יכולת גבוהה משל אחרים להסיק על תוצאות עתידיות, נוהגים להכין רשימות, משתמשים ביומן, ונוטים לענוד שעון. כשיש בצוות עבודה יותר אנשים מסוג זה, הצוות נוטה להיות "גמיש" יותר, ועושה יותר שינויים באסטרטגיות החשיבה שלו.
ארבעה טיפוסי אישיות בתחום תפיסת הזמן
שילוב שני סוגי הטיפוסים שתוארו בכל אחד משני הממדים, יוצר ארבעה טיפוסי אישיות:
- המארגן (Organizer) - בעל דחיפות זמן גבוהה ופרספקטיבת זמן עתיד. מתאפיין במודעות גבוהה לזמנים, בצורך בארגון משימות ומטלות, ובצורך רב בהישגים גבוהים.
- הדוחס (Crammer) - בעל דחיפות זמן גבוהה ופרספקטיבת זמן הווה. מתאפיין במודעות גבוהה לזמנים, בצורך בהפעלת שליטה, בצורך רב בהישגים גבוהים, בתחרותיות ובסבלנות מועטה ועצבנות.
- המספר והמשתף (Relator) - בעל דחיפות זמן נמוכה ופרספקטיבת זמן הווה. מתאפיין בתשומת לב מועטה לזמן שחולף, תשומת לב מועטה ל-deadline, בעל התנהגות אימפולסיבית, נוטה להתרכזות ביעדים בהווה וכן להתרכזות ביחסים בינאישיים.
- בעל-המעוף (Visioner) - בעל דחיפות זמן נמוכה ופרספקטיבת זמן עתיד. מתאפיין בתשומת לב מועטה לזמן שחולף, בתשומת לב מועטה ל-deadline, בהתנהגות אימפולסיבית ובהתרכזות ביעדים עתידיים.
גורמים חיצוניים
כשפרט, או צוות, מקבל משימה, מלבד תיאור המטלה שעליו לבצע, נאמר לו מה הוא מועד ההגשה, ה-deadline. תיאור הזמן שנותר לביצוע המטלה יכול להיעשות במספר מסגרות תיאור[3] [4]. במידה ונאמר לאדם שיש לו "עוד 4 דקות להשלמת המשימה", עשויה להיווצר אצלו התחושה שיש לו עוד הרבה זמן לביצוע המטלה, ואז הוא עשוי להתרכז בהווה, ולהסתכל "קדימה" לעתיד. לחלופין, כשנאמר לו שנותרו "רק עוד 4 דקות להשלמת המשימה", מועברת הרגשה שנשאר מעט זמן לביצוע המטלה, ואז הוא עשוי להסתכל "מהעתיד" אחורה. כך, על ידי שימוש במסגרות, ניתן ליצור את צורת החשיבה המתאימה למאפיין אישיותי מסוים – הצגת הזמן הנותר לביצוע המשימה כ"קרוב" (פרספקטיבת זמן עתיד), או כ"רחוק" (פרספקטיבת זמן הווה).
המסגרת שניתנת למשימה משפיעה גם על הביצוע בה: כשהזמן הנתפס הוא מועט, אנשים מספיקים לסיים את המטלה בזמן (או לפני הזמן); ואילו כשהזמן שנתפס הוא רב, אנשים נוטים לא להספיק את המשימה שניתנה להם. מסגרות של זמן שעבר מעבירות מסר של זירוז (וכדאי לבחור בהן במצבים בהם אין עמידה בזמנים). מסגרות של זמן שנותר מעבירות מסר מרגיע, שניתן להוריד את קצב העבודה (וכדאי לבחור בהן במצבים בהם יש עמידה בזמנים).
קישורים חיצוניים
- גיל גרינגרוז, זמן פסיכולוגי - מדוע תפיסת הזמן שלנו כה מעורערת?, הומו סאפיינס.
- דן אריאלי, על ההשפעה של תפיסת הזמן על קבלת החלטות בהווה בנוגע להשלכות עתידיות – הרצאה מאתר 12 דקות
- יוסף מאלי, בחיפוש אחר הזמן ההיסטורי, מחשבות 61, אפריל 1991, עמ' 8–23
הערות שוליים
- ^ Waller, Conte, Gibson & Carpenter (2001). The Effect of Individual Perceptions of Deadlines on Team Performance. The Academy of Management Review, 26, 586-600.
- ^ Zimbardo, P.G., & Boyd, J.N., 1999. Putting time in perspective: A valid, reliable, individual-differences metric. Journal of personality and Social Psychology, 77: 1271-1288. .
- ^ Sanna, Parks, Chang & Carter (2005). The Hourglass Is Half Full or Half Empty: Temporal Framing and the Group Planning Fallacy. Group Dynamics: Theory, research, and practice, 9, 173-188.
- ^ Teigen, K. H., & Karevold, K. I. (2005). Looking back versus looking ahead: framing of time and work at different stages of a project. Journal of Behavioral Decision Making, 18, 229-246.
