תקרית נממוגי
תקרית נממוגי (ביפנית: 生麦事件; ידועה גם בשם תקרית קנאגווה) הייתה התקפת סמוראים על אזרחים זרים ביפן, שארעה ב-14 בספטמבר 1862. בעקבות התקרית הפציצו ספינות בריטיות את העיר קגושימה.
השתלשלות האירועים
ביום המדובר יצאו ארבעה נתינים בריטים לטיול לאורך דרך הטוקאידו, דרך הכפר נממוגי (כיום חלק מהעיר יוקוהמה), בדרכם לבקר במקדש בקווסאקי. הארבעה היו צ'ארלס לנוקס ריצ'רדסון (Charles Lennox Richardson), סוחר משאנגחאי, וודת'ורפ צ'ארלס קלארק (Woodthorpe Charles Clark), ויליאם מרשל (William Marshall), שני סוחרים נוספים מיוקוהמה, ומרגרט וטסון בורדייל (Margaret Watson Borradaile). הקבוצה חצתה את נמל יוקוהמה בסירה בשעה 14:30, והגיעה לכפר קנאגווה, שם עלו חבריה על סוסים.
בחולפם בכפר קווסאקי בדרכם צפונה פגשה הקבוצה בפמליה של היסמיצו שימאזו, אביו של הדאימיו של סצומה טדיושי שימאזו, בדרכה דרומה. הקבוצה המשיכה לרכוב לאורך הדרך מבלי לרדת מסוסיהם עד שהגיעו לגוף הראשי של הפמליה, שחסמה את כל הדרך. באותה עת ביפן החזיק כל סמוראי בזכות להרוג כל אדם שמפגין חוסר כבוד, אך האזרחים הבריטים נהנו מזכויות אקסטריטוריאליות ולכן החוק לא היה תקף עליהם. ריצ'רדסון, שהוביל את הקבוצה הבריטית, רכב קרוב מדי לפמליה ואחד משומרי ראשו של שימאזו הכה אותו בחרבו. שני הגברים האחרים נפצעו באורח קשה ובורדייל נותרה ללא פגיעה, והשלושה הצליחו לרכב משם במהירות, אך ריצ'רדסון נפל מסוסו וגסס, ושימאזו הורה לבצע בו מכת חסד.
כהגנה על מעשיהם הביאו תומכי שימאזו את המקרה של יוג'ין ואן ריד, שירד מסוסו והשתחווה בפני תהלוכת הדאימיו. הם השתמשו במקרה זה על מנת להדגיש את התנהגותם חסרת הכבוד של הבריטים. הקהילה המערבית ביפן לא ראתה את התנהגותו של ואן ריד בעין יפה, שכן הדעה הרווחת הייתה שמערביים צריכים להתנהג כשווים ליפנים, לפחות.
השלכות התקרית
התקרית עוררה בהלה בקרב הקהילה הזרה ביפן. סוחרים רבים הפעילו לחץ על נציגי ממשלותיהם כדי שינקטו בצעדים כנגד יפן. בריטניה דרשה פיצויים מממשלת יפן ומהדאימיו, ובנוסף לאסור, לשפוט ולהוציא להורג את התוקפים. הממשלה שילמה לבריטניה פיצויים בסך 100,000 לירה שטרלינג, אך הנהגת סצומה התחמקה מאכיפת הדרישות ועל כן שנה לאחר מכן תקפו הבריטים את סצומה, במה שנודע ביפנית בשם מלחמת אנגלו-סצומה. שייטת של ספינות מלחמה בריטיות הפליגה לקגושימה, בירת האן סצומה, בדרישת פיצויים על התקרית. כשהתחמקו אנשי סצומה פעם נוספת, החרימו הבריטים מספר כלי שיט של סצומה והחזיקו בהם כערובה. להפתעת הבריטים החלו היפנים לירות עליהם מתותחי חוף, והבריטים השיבו באש משלהם. ההתקפה גבתה את חייהם של חמישה יפנים (שפינו את תושביהם מהאזור לפני שתקפו מהחוף) ושל אחד-עשר בריטים. הנזק לרכוש היה גבוה וכחמש מאות בתים נשרפו בקגושימה ושלוש מספינות סצומה שקעו.
ההתקפה עוררה את השתאות אנשי סצומה מעוצמתו של הצי המלכותי הבריטי, ובעקבות זאת ניסו לחתום על חוזה סחר עם הבריטים. מאוחר יותר באתה שנה שילמה סצומה לבריטניה 25,000 לירה שטרלינג, לפי דרישת הפיצויים. את הכסף לוותה סצומה מממשלת השוגון, אך מכיוון שחמש שנים מאוחר יותר נפלה השוגונות בעקבות רסטורציית מייג'י לא נדרשה להחזיר את ההלוואה.
התקרית היוותה את הבסיס לספרו של ג'יימס קלאוול גאי ג'ין.
קישורים חיצוניים
